עד 120? וויטק מצ'ניק לא מוכן להסתפק בזה. עוד לא כל כך מזמן הוא היה בנקאי שיושב על כיסא בעבודה במשך כ-12 שעות ביום. מאז עברו הרבה מים בנהר והרבה קילומטרים מתחת לרגליים. והדרך של מצ'ניק לשיא הגינס שאותו הוא רוצה לשבור עברה הבוקר (שישי) בירושלים - היעד ה-120 שלו בדרך לפסגה.
וויטק מצ'ניק בן ה-53 נולד בפולין ולאורך ילדותו והתבגרותו תמיד הלך בתלם. הוא למד הנהלת חשבונות והתחיל לעבוד בבנק גדול בפולין - עבודה מכובדת, לצידה משכורת יפה וחיים שנראים על המסלול הנכון. אלא שלאחר 12 שנה של שגרה נוחה, הסתכל מצ'ניק על עצמו במראה וראה משהו שהוא לא אהב – כרס.
כשהבין שמבחינתו יש רק דרך אחת להילחם במשקל העודף, הוא התחיל לרוץ. בהתחלה רק כמה קילומטרים רק בכדי להיכנס לכושר, לאחר מכן השלים את המרתון הראשון שלו בפולין ואז הוא החליט שהוא רוצה הרבה יותר. "אורח החיים של בנקאי הוא מאוד יושבני", מספר מצ'ניק בריאיון מיוחד. "התחלתי להעלות מאוד במשקל וממש לא אהבתי את זה. זה גרם לי להיות עצוב וממש לא אהבתי את הגוף שלי באותה תקופה. החלטתי לשנות את אורח החיים שלי והתחלתי להתאמן בריצה".
"בהתחלה, כמו כל אחד שרק מתחיל לרוץ, עשיתי את זה למרחקים קצרים של עד 5 קילומטרים", הוא נזכר בתחילת הדרך. "לאחר מכן רצתי לראשונה בחיי חצי מרתון, כשההכנה שלי הייתה למרתון המלא הראשון בחיי – מרתון וורשה בשנת 2013". אבל אם הרבה אנשים מסמנים "וי" על מרתון ולאחר מכן מורידים הילוך, למצ'ניק זה רק הביא תיאבון והוא שם לעצמו מטרה חדשה.
המציא אתגר חדש - כדי לדחוף את עצמו לקצה
היעד הבא שלו היה להשיג את "כתר מרתון פולין": "כדי להשיג את הכתר צריך לסיים חמישה מרתונים בערים שונות בפולין: בפוזנן, דבנו, קרקוב, ורוצלאב ו-וורשה. לקח לי שנתיים לעשות את זה, אבל הצלחתי", הוא נזכר. "במסגרת העבודה שלי כבנקאי עבדתי לפעמים על פרויקטים שכללו עבודה מחוץ לפולין, וכך קיבלתי את הרעיון לרוץ במדינות שונות". הרעיון הזה הוביל אותו למסע נדודים ליעדים שלא דמיין בעבר, ובהם ישראל.
וכך זה התחיל: "בתוך שנתיים נוספות רצתי את כל המרתונים הגדולים בעולם: טוקיו, בוסטון, לונדון, ברלין, שיקגו וניו יורק. בתוך 7 שנים נוספות הצלחתי לרוץ לפחות מרתון אחד נוסף בכל יבשת והצטרפתי למועדון '7 היבשות'". בשלב הזה הוא חיפש אתגר חדש - ולבסוף החליט להמציא אותו.
