קוראים לזה "דוג פייט" – קרבות אוויר. למרות העובדה שהיום כבר אין כמעט קרבות אוויר בין מטוסי קרב ואפשר להפיל מטוס אויב בטווחים של יותר ממאה ק"מ, עדיין 60 אחוזים מאימוני הטייסים בחיל האוויר הם אימוני קרבות אוויר. מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, מסביר שהיכולת הזו היא הנכס האסטרטגי של החיל ושל טייסיו. זה מה שמשמר את רמת המיומנות של הלוחם בתא הטייס. זה מה שיאפשר לו להתמודד בכל משימה – תקיפה בעזה או בסוריה; מול טילי נ"מ שמשוגרים לעברו ומול מטוסי אויב. זו יכולת שאסור לוותר עליה.
באפריל יסיים נורקין כהונה ארוכה ורבת פעילות של חמש שנים כמפקד חיל האוויר - לאחר שכהונתו הוארכה בשנה נוכח האתגרים העצומים שעמם מתמודד חיל האוויר. זאת הייתה כהונה משמעותיות, עם לילות ללא שינה ומבצעים רבים, מורכבים ורחוקים מגבולות המדינה. בעוד רגע יתלה את המדים ויחזור למושב בצפון. הטייס הצעיר שעלה על טיסת סולו במטוס 15-F בבסיס תל נוף ב-1988, יסיים את אחד התפקידים המורכבים, המאתגרים והחשובים ביותר בישראל, שכן חיל האוויר הוא הזרוע הארוכה, תעודת הביטוח, ועמוד השדרה של צה"ל.
את מסע הפרידה הוא כבר החל. ובכל שבוע הוא מבקר ביחידות החיל השונות ובבסיסים. ביקור בבסיס חצור הוא צוהר לתרבות חיל האוויר. כאן הכול החל ב-1948, כאן הוצבה טייסת הקרב הראשונה וכאן מתחולל אחד השינויים הגדולים ביותר בחיל. כזה שיצעיד אותם לעשורים הבאים. מי שמכיר היטב את החיל מתאר את חיל האוויר כארגון "שרוקע ברגליים", זה ביטוי שנורקין אוהב - החיל מחפש כל הזמן להתייעל ולהשתנות, להיות רלוונטי, לא רק עכשיו, אלא גם עשור קדימה.
בבסיס חצור היו בשנים האחרונות שתי טייסות מטוסי 16-F. נורקין החליט אחרי עבודת מטה נרחבת להעתיק את מיקומן צפונה לרמת דוד, שם הן הצטרפו לשתי טייסות F שכבר היו בו. המהלך הפך את הבסיס הצפוני למוקד מערך מטוסי ה-16-F, יחד עם אחיו בדרום - בסיס רמון.
נורקין הפך את בסיס חצור לבסיס הכטב"ם – כלי טיס בלתי מאויש – ובסיס מערך ההגנה האווירית של החיל. טייסת כלי הטייס הלא מאוישים הוותיקה "טייסת 200" עוברת עכשיו מבסיס פלמחים לחצור. לא מדובר רק במהלך סמלי, אלא במהלך שמסמן את הכיוון שאליו צועד חיל האוויר. 30% מכלי הטייס שלו הם כבר כלי טייס לא מאוישים, זו מהפיכה של ממש.
התוכנית החשאית והשינוי המבצעי הגדול
אחד ממיזמי הדגל של צה"ל "ענני סערה" הולך ונבנה כאן, בבסיס חצור. מדובר בשינוי מבצעי עצום - הקמת מערך כלי טייס לא מאוישים לאיסוף מודיעיני, וסיוע קרוב לכוחות הקרקע שיהיו חלק מרכזי בכל מערכה בצפון ובדרום. מדובר במאות כלי טייס שיובילו את המערכה הבאה, דבר שישפיע על יכולת הצבא לשלוט בשטח, מסביב לשעון ולצמצם הסיכוי להיפגעות אנשי צוות אוויר.
