ג'נין, לפנות בוקר, כוחות הביטחון הישראלים נקלעים לחילופי אש בסמטאות הצרות והצפופות, לאחר שפתחו במבצע לסיכול פיגוע גדול שתכנן חמאס. הדי פיצוצים חזקים נשמעים היטב ומתפתחים לחילופי אש עם צה"ל, שבהם נהרגים חמישה מחבלים. התקרית הזו שאירעה לאחרונה סמוך למחנה הפליטים - רחוקה מלהיות נדירה ברחוב הפלסטיני. ואכן, אם תשאלו את התושבים שחיים במחנות הפליטים ברחבי הגדה על שאירע, קרוב לוודאי שתשמעו מכולם תשובה זהה - מדובר במראה שהפך לשגרתי. ועדיין, בין מפגני הכוח לחיי העוני שחווים על בשרם המוני פלסטינים, מביטות תמונות של "שהידים" מהקירות - כדי להזכיר ששיבת הפליטים היא טאבו גם 73 שנה אחרי.

ברחבי הגדה ובאזור ירושלים ישנם 19 מחנות פליטים, שבהם חיים כ-200 אלף בני אדם בצפיפות, עם אבטלה שמחריפה ובתנאים ירודים. מרביתם מחוברים לערים הפלסטיניות וחלקם אף שוכנים בליבן – עד כדי שמי שאינו מתגורר במחנה פליטים יתקשה להצביע על הנקודה שבה הוא מסתיים.

חילופי אש בג'נין
הפעילות של צה"ל בג'נין לסיכול הפיגוע
המחבלים שנהרגו בפעילות בג'נין
ארבעת המחבלים שנהרגו בפעילות צה"ל בג'נין

כלי הנשק של רבים מהתושבים במחנות הפליטים בגדה תמיד דרוכים בידיהם וקולות הירי כבר מזמן לא זרים להם. לעיתים אלו יריות שמחה, אך לא פעם מדובר בעימותים עם צה"ל או בהתנגשויות שפורצות עם המנגנונים הפלסטינים. זוהי תופעת החמושים שמשפיעה באופן ניכר על תושבי המחנות מקטן ועד גדול. למרות שלא נדיר למצוא בקרבם כאלו שבחרו לאמץ אותה - יש אחרים שדווקא נרתעים וחוששים ממנה.

אל תוך המציאות המורכבת הזו נולדו הצעירים במחנות הפליטים. אלו שהגיחו לאוויר העולם לאחר תקופת האינתיפאדה והסכמי אוסלו, ובוחרים לאטום את האוזניים למשמע דבריהם של הפוליטיקאים. במילים אחרות, עבור "דור המדיה", סרטוני הטיק-טוק שהם מצלמים בטלפון הנייד והכסף שממלא את ארנקיהם - במקום הראשון והם מוכנים לעשות עבורם הכול. וכך חלק לא מבוטל מהם, שבמציאות שפויה אמור להעביר את שנות התבגרותו בלימודים - זונח את ההשכלה ובין רגע מידרדר לסמים ולעולם הפשע.

מחנה הפליטים ג'נין - מעוז ההתנגדות בגדה

14 קילומטר בלבד מפרידים בין מחנה הפליטים ג'נין, שנחשב לשני בגודלו בגדה, ובין קיבוץ יזרעאל שבצפון. מרחק קצר, לכאורה, אלא שכל מי שכף רגלו דרכה אי פעם במחנה - חש מיד שנגלה בפניו עולם אחר שרחוק מאיתנו, הישראלים, שנות אור. אך במקרה הזה לא מדובר בעוד סדרת דרמה או במשקפיים של מציאות מדומה - כל זה קורה בשטח צפוף במזרח העיר ג'נין.

המחזה שבו נראים חמושים יורים לעיני כול, מקיימים מפגני כוח, מבצעים מארבים לכוחות הביטחון ומשמיעים קריאות תיגר נגד צה"ל או הרשות הפלסטינית, הפך בחודשים האחרונים לאירוע שבשגרה במחנה הפליטים ג'נין. הוא הוקם בשנת 1953 וידוע כסמל ההתנגדות בגדה המערבית. במחנה גרים 11 אלף פלסטינים, שמחזיקים באלפי נשקים, על פני 473 דונם בלבד, ורובם המוחלט הם צעירים עד גיל 40 (כ-8,500).

