אורי גלר, מה אני כותב למטה?
"אורי גלר. כולם מכירים אותי. אני לא אוהב מנטליסט, אני בטח שלא קוסם. הרבה פעמים כשלוחצים עליי ורוצים שם אז אני אומר להם באנגלית: מיסטיפייר". בשלב אחר בריאיון הוא פתאום מפויס יותר: "העיתונים רוצים לקרוא לי אילוז'ניסט? תקראו לי אילוז'ניסט. רוצים לקרוא לי קוסם? תקראו לי קוסם. אתם רוצים לקרוא לי סייקיק? תקראו לי סייקיק, מנטליסט. אני פשוט זורם".
בחודש שעבר ה"מיסטיפייר" שלנו שוב עשה כותרות: "אורי גלר מזהיר את נאס"א - היערכו לפלישת חייזרים". אין-סוף אתרי חדשות בעולם הדהדו את המסר של גלר, שמסביר: "אני טוב בלתפוס הזדמנויות. אני קורא לפני כמה ימים שאיזה גל של אנרגיה משדר שלוש פעמים בשעה 400 מיליון שנות אור מכדור הארץ ואני אומר: רק רגע, שלוש פעמים בשעה? יש פה משהו מתוכנן, יש פה איזו מחשבה מאחורי זה. אני מאמין, ואמרתי ישר - 'אלה חייזרים, הם מתכוננים לבוא לכדור הארץ'".
בגיל 75 הוא כבר שנות אור אחרי כיפוף כפיות. עכשיו התקשורת העולמית היא זו שמתכופפת, וגלר הוא הרי גאון יחסי ציבור לא מאתמול. "אז אני שם את זה באינסטגרם שלי ובטוויטר ובפייסבוק. נהיה ויראלי", הוא מספר על הטענה לפלישת חייזרים מתקרבת. "ככה אני תופס סיפורים שהולכים מסביב לעולם ואני חושב שגם זו מין שיטה להישאר בחדשות כל הזמן. אני לא יודע מה יקרה לי כשפתאום זה יפסיק".
לפני שש שנים, אחרי שסיים לכבוש את העולם, אורי גלר חזר לארץ. באמצע העשור השמיני מתחילים אולי קצת לחשוב על איך יזכרו אותך ובמקרה של גלר- יש יותר מגרסה אחת. הוא קנה חלל מדהים ביפו העתיקה, קרא לו "מוזיאון אורי גלר" ובו הוא מציג אין-סוף מזכרות וחפצים מחייו הסוערים, מסודרים כמו זרם תודעה, שטף אסוציאציות. הוא האוצר - והוא גם המדריך.
"גם אותי לא יזכרו, גם אותך לא יזכרו"
"את הרדיו הזה נתן לי מייסד סוני, איבוקה. אלה כל הטלפונים שלי, מהתחלת הקריירה שלי", הוא מסביר בהתלהבות. "אלו המקטרות של אלברט איינשטיין. עומר שריף נתן לי את המקטרות של סאדאת. זאת קים קרדשיאן ופה אתה רואה את הבושם של מרלין מונרו - זה הבושם שמצאו ליד המיטה שלה כאשר היא נפטרה".
ולא רק מזכרות של אחרים הוא מציג: "ה-CIA נתנו לי מצלמת מינוקוס, זאת מצלמת ריגול, ריגלתי להם".
אחרי מי?
"ריגלתי, ריגלתי. שמע, הייתי מצלם עם המצלמה הזאת, מסמכים וזאת מצלמת מוסד. לא חשוב, לא ניכנס לזה".
וזו רק טעימה מהאוסף: ממסכת המוות של שופן למזכרות מהרולינג סטונז ועד לאזיקים מקוריים של הודיני: "מאוד היה קשה לי להשיג אותם והייתי צריך ללכת דרך דייוויד קופרפילד". הוא שומר גם את המכונית הראשונה שלו, בובה שקיבל מנועה קירל, ספה שישב עליה עם מייקל ג'קסון ו"השטיח של הנסיכה דיאנה" לדבריו, ומוסיף: "לצערי, אני עיצבתי את התקליט האחרון של מייקל".
אתם הייתם חברים.
"כן. אני אף פעם לא האמנתי לשמועות ולסיפורים".
אורי, זה לא כל כך שמועות.
"אני לא מאמין".
מוזיאון פותח מי שדואג איך יזכרו אותו אחרי שהוא יילך. אתה עוסק ב...
"לא, לא נכון".
אתה לא עוסק באיך יזכרו אותך?