במקביל ייבנה כאן מערך השליטה המרכזי של הגנת שמי המדינה. מהגילוי של המטרות ועד השמדתן. התקפת המל"טים המתאבדים על איחוד האמירויות לפני כחודש ממחישה היטב לצה"ל מהו אחד האיומים המרכזיים ההולכים ומתרגשים על ישראל. כולם, בישראל ובמדינות המפרץ, מבינים שאיום המל"טים המתאבדים וטילי השיוט מצריך קידום תוכנית הגנה משותפת שתציע יכולת להתמודד יחד עם האיום.
מתקפת המל"טים המתאבדים סמוך לשדה התעופה באבו דאבי:
התוכנית החשאית שנחשפת כאן תאפשר לישראל לתרום רבות ולסייע בהגנת חברותיה החדשות ממזרח. מערך המכ"ם הישראלי יכול לגלות גם עבור שכנותינו את האיומים האלה מבעוד מועד, להתריע עבורן ואף לסייע בהשמדת האיום.
לפני מספר שבועות נחת נורקין לביקור רשמי באיחוד האמירויות. המארחים (שגמלו לו על ביקור של מפקד חיל האוויר שלהם בישראל רק השנה) הושיב אותו אחר כבוד כיסא ליד יורש העצר מוחמד בן זאיד. זה אומר משהו על האופן שבו הם תופסים את החשיבות של חיל האוויר הישראלי. צמאים לשיתוף פעולה מבצעי ומודיעיני ולפיתוח טכנולוגיות.
מדינות העולם רואות, ורוצות גם
שיתוף הפעולה האזורי הוא גדול והוא גם הולך ומתרחב. לא מדובר רק במדינות הסכמי אברהם, שיתוף הפעולה מתקיים גם עם אירופה וכמובן עם ארצות הברית. לא סתם עומדות מדינות העולם להשתתף בתרגיל הבינלאומי שמקיים חיל האוויר הישראלי פעם בשנתיים בנגב - ה"בלו פלאג". עשרות רוצות להשתתף, רק מעטות נבחרו השנה להשתתף.
- הטייס הישראלי ש"מפיל" את כל הטייסים שהגיעו מחו"ל
- הרגעים שגרמו לשיער של מפקד חיל האוויר להלבין
- "בלו פלאג" 2021: "התבגרנו בעשור האחרון, היינו חיל אוויר אחר"
מדינות העולם רואות מה עושה החיל בסוריה וברחבי המזרח התיכון כולו, את היכולות את הטכנולוגיה, כמו גם את מערכת היירוט כיפת ברזל - שבסעודיה ובאמירויות כל כך רוצים עכשיו. אבל לא רק איומים, גם הזדמנויות מביאה התקופה הזו ולחיל האוויר תפקיד מפתח בבניית גשרים בין מדינות – דיפלומטיה אווירית – מכנה אותה נורקין.
עם ארצות הברית שיתוף הפעולה הדוק, אפשר להגיד אפילו אינטימי, כשהמדינות פועלות יחד באימונים ובמבצעים. רוסיה היא שותפה, אבל אחרת. היא כאן כדי להישאר - וישראל מצאה דרכים לעבוד לצידה מבלי שאחת מפריעה לרעותה.
בתקופה האחרונה עשתה רוסיה שרירים, בעיקר לארצות הברית, מאוקריאנה ועד סוריה. היו מי שפירשו בטעות את פטרול מטוסי הקרב המשותף לסוריה ורוסיה בגולן כאיום על ישראל. מבחינת ירושלים העסקים כרגיל, שום חופש פעולה אווירי לא נפגע ולא אוים. חיל האוויר ממשיך כרגיל לתקוף בסוריה.
לישראל ולרוסיה אינטרסים משותפים – ייצוב סוריה והוצאת אירן וחיזבאללה מהמדינה לצד מחיקת דאעש. צה"ל מוצא עצמו בתחום אפור ורגיש ומחליט מתי ללחוץ על דוושת הגז ומתי להאט כדי לא להיכנס לעימות עם הרוסים.