אחד מהם הוא מונתצר אבו אל-היג'א, בן 32, שחבר בוועד המנהלי של הפת"ח במחנה. אל-היג'א הוא אסיר לשעבר, נשוי ואב לילד, שעובד כיום כמורה. "אנחנו נגד רצח. אנחנו אוהבים את החיים, אבל עם טעם של חופש וכבוד", הוא אומר בשיחה עם N12. "החיים במחנה קשים מאוד ויש הרבה מתח. כולנו חולמים על חיים של יציבות וביטחון, שבהם נתעורר בבוקר, נאכל עם הילדים, נשלח אותם לבית הספר ונלך לעבודה בראש שקט".

מחנה הפליטים ג'נין (צילום: reuters)
"האירועים האלימים במחנה יוצרים חוסר יציבות". חמושים ברחובות ג'נין | צילום: reuters

צפון השומרון, ובעיקר אזור ג'נין, נחשב לגזרה הכי חמה ואלימה כיום – מלאה באמצעי לחימה ונתונה לשליטת ארגוני טרור. על אף שנדמה כי הגזרה נמצאת בשקט יחסי, צה"ל ושב"כ פועלים בה מדי לילה כדי להמשיך ולסכל את התשתית של חמאס - ולמנוע את הפיגוע הבא: רק לאחרונה שידרנו במהדורה המרכזית כתבה שתיעדה מעצרים באזור ג'נין. המטרות היו חמישה סוחרי נשק גדולים שפועלים באזור, מבוקשים שהמידע עליהם התקבל משב"כ. אחד העצורים היה אחיו של יעקוב קאדרי, אחד האסירים שברח מכלא גלבוע.

המחירון של הג'יהאד האיסלאמי: 300 דולר על פגיעה בצה"ל ו-100 דולר על ירי מרחוק

כ-20 שנה אחרי מבצע חומת מגן, שבו נהרגו 23 חיילי צה"ל, נראה כי מה שמתרחש במעוז המאבק של חמאס והג'יהאד האיסלאמי מתחת לאף של אבו מאזן, רחוק מלהיות מעודד. יותר משנה וחצי מפרוץ מגפת הקורונה, הג'יהאד האיסלאמי הולך ומעצים את כוחו בג'נין, ואפילו מתמחר את זה. במחנה הפליטים כבר משננים את המחירים. עבור ירי מדויק לעבר כוחות צה"ל והתנקשויות עם כוחותינו משלם הג'יהאד האיסלאמי לצעירים מענק בסך 300 דולר ללילה, ובמקרה שזה מסתכם בירי מרחוק או במופעי ירי - הם לא ייצאו מופסדים ויקבלו מארגון הטרור סכום בהיקף של 100 דולר. מבחינת אותם צעירים, אין להם מה להפסיד ועבור הג'יהאד האיסלאמי - זו שעת כושר שניכר שהוא יודע לנצל.

"איש אינו מתכחש לנוכחות של חמאס ושל הג'יהאד בגדה, אבל פת"ח היא התנועה ששולטת היום בגדה. מנגנוני הביטחון לא מאפשרים לחמאס לגרור את הגדה לכאוס", טוען אבו אל-היג'א. "האירועים האלימים במחנה יוצרים חוסר יציבות לכולם ויש את החשש שאם נצא מהעיר, יוצב מחסום של הצבא בכניסה".

מונתצר אבו אל-היג׳א
"אנחנו נגד רצח. אנחנו אוהבים את החיים". מונתצר אבו אל-היג׳א

"יש כמה גורמים שהובילו למצב הזה בשנה וחצי האחרונות - הקורונה, חוסר המשילות ופריצות הגדר בג'נין", אמר ל-N12 גורם ביטחוני. "אנחנו רואים זינוק באבטלה - בעיר ג'נין כולה יש 20.5% מובטלים, בעוד שרק במחנה הפליטים עצמו שיעור האבטלה עומד על 35%. בשנה שעברה השכר הממוצע ליום עבודה בקרב תושבי המחנה היה 184 שקלים ולנוכח ההשפעה הזו, היום הוא כבר נמוך עוד יותר ומסתכם ב-165 שקלים".