"במסגרת העבודה שלי כבנקאי עבדתי לפעמים על פרויקטים שכללו עבודה מחוץ לפולין, וכך קיבלתי את הרעיון לרוץ במדינות שונות. בתוך שנתיים נוספות רצתי את כל המרתונים הגדולים בעולם - ואחר כך מרתון בכל יבשת"
"יצרתי את 'אתגר 249' שהוא בעצם רשימה של כל מדינות העולם והמטרה היא לרוץ לפחות מרתון אחד רשמי בכל מדינה", מספר הבנקאי חדור המטרה. "מהרגע שהגיתי את הפרויקט ידעתי שכנראה ייקח לי המון זמן לסיים אותו, אבל אני לחלוטין ממוקד באתגר הזה ונחוש לסיים אותו. רצתי ב-119 מדינות עד למרתון ירושלים".
"אין לי ספק שאני אחזור לישראל פעמים נוספות בעתיד, עדיין לא ראיתי את כל מה שיש למדינה שלכם להציע. אני חובב גדול של פלאפל וחומוס"
"מדהים לראות בירושלים דברים שרק למדתי עליהם בספרים"
וכך הפכה ישראל ליעד ה-120 שלו: היום הוא סיים את מרתון Winner ירושלים הבין-לאומי בזמן של 4:59 שעות. הוא רץ לצד כ-25 אלף משתתפים במסלול, שמשלב את נופיה הייחודיים של עיר הבירה יחד עם אתגר ספורטיבי שעומד באותה שורה עם המרתונים הגדולים מסביב לעולם. עבור מצ'ניק הביקור בירושלים עבור ריצת המרתון זו ממש לא הפעם הראשונה עבורו בישראל והוא מספר כי הוא אפילו מביא בעצמו תיירים לישראל: "חוץ מרץ ובנקאי, אני גם מדריך צלילה מוסמך. הגעתי לפני מספר שנים לישראל עם קבוצת צוללנים במטרה לעשות כמה צלילות באילת וזה היה מהנה מאוד".
עוד לפני שרץ בנופי ירושלים, הוא מבטיח: "אין לי ספק שאני אחזור לישראל פעמים נוספות בעתיד, עדיין לא ראיתי את כל מה שיש למדינה שלכם להציע. אני חובב גדול של פלאפל וחומוס, שאלה אומנם הדברים הכי טעימים בישראל, אבל לא כדי לאכול אותם לפני ריצה. אני אוהב את ירושלים ואת כל ההיסטוריה שהיא מכילה. מדהים לראות בירושלים דברים שרק למדתי עליהם בספרים בבית ספר, ועכשיו זה מולך במציאות".
לרוץ לצד הר געש - ולעשות שני מרתונים ביום
נחזור למרתונים. מתוך כל המקומות שרצת בהם, מה המקום הכי יפה שבו רצת?
"מבחינת יופי טבעי, אני חושב שהריצה בגואטמלה הייתה פשוט מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה רצתי לצד הרי געש פעילים וזו חוויה שאני לא אוכל לשכוח לעולם. אומנם ריצה שכזאת גורמת לך כל הזמן לטפס ובסופו של דבר אתה רץ בגובה כזה שבו קשה לך לנשום, אבל זה ללא ספק שווה את המאמץ בסופו של דבר".
ומה המקום הכי מסוכן שהגעת אליו?
"כדי להוזיל במעט את העלויות של כל כך הרבה ריצות בכל כך הרבה מדינות בעולם אני ישן הרבה בהוסטלים, מקומות שיש להם לפעמים מוניטין 'גרוע' יותר. אבל למזלי מעולם לא נשדדתי ומעולם לא נגנב לי שום דבר. גם כשאני נמצא במדינות שנחשבות מסוכנות יותר אני פשוט שם לב לכל מה שאני עושה ושומר על זהירות וככה אני עובר בשלום בכל מדינה".
ספר על מרתון אחד שהיה כל כך קשה שכבר שחשבת שלא תצליח לסיים.