כשמפקד חיל האוויר מתכנן תקיפה בסוריה הוא כבר צריך לחשוב על כל המרחב. כל ההקשרים לפעולה, מה תעשה ארצות הברית וכיצד יגיבו הרוסים. הפעולה היא רב זירתית: אתה נוגע בנקודה אחת ומשפיע על אחרת. אפקט הפרפר.
המשימה העיקרית - הכנה למלחמה בצפון ובאירן
המב"ם הוא עיסוק מרכזי עבור חיל האוויר, אבל אסור שהוא יסיט אותו מהנתיב המרכזי - ההכנות למלחמה בצפון ותקיפה באירן. מה מטריד את מפקד חיל האוויר בימים האלה? בעיקר מערכות הגנה אווירית מתוצרת אירן שהחלו להיכנס לסוריה והפכו לאחד ממוקדי התקיפה של חיל האוויר בסוריה. בפעמים האחרונות המערכות נכנסו לנמל לטקיה בסוריה באמצעות מכולות, מפורקות לחלקים ומוחבאות בין אלפי מכולות על הרציף. זה הצריך מודיעין מאוד מאוד מדויק על מקום הימצאן ותקיפה כירורגית שתפגע במכולות הרלוונטיות בלבד ולא באחרות בנמל האזרחי.
אחת התקיפות בנמל לטקיה בסוריה, המיוחסת לישראל:
מערכות אירניות מביאות שיטות פעולה שונות מהנשק הסובייטי שבו הצטיידה סוריה כל השנים. סוללות הנ"מ מוכרות לחיל ולטייסי חיל האוויר ולמערכות הלוחמה האלקטרונית שלו. כל שיטת ההפעלה עכשיו משתנה מול מערך הגילוי והיירוט האירני וזה מצריך למידה מעמיקה.
המב"ם רק הולך ומתרחב - יותר אזורים נפתחים לפעולה, אבל מערך הנ"מ הסורי משתפר, המטרות הופכות קטנות יותר וקשה יותר לדייק. אם הרוסים באוויר זה רק מסבך את העסק עוד יותר. ועדיין זו הצלחה - אבל אסור להתאהב בשיטה, וצריך כל פעם לבחון האם זו עדיין הדרך לפעול והאם כוס הכעס, התסכול והנקמה הסורית-אירנית כבר לא מלאה, והתקיפה הבאה תביא עלינו מלחמה.
צריך לחפש תחבולות חדשות ולזכור שהמשימה העיקרית היא הכנה למלחמה ולא המב"ם. אבל ככל שההצלחות הישראליות נערמות, מעמדו של הכוח האווירי עולה, גם בישראל מול הדרג המדיני וגם מול ראשי מדינות שרוצות מאוד לבוא וללמוד מהניסיון שצברו הישראלים.
אין תחליף לטייס ולסייר האוויר
בחצור יעלה בעוד רגע מפקד חיל האוויר לגיחת צילום במטוס צופית, מטוס תצפית דו-מנועי ותיק, אבל כזה שאין לו תחליף. אף כוח מיוחד או ספינה של חיל הים לא מוכנה לעבוד עם כלי טייס אחרים - כי במבצעים חשאיים הלוחמים מעדיפים את מטוסי התצפית על כטב"מים, כי במטוס יש תצפיתן שאפשר לדבר אתו. אין תחליף לטייס ולסייר האוויר, שקולם בוקע ברשת הקשר ומכווין את הלוחמים למטה במשימתם העלומה. זו לא רק תחושת הביטחון, זו גם הטכנולוגיה שמותקנת במטוס ומאפשרת איסוף מודיעיני, תצפית וממסר קשר גם אלפי ק"מ מישראל. רק באחרונה זכו בטייסת בפרס מפקד חיל האוויר על מציאת פתרון יצירתי שמאפשר למטוס להגדיל את הטווח שלו משמעותית. לא ניתן לומר מהו הפטנט, רק נגיד שקוראים לו "סוויסונית", על שם הממציא, סוויסה מהמערך הטכני.