החמושים קמו מהתרדמת במגפת הקורונה

כדי להבין לעומק מה עבר על מחנה הפליטים ג'נין בתקופה הזו, נחזור לפרוץ הקורונה. בפברואר 2020 נאלצו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית להפסיק את פעילותם בעיר ובמחנה, ובמקום זאת – לאכוף את הסגרים ואת הנחיות הקורונה שעליהן הורו אבו מאזן ואנשיו. במקביל, בשל התחלואה הגבוהה - גם בישראל החליטו להימנע ככל האפשר מכניסה לעומק השטח בגדה, אלא אם תהיה פצצה מתקתקת. אבל למעשה, די מהר הבינו ברשות הפלסטינית שהמנגנונים לא עומדים בקצב והחליטו להסתייע באנשי התנזים של הפת"ח, שהצטרפו למשימה.

רק בהמשך התברר שאותה החלטה פשוטה, שגרמה לחמושים שהיו בתרדמת – לעמוד בין רגע על הרגליים, הוציאה את השד מהבקבוק. גדודי אל-אקצא, אנשי הג'יהאד האיסלאמי ויתר החמושים הבינו שזו עבורם שעת זהב – ומיהרו לארגן מופעי חמושים שבהם הם משגרים איומים לעבר צה"ל והרשות הפלסטינית.

מחנה הפליטים ג'נין (צילום: פלאש/90 )
רובה המוחלט של אוכלוסיית המחנה - צעירים עד גיל 40. מחנה הפליטים ג'נין | צילום: פלאש/90

בראשית 2021, יו"ר הרשות הפלסטינית הודיע על החלטה דרמטית - קיום בחירות לפרלמנט ולנשיאות הפלסטינית, לראשונה מאז 2006. היה זה מצג נאה לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שבאמצעותו אותת לו אבו מאזן, כי הפלסטינים שבים למסלול של בחירות חופשיות כלליות. בד בבד, הוחלט על דרקטיבה חדשה – לא לבצע פעילויות נגד חמאס והג'יהאד האיסלאמי, בניסיון לשמר את הלגיטימציה של הפת"ח. כך בעת ובעונה אחת, התרחב הוואקום לחצי שנה נוספת ועימו הוארך האימון של אותם החמושים.

הג'יהאד האיסלאמי מרים ראש בג'נין בחסות החמאס

כעבור שלושה חודשים, בישר אבו מאזן על דחיית הבחירות, והטיל את האשמה על ישראל. זמן קצר לאחר מכן, בחודש מאי האחרון, פרץ מבצע "שומר החומות" בעזה שבעקבותיו החליט החמאס "להוריד פרופיל" כדי להיות פחות על הכוונת של צה"ל. הוא העביר את המושכות לג'יהאד האיסלאמי - והפך אותו לקבלן משנה. מלבד התואר, הג'יהאד גם זכה למימון הפעילות שלו על ידי חמאס - מה שחיזק את הקשר בין עזה לבין מחנה הפליטים ג'נין.

בצל הקורונה, ג'נין שהשתקמה בשנים האחרונות, ספגה מכה כלכלית קשה ואחד הגורמים שהשפיעו על כך הוא הסגירה הממושכת של מעבר גלבוע (ג'למה), שנפתח מחדש רק לפני כמה חודשים. מדובר בלא עוד מעבר, אלא בצינור החמצן המרכזי בגזרה, שדרכו עוברים בשגרה קרוב ל-20 אלף ערביי ישראל מדי שבוע, שמגיעים לג'נין לבילויים ולקניות, במחירים זולים בהרבה מאלו שבשוק הישראלי.