"לא נכון, ואני אגיד לך למה. אני עוצר 99% מהאנשים ברחוב ושואל אותם: מי זה גרי קופר? אף אחד לא יודע. גם אותי לא יזכרו, גם אותך לא יזכרו. אני אף פעם לא חשבתי מה יחשבו עליי אחרי ש... לא! אני גם מאמין בחיים אחרי המוות".
"חשבו שאני פריק, פה הרביצו לי"
בפינת בצלאל יפה ורוטשילד, במקום שבו ראה בגיל 5 כדור של אור שאחריו, הוא מספר, כבר לא היה ילד רגיל, אורי גלר חוזר אל מקור המוטיבציה שלו לסחוף את העולם. הרבה לפני שהיה הישראלי הכי מפורסם בעולם חוץ ממשה דיין, לפני הארמונות, המסיבות, לפני כתבות השער, אורי גלר היה ילד שאבא שלו לא רצה.
"אני הייתי ילד יחיד והטרגדיה היא שאימא שלי הייתה בהיריון תשע פעמים, ואבא שלי... שמע, אני אוהב את אבא שלי, כן? אהבתי אותו עד יום מותו. אבל אבא שלי לא רצה ילדים והוא הכריח את אימא שלי לעבור שמונה הפלות. היה מקרה שהיא עשתה הפלה במושב האחורי של הטקסי של אבא שלי".
הבית שבו גדל הפך למגרש חנייה, וגלר עומד שם ונזכר: "היינו מאוד עניים. אימא שלי עבדה בתור תופרת. אבא שלי לצערי היה דון ז'ואן. הוא היה גבר יפה תואר, רצו אחריו נשים. אני לא אשכח - הייתי בן 6, 7, 8 - את השריקות של הנשים האלו שעמדו פה מתחת לבית לקרוא לאבא שלי, ואימא שלי עובדת להכניס פרנסה לבית". הוא ממשיך במסע בעקבות הזיכרונות: "בבית ספר לא היה לי טוב. ניסיתי להראות להם את מה שאני עושה וחלק מהילדים חשבו שאני קוסם, פריק. פה הרביצו לי".
בצבא התנדב לצנחנים. במלחמת ששת הימים השתתף בקרב על ירושלים ונשאר עם פוסט טראומה. "אנחנו נלחמנו על הגבעה הצרפתית, איפה שחוסיין התחיל לבנות את הווילה, הייתי ביחידת סיירת דוכיפת שהיו לנו שריוניות שלא היו שוות. המפקד נהרג מיד, חטף פגז, אהוד שני ונהרגו כמה חבר'ה, וזהו. זאת הייתה המלחמה שלי. זה נתן לי טראומה להרבה זמן. אני לא רוצה לבזבז על זה הרבה זמן".
לא הרבה אחר כך הוא התחיל להתפרסם. הוא כופף כפיות, הזיז שעונים מקולקלים ועצר שעונים תקינים. ידע לומר מה מצויר על נייר בתוך מעטפה אטומה. הילד העני מהמשפחה המפורקת שהרביצו לו ליד מגרש הכדורסל הפך לברבור - עיניים חודרות, לוק של דוגמן וצ'ארם של צנחן אחרי ששת הימים. העולם נשבה בקסמו והיו לו טונות מזה.
"לקח מטוס ראשון ללונדון וזה היה מרגיז /
איך שהוא הזיז להם שם את הביג בן לפריז /
הוא לא היה יוצא בשביל לשמוע או לראות /
האולמות היו באים אליו להופעות"
(הבלדה על אורי גלר, יהונתן גפן ודני ליטני, 1974)
"ידעתי שאני חייב לכבוש את העולם בכל מחיר"
"תראה, אני הייתי על אגו טריפ. אתה יודע מה זה אגו טריפ?"
כן. לא בממדים שלך, אבל אתה יודע...
"הייתי חסר רחמים. הייתי במרדף אחרי תהילה והון. רציתי להתעשר מהר, רציתי להתפרסם מהר ולהצליח. כי דחפתי את עצמי, החוצפה הישראלית הייתה על הגובה. דחפתי את עצמי למקומות. סגרו לי דלת בפנים, פרצתי פנימה. אני ידעתי שאני חייב לכבוש את העולם בכל מחיר".
למה בכל מחיר?
"כי רציתי את זה. זה היה מעוני, מכלום, מאפס. רציתי להיות אלטון ג'ון הסייקיק, מיק ג'אגר הסייקיק, אני רציתי להיות סייקיק סופרמן".