בתדריך לקראת הטיסה סיירת האוויר לי-שי מתדרכת את נורקין ואין כאן שום בעיה, הוא מקשיב ומבצע, בלי קשר להבדלי הדרגות ביניהם. היא תגיד לו באוויר מה היא צריכה שהוא יעשה עם המטוס כדי שהתמונה תצא מדויקת וחדה. הם צוות עכשיו.
כשסבא של נורקין הפך לשומר שדות והיה שותף להקמת ארגון השומר אי שם בשנות ה-20 של המאה הקודמת הוא קיבל סוסה ממעסיקו רוטנברג. כשהגיע השומר הנרגש עם סוסתו והציג אותה לרוטנברג, אמר לו האיש החכם, אי אפשר לרכוב על סוס ללא מכנסי רכיבה, ודאג לו גם להם. זה לקח שנורקין הנער לוקח אתו עד היום ומסביר לפקודיו למה בכל דבר שמציגים לו, הוא מחפש קודם כל את הטעון שיפור.
לפני חמש שנים עם כניסתו לתפקיד כתב נורקין מסמך פנימי ובו יעדים לביצוע. קריאה של המסך היום מראה עד כמה דייק אז. כמה הוא רלוונטי גם היום. הדבר הראשון שביקש נורקין לשמר ולפתח הוא עליונות אווירית, נשמת אפו של החיל בלי זה, אין לו קיום, ואז אף אחד לא חשב שרוסיה תפעל בסוריה או שסוריה תצטייד בנ"מ אירני שינסה להצר את צעדי מטוסי חיל האוויר. שימור חופש פעולה הוא קריטי להמשך הפעולה האווירית, וישראל נלחמת עליו מדי יום.
הסעיף השני הוא הרכש האמריקני - מטוסי הקרב החדשים (35-F ו-15-F), מטוסי התדלוק ומסוקי היסעור החדישים מתוצרת ארצות הברית, שתקבל בקרוב ישראל. בניין הכוח האווירי מתוכנן עשר שנים קדימה וחיל האוויר איבד 3 שנים יקרות כשלא היה כאן תקציב. ההצטיידות הזו מתרחשת באיחור, אבל סופסוף ההסכם נחתם ולאט לאט הפער ייסגר.
עוד מהלך מרכזי וחשוב הוא שינוי שיטת המיון, הטיפול באנשים, ההכשרות וההדרכות. חיל האוויר נסמך על כוח אדם טכנולוגי מאוד ומשקיע רבות במתגייסים הצעירים עוד בבתי הספר.
מקום שחיל האוויר הגיע בו רחוק יותר ממה שנורקין העריך הוא החיבור למדינות האזור והדיפלומטיה האווירית. הסכמי אברהם, מדינות אירופה וארצות הברית כמובן, הם נכס לאומי אסטרטגי.
גם שיתוף הפעולה עם צבא היבשה השתפר משמעותית - היכולת להביא את הכוח האווירי לקרב היבשה. השנה כבר נרשמה עלייה של 300% באימונים עם צבא היבשה. קציני חיל האוויר יושבים באוגדות ובפיקודים ומשפיעים על היכולת להילחם יחד.
בנקודה אחת מצביע מפקד חיל האוויר על בעיה, על פער שלא נסגר ומטריד אותו מאוד. במודל הקבע החדש בצה"ל לא השכילו לטפל נכון בקצינים הצעירים. זהו מודל שפונה בעיקר למפקדי השדה ביחידות הקרביות, אבל מחמיץ את אנשי הטכנולוגיה והתחזוקה של חיל האוויר. נורקין תיאר זאת באוזני שומעיו כנסיעה לתוך קיר. חיל האוויר צריך טכנאים, הנדסאים ומהנדסים, ואם הם לא יקבלו את מודל השירות הייחודי להם וכזה שישאיר את הכי טובים בחיל, זה מסוכן, לדבריו וצריך לפתור את זה בחודשים הקרובים. זה חלק מהתקציב ולכן רק המדינה יכולה לעסוק בכך, צה"ל לא יכול לגעת בזה וכולם מבינים את זה וזה חשוב יותר מקניית עוד מטוס הוא מדגיש.