חזרו אחורה 20 שנה: "שוקל לרכוש נשק כי אני מפחד ממה שקורה בעסקים"

גורמים במחנה ששוחחו עם N12 תיארו את השינוי כ"חזרה 20 שנה אחורה". גם הסוחרים באזור מביטים על המצב בייאוש ולא רואים את האור בקצה המנהרה. כך לדוגמה, אחד מהם סיפר כי הוא "שוקל לרכוש נשקים בגלל הפחד ממה שקורה בשטח הציבורי" ומכיוון שהוא רוצה להגן על העסקים שלו.

אבו אל-היג'א מפנה אצבע מאשימה לעבר ישראל, וטוען כי "המצב גרוע מאוד ואבו מאזן נותן הזדמנות אחרונה להשיג שלום בין הפלסטינים לישראלים. לא יבוא איש שלום כמוהו".

מחנה הפליטים ג'נין
השני בגודלו בגדה. מחנה הפליטים ג'נין

אמרנו שהשד יצא מהבקבוק? הזמן לימד אותנו שההתעצמות של הג'יהאד האיסלאמי במחנה הפליטים ג'נין לא הייתה ארעית וממשיכה ללוות אותנו עד היום כשמפעם לפעם מתרחשת תקרית נוספת באזור שתופסת את הכותרות. בריחת האסירים מכלא גלבוע, למשל, הייתה מעין מרוץ שבו כול חלקי המטוס הועפו ב-100 קמ"ש והג'יהאד אף הגדיל לעשות והאיר את תאי הארגונים שלו בכפרים שנמצאים סמוך להתיישבויות הישראליות. מחנה הפליטים בג'נין אז תפס את הכותרות כשפורסם שהמפורסם שבאסירים, זכריא זביידי, מתכוון לנוס אליו. ולאחר מכן גם הסתבר ששני האסירים האחרונים שנתפסו הגיעו למחנה והסתתרו בו.

בזמן שג'נין ממשיכה להתחמם, במערכת הביטחון יודעים שלא ניתן להיכנס בין הקליפות של הבצל ומקדמים צעדים אזרחיים, תוך כדי ביצוע פעולות לסיכול הטרור במחנה הפליטים, שנחשב לאגוז קשה במיוחד. שם מאמינים כי שילוב נכון בין יד קשה לכזו שמזרימה מחדש את הכלכלה שנפגעה – זו הנוסחה הנכונה שעשויה להרגיע את העיסוק בטרור, ולו במעט.

מחנה הפליטים בלאטה: החצר האחורית של בכירי הרשות

נובמבר 2020, חאתם אבו ריזק שהיה בכיר המבוקשים של הרשות הפלסטינית בבלאטה – חוסל. שמו כנראה לא יגיד לכם דבר, אך המקרה הזה טומן בחובו את העימות הפנימי הגדול בגדה - המאבק בין אבו מאזן לבין נאמניו של מוחמד דחלאן, יריבו הגדול.

אחיו וארד אבו ריזק אמר לאחר החיסול בריאיון לחדשות 12 כי "זו המדיניות של מנגנוני הביטחון. הבוגדים שרקמו מזימה נגד חאתם כבר שלושה חודשים תכננו כיצד הם יהרגו אותו". לעומת זאת, מנגנוני הביטחון הפלסטינים הכחישו שעמדו מאחורי המעשה וטענו כי הוא התכוון להשליך לעברם מטען - אך לבסוף הוא התפוצץ עליו.

במחנה הפליטים בלאטה, שנחשב לגדול ביותר בגדה ומייצג באופן מובהק את השנאה בין שני המחנות - ניתן לראות בחודשים האחרונים עימותים אלימים, כמעט על בסיס שבועי. אותו מאבק מזוין מעסיק לא מעט את אבו מאזן ואנשיו שאינם מצליחים להשתלט על חבית הנפץ של השנאה. בלאטה הוקם על ידי אונר"א בשנת 1950 ושוכן ממזרח לשכם על פני שטח של 252 דונם, שבו חיים בדוחק קרוב ל-30 אלף פלסטינים.