"המרתון הקשה ביותר שרצתי בחיי היה באנדורה. מעולם לא רצתי יותר מדי בהרים, וזו הייתה ריצה שכל כולה כזאת. לא הייתה לי ברירה לעשות אותה כי זו הייתה הריצה היחידה במדינה הקטנטנה, אז הייתי חייב לעשות אותה בשביל האתגר שלי. לקח לי 12 שעות לרוץ את 42.2 הקילומטרים הללו ומתוך כל מאות ריצות המרתון שערכתי בחיי – זה המרתון היחיד בו פשוט פרצתי בבכי על קו הסיום. זה היה מרוץ מאוד מתיש וקשה".
אבל לא הכול הלך חלק למצ'ניק במסע לכיבוש השיא של "האדם שרץ הכי הרבה מרתונים במדינות שונות". מקרה אחד ממש מתח אותו עד לקצה: "בגלל בלבול בלו"ז גיליתי שבמהלך אותו סוף שבוע אני אמור לרוץ מרתונים בהלסינקי ובקופנהגן יום אחרי יום. בדרך כלל מרתונים מתחילים מוקדם מאוד בבוקר, לכן שכחתי לבדוק מתי המרתון של הלסינקי בשבת מתחיל ורק ערב לפני גיליתי שהוא מתחיל ב-15:30 בצוהריים במקום בבוקר, כשהמרתון בקופנהגן אמור להתחיל בראשון ב-9:30 בבוקר. בדקתי וראיתי שהטיסה היחידה שאני יכול לקחת לדנמרק נוחתת שעה בלבד לפני שהמרוץ מתחיל".
מכאן נכנס מצ'ניק למרוץ נוסף - מרוץ נגד הזמן: "כשנחתתי בקופנהגן מעולם לא רצתי כל כך מהר בתוך שדה התעופה. הגעתי לקו הזינוק בדיוק ב-9:30. הייתי עם התיקים עליי והחלפתי לבגדי ריצה ובסופו של דבר התחלתי את המרוץ ב-9:49.47, ממש 13 שניות לפני שמסתיימת האפשרות להתחיל את הריצה. זה היה ללא ספק סוף השבוע המטורף ביותר במסגרת הפרויקט שלי ובסופו של דבר רצתי שני מרתונים בתוך הרבה פחות מ-24 שעות. מטורף".
השיא המפתיע: מרתון בחדר השינה
כבר עכשיו מחזיק מצ'ניק בשיא גינס כאדם שרץ מרתונים בהכי הרבה מדינות שונות, אבל כמו שאתם יכולים כבר להבין – זה לא מספק אותו והוא שואף להפוך לאדם הראשון, והיחיד, שרץ מרתון בכל אחת ממדינות העולם. גם מגפת הקורונה לא עצרה אותו ובמהלכה הוא קבע שיא גינס נוסף.
"זה היה ללא ספק סוף השבוע המטורף ביותר במסגרת הפרויקט שלי ובסופו של דבר רצתי שני מרתונים בתוך הרבה פחות מ-24 שעות. מטורף"
"הקורונה כמובן עצרה את האפשרות לטוס למדינות שונות ונאלצתי להישאר בפולין. ממש לפני הסגר סיימתי מרתון בתימן וחזרתי הביתה. נכנסתי כמובן ל-14 ימי סגר בבית, אבל לא רציתי להפסיק לרוץ. אחרי תקופה של כמעט 20 חודשים רצופים של נסיעות בלתי פוסקות ברחבי העולם, מצאתי את עצמי בחדר בגודל 3 על 4 מטרים, בלי יכולת לצאת. עלה לי הרעיון לרוץ מסביב למיטה ובכך יצאתי מהבידוד כשאני אוחז בשיא עולם חדש: האדם שרץ מרתון במסלול הקטן ביותר באורך 7.5 מטרים בסך הכול. סיימתי את זה בתוך 8 שעות ו-47 דקות".
מה המסר שלך למי שקורא את הכתבה הזאת?
"תחלמו בגדול, תעשו תכניות, תהיו עקשנים ואף פעם אל תוותרו. החיים תמיד יתנו לכם את מה שתעזו לבקש מהם".