בילה אין-ספור שעות ב"בור השליטה"
כשהוא יורד מהטיסה הוא ניגש לתחקר את הצוות. האם הטיסה עמדה ביעדים, איך נראה החומר שצולם באוויר, מה עשו נכון ואיפה טעו. יש לו עוד שורה ארוכה של יחידות לעבור בהן ולהיפרד. הוא מפקד שהשאיר חותם גדול. ורואים את זה על האנשים שהוא פוגש. בתקופתו היו תקלות קשות, מותם של מדריך וחניך לפני שנתיים בקורס טיס, ותאונת מסוק העטלף בחודש שעבר שבה מצאו את מותם שני טייסים.
יש גם הצלחות מרשימות בהפעלת הכוח האווירי. אף מפקד של החיל לפניו לא הפעיל מערך שתוקף כל לילה בנקודה אחרת במזרח התיכון. יש לו כבר פינה קבועה בבור השליטה של חיל האוויר, שם "בילה" שעות אין ספור בשנים האחרונות ורקימת הקשרים עם מפקדי חילות אוויר רבים ברחבי העולם, כאלה שיודעים להתקשר אליו אישית לנייד. בניית גשרים שמתחילים בין אנשים וחיילות והופכים לחיבור בין מדינות. אחד השיאים היה הטיסה מעל שמי גרמניה השנה. סמל לעבר, אבל בעיקר לעתיד. הקשר בין החילות המדינות הדוק מאי פעם.
פרידה מהחיל היא לא רק בסיסי החיל ואנשי צוות אוויר. נורקין הקדיש מספר שעות בשבוע שעבר לביקור בכפר הנוער קדמה, מוסד חינוכי לנוער בסיכון. זה הבייבי שלו. כפר הנוער פועל בשיתוף פעולה עם חיל האוויר באמצעות מגמת הרובוטיקה שפועלת בכפר ונמצאת בהנחיית חיל האוויר. בוגרי המגמה משתלבים בשירות משמעותי בסביבה מבצעית במערך הטכני של חיל האויר וחלקם ממשיכים ללימודי הנדסאים.
מדובר במהלך משותף של סגל המוסד וחיל האוויר שמטרתו היא שירות משמעותי בסביבה טכנולוגית מבצעית, כאשר המפקדים העתידיים מלווים את התלמידים בעודם לומדים בבית הספר. בשנה הראשונה השתלבו בתוכנית 120 מלש"בים ובשנה השנייה יש קרוב ל-300 משתתפים.
"לפני שלוש שנים עליתי לישראל מדרום אפריקה, בגלל שהיה לי חשוב להתגייס ולשרת בצבא", מספר טוראי יונתן, חניך בתוכנית תכלס (להכשרת מתגייסות ומתגייסים במקצועות הטכניים, עבור זרועות צה"ל) וחייל במערך הטכני של החיל. "הלימודים בתיכון קשים ומלחיצים, ותוך כדי הייתי צריך ללמוד שפה חדשה. כחלק מהחיבור בין חיל האוויר ותוכנית תכלס, ידעתי מראש מה יהיה התפקיד שאליו אתגייס, לכן יכולתי ללמוד בראש שקט ובלי לחץ מהשיבוצים לתפקיד הצבאי. השירות במערך הטכני בחיל האוויר הוא סגירת מעגל בשבילי, גם סבא שלי שירת במערך הטכני, אז אני שמח מאוד שהגעתי לתפקיד, אני מרגיש שאני ממשיך את דרכו".
קדמה הוא אחד מבין 20 כפרי נוער ופלטפורמות חינוכיות לנוער בסיכון שאותם מלווה חיל האוויר. הליווי והשילוב של בני הנוער בחיל הוא חלק מפעולות החיל לבניין כוח ומתן הזדמנות שווה.
כשהוא נשאל מה יהיה הדבר האחרון שאותו יעשה כמפקד חיל האוויר, מספר נורקין שזו תהיה טיסה ב"בז" - מטוס 15-F בטייסת 133 בתל נוף, שם החל את דרכו. על המטוס הזה עשה את הסולו הראשון שלו במטוס קרב, אי אז לפני 34 שנים.