"מפרנס 9 נפשות ומרוויח רק 4,000 בחודש"

מט'פר דקואן, תושב המחנה, מצביע על 'מפת פלסטין' שמכילה את יפו ומספר: "כל עוד אני במחנה, אני לא אפסיק לחשוב על חזרה ליפו. הצפיפות במחנה מביאה לבעיות בקרב התושבים ולהיעדר מוצא אצל הילדים, כך שגם הסמים נפוצים פה. אני צריך לפרנס תשע נפשות בכל חודש ומרוויח רק 4,000 שקלים. יש פה תוהו ובוהו".

לתחושות האלו שותפים גם יתר תושבי המחנה. אחמד ד'וקאן, בן 58 ואב לארבעה הוסיף כי "התנאים במחנה קשים מאוד - חסר מקום, יש אבטלה ועוני והרבה בתים לא מתאימים למגורים והם זקוקים לתיקונים או לבנייה מחדש. ברוב הבתים חיים יותר מארבעה אנשים בחדר ויש כאלו שיש בהם אפילו חמישה או שבעה אנשים", הוא סיפר. "גם אחוז החולים באסתמה, בסוכרת ובמחלות לב גבוה והצבא נכנס לפה כמעט על בסיס יום-יומי".

מחנה הפליטים בלאטה
"יש פה תוהו ובוהו". נשקים שלופים במחנה הפליטים בלאטה

לא בכדי יש שמכנים את בלאטה "החצר האחורית של הבכירים ברשות הפלסטינית", שכן חלק מהמאבקים של היום שאחרי אבו מאזן מתקיימים ממש בשטחו. בחזית הקרב הזה עומד ג'מאל טיראוי שנחשב למקורבו של דחלאן ומולו ניצב מפקד הביטחון הלאומי הפלסטיני נידאל אבו דחאן. מדובר במאבק בין המחנות של השניים, שהחריף לאחרונה ואף טיפס למעלה, לצמרת.

טיראוי, לשעבר בכיר בגדודי חללי אל-אקצא וחבר הפרלמנט הפלסטיני, שנחשב למעין אופוזיציה – מכחיש את הדברים בשיחה עימנו: "זה לא בדיוק נכון. אני מכיר אותו ומכבד אותו. כל הזמן אומרים שאני דחלאני – אני לא דחלאני, לא עבאסי או ערפאתי. אני רק איש פת"ח". על זכות השיבה הוא אומר את מה שלרוב יגידו הפלסטינים רק בשיחות סגורות ולא בפומבי: "וואלה, בממשלת ימין ישראלית אני לא חושב על זה בכלל" – ונראה שהוא לא לבד. מהשיחות שקיימנו עם תושבי המחנה, עולה שהמושג הזה כבר כמעט ולא בשיח היום-יומי. נראה שתושבי המחנה מתמקדים ברצון להשתלב כמו תושבי העיר ולגשר על הפערים שמקשים עליהם.

מ׳טפר ד׳וקאן, מחנה הפליטים בלאטה
"כל עוד אני במחנה, אני לא אפסיק לחשוב על חזרה ליפו". מט'פר דקואן, תושב מחנה הפליטים בלאטה

אמרת בעבר שמי שמתעקש על בחירות עכשיו, נותן את הגדה במתנה לחמאס. אתה עדיין חושב ככה?

"כן, אם פת"ח לא יתעוררו – הכול יילך לחמאס".

טיראוי, שטוען כיום כי "מספיק דם נשפך לשני העמים", הואשם בשליחת המחבל המתאבד בפיגוע בבית הקפה "מיי קופי שופ" בתל אביב, שבו נהרגה רחל צ'רכי ז"ל בשנת 2002. על אף שהוא נידון ל-30 שנות מאסר, הוא שוחרר ב-2013, אחרי שש שנים בלבד - למרות הראיות למעורבותו בפיגוע. הסיבה - בית המשפט הצבאי קבע כי המדינה לא כיבדה את הסכם המבוקשים, שבו התחייבה שלא לעצור אותו.

אתה אומר 'מספיק דם לשני העמים', אבל זכור לישראלים כמי שעומד מאחורי הפיגוע.

"השב"כ אומר שעשיתי ככה ולא עשיתי. אם עשיתי – אני אגיד שזה בזמן עבר. יש דם ישראלי ודם פלסטיני שנשפך ועכשיו אני אומר מספיק. כולם אנשים, יש אלוהים. למה שלא נלך כולם יחד בדרך של שלום ואהבה?"