כל האיי-ליסט של העולם רצו את קרבתו. במקביל הוא קנה לו לא מעט אויבים בגלל שטען לכוחות על-טבעיים. גלר למד לנצל את זה לטובתו אבל שכר הלימוד היה יקר. התשלום הראשון היה בטונייט שואו: "התוכנית הגדולה ביותר באמריקה, ג'וני קרסון, 22 מיליון צופים".
ארגנו לך שם השפלה. טמנו לך פח.
"כן. נכנסתי למלכודת".
הקוסם ג'יימס רנדי, אויבו המר של גלר, שנשבע לחשוף אותו כשרלטן, הנחה את ההפקה לוודא שגלר לא יתקרב לכפית לפני השידור. "אנחנו סיפקנו את כל החפצים האלה, אתה לא הבאת לכאן שום דבר", אמר קרסון בשידור, וגלר השיב: "אין פה תכסיסים. אם אני עושה את זה, זה נעשה עם כוחות אמיתיים". אחר כך אמר לקרסון: "כרגע אני מרגיש שלוחצים עליי ואז אני לא יכול...", והמנחה ענה: "אני לא מנסה ללחוץ עליך, באמת שלא, אני לא מנסה לזלזל בך". היום הוא נזכר: "22 דקות אני מזיע שם".
ולא הצלחת.
"והמחשבה היחידה: אורי גלר, אתה גמור. כבר תכננתי לחזור למלון, הילטון, לארוז. למוחרת לעלות על מטוס, לחזור לארץ. ובדיוק ההיפך קרה. המרכזנית מתקשרת אליי מלמטה: 'מר גלר, נמצא איתי על הקו איזה מרב גריפין שמחפש אותך'. למי שלא יודע, מרב גריפין היה גדול כמו ג'וני קרסון".
יש לך אנשים בפוליטיקה שממש עובדים ככה. הם אומרים: מה אכפת לי? שיגידו שאני מקלל, שיגידו שאני פה ג'ורה, שיגידו שאני שופר, שיגידו שאני ז*** של דף מסרים - יגידו את השם שלי? יכתבו את השם עם המקף במקום הנכון? מעולה!
"אבל יש פה הבדל ענק. אני לא מסכים איתך על ההצגה הזאת שעשית לי פה על פוליטיקה,כי אני לא פוליטיקאי. אני בעולם הבידור, בעולם המיסטיקה. ג'יימס רנדי בנה אותי. לג'יימס רנדי הייתי צריך לשלוח אלף פרחים, תודה רבה, כי בלי ג'יימס רנדי אולי לא הייתי היום מה שאני היום. כי הקוסמים האלו ו'האנטי-גלרז' לא מבינים ביחסי ציבור. הפוליטיקאים, כמו שאתה אומר לי פה, הם מבינים ביחסי ציבור - לא משנה מה יכתבו עליך כל עוד מאייתים את השם שלך נכון".
אתה אומר לי שאתה עושה משהו באמצעות כוח על-טבעי, ומישהו אחר אומר לי: "כל מה שאורי גלר עושה, גם אני עושה, בהבדל אחד - אני אומר לך שאני קוסם". הכלל אומר להאמין להסבר היותר פשוט. זה הכלל שביסוד הפילוסופיה של המדע.
"אבל יש קו בין שני הדברים שאתה אומר. בוא אני אתן לך דוגמה - אתה נכנס לחדר ואתה רואה שני ציורים על הקיר של פיקאסו, ציור אחד מזויף וציור אחד אמיתי, אבל אתה לא יכול לראות את ההבדל. תחשוב על מה שאמרתי. אתה לא יודע. אלה שלא מאמינים נשארים לא מאמינים".
ולכן אני צריך לקבל את ההסבר הפשוט ביותר.
"כן. אז למה אני עוד פה? תסביר לי אתה".
כי אתה נותן את השואו הכי טוב שיש.
"ואי, איזו מחמאה".
"אני משדר לכם טלפתית מה ראיתי שם"
לא איבדת את היכולת להדהים אנשים.
"כנראה שלא. אבל היום אני מדהים אותם בקו אחר. היום אני מדהים אותם עם חייזרים, היום אני מדהים אותם בצלחות מעופפות ועם ורנר פון בראון".