דקואן מצטרף לדבריו: "בנט ונתניהו הם אותו הדבר. הטוב ביותר יהיה מי שמשיג שלום כמו רבין. ההפך מכך הם הרס ושנאה ומי שרוצה את זה הם לא אנחנו".

מחנה הפליטים בלאטה
"החצר האחורית של הבכירים ברשות הפלסטינית". חמושים במחנה הפליטים בלאטה

מנגנוני הביטחון OUT, נשק וסמים IN

העובדה שהמנגנונים הפלסטינים המעיטו לאורך השנים לפעול בבלאטה העצימה במחנה הפליטים את השימוש בכלי נשק, את זמינות הסמים ואת תופעת הפרוטקשן, שמאלצת את מרבית בעלי העסקים לשלם לאותם חמושים – ובתמורה הם מגינים עליהם.

מי שעלה לקבר יוסף, כנראה הספיק להבין עד כמה הקרבה של מחנה הפליטים אליו משפיעה על ישראל ועל המתיחות במרחב. לעיתים זה מסתכם במחאות של צעירים פלסטינים, אך לא אחת מדובר בחיכוכים אלימים שמתפתחים עם יידוי אבנים, בקבוקי תבערה או ירי לעבר הישראלים שנכנסים לקבר. במערכת הביטחון מודעים לנפיצות באזור ועושים ככל האפשר כדי למנוע חיכוכים מהסוג הזה.

ג׳מאל טיראוי
"אם פת"ח לא יתעוררו – הכול יילך לחמאס". ג׳מאל טיראוי

בדומה לדור הצעיר בג'נין, גם בבלאטה נראה כי הם חיים במעין בועה משלהם וגדלים לתוך סביבה אלימה. לרוב תמצאו אותם בידם האחת עם כלי נשק או אבנים וביד השנייה עסוקים בפוזה של הסמארטפון, שהם לא מוכנים לעזוב אף לא לרגע אחד.

"הבנתי באיזו בועה אנחנו חיים במחנה הפליטים"

"רק כשהגעתי לרמאללה, הבנתי באיזו בועה אנחנו חיים במחנה הפליטים", אמר אחד מהתושבים בבלאטה, ששירת בעבר במנגנונים הפלסטיניים בעיר ובשל סכסוך שאליו נקלע, הוא הועבר לאזור רמאללה. המשפט הזה שיצא מפיו של פלסטיני בן 35 ולא נאמר על ידי מתבגר, ועל כן – הוא מוכיח את מורכבות החיים במחנה. ואכן, אותו פלסטיני נכנס לחוף הים בישראל לראשונה רק לפני שנה, ולפני כן לא נתקל לדבריו מעולם באנשים בבגדי ים.

מ׳טפר ד׳וקאן, מחנה הפליטים בלאטה
"צריך לפרנס תשע נפשות בכל חודש ומרוויח רק 4,000". מט'פר דקואן, מחנה הפליטים בלאטה

ובכל זאת, יש בבלאטה כאלו שכבר יודעים שהחיים שלהם לא נגמרים במחנה הפליטים. חלקם בוחרים לשמור על ביתם, אבל לנסות את מזלם מחוצה לו – בטענה כי "זה לא מקום טוב לחיות בו ולגדל ילדים". אלו שממשיכים לנהל את חייהם במחנה כבר התרגלו לתנאים הלא פשוטים ומזמן הוציאו את המונח "פרטיות" מהלקסיקון שלהם. "מספיק להביט מהחלון של חדר השינה ואתה רואה את השכן שלך. אין פרטיות ואפילו כשאתה מדבר עם אשתך בחדר השינה, השכן שלך שומע את מה שהולך שם".

בין העיסוק בטרור לחיים המורכבים, קבוצת הכדורגל במחנה הפליטים, "מרכז שבאב בלאטה", משחקת תפקיד מרכזי. הקבוצה שמשחקת בליגת העל הפלסטינית וזכתה באליפות בעונה הקודמת, מעסיקה רבות את תושבי המחנה ולא רק אותם. גם מחוץ לבלאטה יש מי שמעריץ את שחקניה ומגיע במיוחד לכל משחק. "מועדון בלאטה הוא המוצא היחיד לתושבי המחנה והוא עוסק בכל פעילויות הספורט והתרבות", אומר דקואן. "המחנה מלא בכישרונות ספורט ואוהבים בו כדורגל כמו שאוהבים נשק".

מחנה הפליטים בלאטה
27,600 תושבים. ילדים במחנה הפליטים בלאטה

מחנה הפליטים ג'ילזון: מצפון לרמאללה ומשקיף על בית אל

מחמוד עבד אל-עזיז, אסיר לשעבר, שמנהל את הוועדה העממית במחנה ג'ילזון שמצפון לרמאללה, החליט לעשות לנו דמיון מודרך. "דמייני שאת גרה במשך 73 שנה באותו שטח של 250 דונם שבו האוכלוסייה מתרחבת ומתקרבת ל-15 אלף תושבים", הוא מתאר. "יש לנו בעיה גדולה עם המים והחשמל והבתים שלנו יכולים ליפול בכול רגע".

במחנה הפליטים הסמוך ליישוב בית אל, חיים כיום בצפיפות 13 אלף פלסטינים ושני שלישים מהתושבים בו הם מתחת לגיל 40. המחנה הוקם בשנת 1949 על אדמה ששכרה אונר"א מירדן - עבור פליטים פלסטינים מ-37 יישובים, בעיקר מאזור חיפה, חברון ויפו. תחילה, הם גרו באוהלים ובהמשך עברו לבתים בנויים וקטנים.

למרות הליקויים בתשתיות שעליהם מעידים התושבים, מחנה ג'ילזון מחובר לרשת שמספקת מים ל-700 צרכנים ביתיים ורוב יחידות הדיור מחוברות לרשת הזאת. מאז 1975 המחנה מחובר גם לרשת של חברת החשמל הפלסטינית במזרח ירושלים. ב-1995 המחנה חובר גם לרשת ביוב ציבורית ורק כ-15% מהתושבים משתמשים בבורות ספיגה. ומה לגבי השימוש בטלפון? המחנה מחובר למרכזייה שמכילה 700 קווים וכחצי ממנו מחובר לטלפון קווי.

חמאס לא מצליח להרים ראש במחנה

במרוצת השנים מנסה חמאס לצבור כוח במחנה כשם שצבר כוח במחנות אחרים, אך עד כה הניסיונות האלו לא צלחו ופת"ח נמצא עדיין בחזית מחנה הפליטים ג'ילזון. גם הפעילות של אונר"א נחשבת לבולטת במחנה וסוכנות הסעד של האו"ם מתחזקת בו בית ספר לבנים, בית ספר לבנות, מעניקה שירותי רפואה ופינוי אשפה.

מחנה הפליטים ג'לזון (צילום: פלאש/90 )
"יש לנו בעיה גדולה עם המים והחשמל". מחנה הפליטים ג'ילזון | צילום: פלאש/90

לצד זאת, אי אפשר להתעלם מהאבטלה הגבוהה שקיימת בג'ילזון, בדומה ליתר מחנות הפליטים ועומדת על למעלה מ-30%. "אנשי המחנה הם אנשים ששורדים, חלקם גם עבריינים ויש אסירים לשעבר", אמר גורם שמעורה בנעשה במחנה. "הם חבר'ה שבשפה העממית שלנו הם 'ערסים' ויודעים להסתדר".

מה באשר לאלו שעובדים? רוב תושבי המחנה שמועסקים הם פועלים, חלקם אנשי הובלות ורק מעטים מהם עוסקים בחקלאות, בתעשייה או עובדים בישראל. כמעט 50% מהם עוסקים במגזר הציבורי והפרטי, 20% במסחר ו-20% בשירותים פיננסיים. 