ד"ר ורנר פון בראון היה פושע מלחמה נאצי, מדען הטילים של ה-SS. אחרי מלחמת העולם השנייה, האמריקנים גייסו את המוח הבליסטי המבריק שלו לתוכנית החלל אפולו. גלר מספר שאחרי שה-CIA העמיד אותו בסדרת מבחנים, שבסופם הודיעה הסוכנות שיש לו יכולות טלפתיות, הוא הוזמן לבסיס סודי של נאס"א ושם פגש את ורנר פון בראון. וכך הוא משחזר: "אנחנו מגיעים לבניין בטון. חייל עומד ליד הדלת, שום דבר לא כתוב על הבניין. יורדים שלוש, ארבע קומות. ואז הוא לוקח אותי למקרר. הוא פותח את הדלת, ורנר פון בראון, ואני נופל מהרגליים. אני לא צריך להגיד לך מה ראיתי שם".
אתה צריך.
"אני גם לא צריך להגיד לכם, כי אתם יודעים", הוא עונה ומביט למצלמה.
מה ראית שם?
"אתה יודע טוב מאוד".
אין לי מושג.
"אני משדר לכם טלפתית מה ראיתי שם, אסור לי לדבר על זה. אבל אתם יודעים. ואו. הכול אמיתי. אני ראיתי את זה במו העיניים שלי".
"זו תהיה רעידת אדמה אטומית"
שימו לב שהוא לא אמר חוצנים. זה קרה רק בראש שלכם. האיש, אין ספק, מבין הנדסת תודעה. גלר תמיד חשב בגדול. היום, הוא אומר, הוא עובד על מציאת ארון הברית המוזהב, שלפי הסיפור המקראי מכיל את לוחות הברית: "אני גם יודע איפה הוא".
איפה?
"אני לא יכול לדבר. אנחנו נמצא את הארון הזה. זה יהיה צונאמי, רעידת אדמה אטומית".
היום גלר מדריך את ממשיכי דרכו. נבו אבוטבול, בן 17, מתויג כמנטליסט הצעיר בעולם. בגיל 12 פנה לגלר, שזיהה אצלו את הכריזמה והפך עבורו למורה לחיים. "בפעם הראשונה שנפגשנו חשבתי שנדבר באמת על הקטעים, על מנטליזם, על כיפוף כפיות, ולא דיברנו על זה בכלל", משחזר אבוטבול. "דיברנו על החיים,על לא לעשן סמים, להגיע לצבא ולהיות קצין ולהריח טוב תמיד. הדברים החשובים של החיים. מה שהוא לימד אותי יותר זה בדרך, איך להתנהל מול אנשים, מול אנשים שאני פוגש, כל מיני טיפים מהדרך שלו". וגלר מוסיף: "ומה שעוד לימדתי אותו - שב על הגדר, לא פה ולא שם. שב על הקו האפור. אף פעם אל תגיד איך אתה עושה, מה אתה עושה - זה לא אמיתי, זה כן אמיתי".
אבוטבול הצעיר לא טוען לכוחות על-טבעיים. מה שהיה אפשר להגיד בשנות ה-70', הוא אומר, היום כבר אי אפשר. "זה דור אחר. אתה יודע, אני בדור של כל הרשת והאינטרנט והטלוויזיה שיותר מתפתחת היום. כל דבר שאתה עושה בשניות מגיע לכל העולם. אני אנטרטיינר, אני בדרן, אני עושה בידור, או-קיי? מופיע, מצחיק, מדהים את האנשים". לגלר הוא אומר: "הגדרת את עצמך כעל-טבעי וזה מה ששיגע את כל העולם. זה היה משהו חדש, משהו שלא שמעו עליו".
הוא היה חבר של ג'ון לנון ומייקל ג'קסון, גר באחוזות פאר ובילה עם הנסיכה דיאנה ומועמר קדאפי. כולם רצו חתיכה מהכוכב שלנו. אז לאיזה מסקנות הגעת? אני שואל אותו.
"כאשר התפרסמתי בארץ, ואו. כל הזמן בעיתונים. כל החבר'ה הכרתי, מיהודה בארקן לעדנה לב ויגאל בשן, למני פאר. וכשכבשתי את העולם, התאכזבתי. כי אני חשבתי שכאשר אני אתפרסם בעולם זו תהיה הרגשה של סופרמן. אתה יודע מה גיליתי? שזה אותו הדבר. ההרגשה להיות מפורסם בכל העולם או להיות מפורסם רק בארץ - אותה הרגשה. התאכזבתי, אבל זה עזר לי. כי זה השאיר אותי רתום ליהדות שלי, לישראליות שלי, לעם שלי, לצבא, להכול. וחזרתי".