"אנשי המחנות קשים יותר מול הממסד, לא יודעים מתי זה יתפרץ"

העובדה שג'ילזון סמוך מאוד ליישוב בית אל מעסיקה לא מעט את הצבא ואת מערכת הביטחון שמתמודדים עם אירועי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) וחיכוכים בכמה מוקדים לאורך הגדר. אלו כוללים השלכת אבנים, מטענים ובקבוקי תבערה. בשל כך, פועלים בישראל כדי לתת מענה על ידי כלים צבאיים ואזרחיים, כמו קידום של פרויקטים לתושבים כדי לגרום להם להפסיק את זריקות האבנים.

יחד עם זאת, במערכת הביטחון יודעים כי "אנשי המחנות קשים יותר מול הממסד. לאו דווקא מול הצד הישראלי, אלא גם מול הרשות הפלסטינית שמתקשה להיכנס אליהם ולכן יודעים שיש לעשות זאת באופן הנכון שמייצר את המכנה המשותף איתם".

מחנה הפליטים ג'לזון (צילום: reuters)
"אנשי המחנות קשים יותר מול הממסד". מחנה הפליטים ג'ילזון | צילום: reuters

המצב בג'ילזון אומנם על פניו רגוע יותר ממחנות פליטים אחרים, אבל בישראל לא נותנים לכך להטעות אותם. "במחנות פליטים זה כמו הר געש, הוא רדום ופתאום מתפרץ", מסביר גורם ששוחח עם N12. "אתה לא יודע מתי ואיך העסק הזה יבוא לך, ואני לא רוצה להגיע למצב שהכול מתפרץ. לכן אנחנו תמיד שופכים מים על הלבה".

חשוב לזכור שלא תמיד מחנה הפליטים ג'ילזון נראה כפי שהוא היום, שכן המחנה הזה היה פעיל ותוסס מאוד בתקופת האינתיפאדה. על אף שבשנים האחרונות בחרו ברמאללה להתמקד בקידום איכות החיים, בעבר תושבי המחנה היו מעורבים בלא מעט מקרים של פגיעה במכוניות ישראליות בכביש, בעימותים אלימים עם מתנחלים וכוחות צה"ל. היום האלימות הזו היא ברמת הטרור העממי ובגזרה מקווים שהמגמה הזו לא תימשך.

מחנה הפליטים ג'לזון (צילום: reuters)
"מחנות פליטים זה כמו הר געש, הוא רדום ופתאום מתפרץ". מחנה הפליטים ג'ילזון | צילום: reuters

"חמאס והג'יהאד רוכבים על הגל – הסכנה הגדולה ביותר"

בצל המצוקות היום-יומית במחנות הפליטים וברחוב הפלסטיני בכלל, מתחזק הביטוי: 'נמאס לנו מהשחיתות' שצפה מכל עבר. ואכן, סקר שפרסם לפני כחודש מכון הסקרים של ד"ר ח'ליל שקאקי מצביע על כך שכמעט 60% מהפלסטינים סבורים שהרשות הפלסטינית הפכה לנטל על התושבים וכן 78% אף דורשים את התפטרותו של אבו מאזן. "חמאס והג'יהאד רוכבים על הגל כתוצאה מחוסר האיזון שיש לנו. לצערי, רבים בשלטון לא רוצים שינוי והשחיתות נפוצה. הם מנצלים את הזעם של הצעירים וזו הסכנה הגדולה ביותר", טוען עבד אל-עזיז.

מחנה הפליטים ג'לזון (צילום: reuters)
מבט מלמעלה: מחנה הפליטים ג'ילזון | צילום: reuters

גם לאחר יותר מ-70 שנה מאז שהוקמו מחנות הפליטים ג'נין, בלאטה וגי'לזון - נראה כי בעיית הפליטים שזועקת בין קירות המחנות היא לב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אין עתיד לכל האנשים במחנות הפליטים הפלסטינים. אף אחד לא באמת עושה משהו עכשיו, רק מדברים", מסכם טיראוי. ויותר מכול, התמונות שבהם נראים ילדים חמושים עוטים סרטים של חמאס והג'יהאד משקפות היטב את עומק המשבר שנע בין האינטרסים המנוגדים של שני העמים ובין חלום השיבה שעודו פועם בליבם של הפלסטינים.