זה היה מקרה שעבר כשמועה, מפה לאוזן, והגיע גם לבית המחוקקים. לאוזניו של חבר כנסת הגיעה שמועה על טקס סודי במקום הכי רגיש בישראל, ובמעורבות אחד מאנשי הדת הבכירים במדינה. לבסוף העז לשאול את ראש הממשלה עצמו ולהצהיר: "נודע לי כי התקיים במשרד ראש הממשלה טקס לגירוש שדים ורוחות על ידי הרב ישראל לאו". חבר הכנסת הוסיף והקשה: "האם הידיעה נכונה? מי יזם את הטקס? מי הגורם הרשמי אשר הזמין את מגרש השדים? האם קיבל הרב לאו תשלום או תרומה עבור עריכת הטקס?". התגובה לא איחרה לבוא - ובאופן פומבי. 

השנה הייתה 2004. ח"כ חמי דורון משינוי, אז חבר בקואליציה ובהמשך גם סגן יו"ר הכנסת, טען כי נודע לו שבלשכתו של אריאל שרון ערכו טקס סודי ואפל. בממשלה מיהרו להכחיש - והסבירו כי ככל הנראה הח"כ מהמפלגה החילונית במוצהר מבלבל בין תפילה לבין הסרת כישופים: "ייתכן שחבר הכנסת הגיש את השאילתא בעקבות ידיעה כי כמה עובדים דתיים במשרד ראש הממשלה מקיימים מדי יום, כבר שנים מספר, תפילת מנחה וערבית במשרד".

עוד הוסיפו והבהירו: "חשוב להדגיש כי לא התקיים במשרד ראש הממשלה 'טקס לגירוש שדים או רוחות'. התפילה היא יוזמה של עובדי המשרד בשיתוף עם ועד העובדים. הרב ישראל לאו לא הוזמן על ידי גורם רשמי ולא קיבל תרומה או תשלום עבור התפילה". השמועה, ואיתה ההאשמות החריפות, חלפו כמו שנוצרו.

הרב ישראל מאיר לאו, אריאל שרון ומשה קצב, 2002 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
בתמונה: לא גירוש שדים. הרב לאו וראש הממשלה שרון עם משה קצב בהרמת כוסית ב-2002 | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

עצם השאילתא מעיד על המחשבה שאין מקום בישראל ש"מוגן" מפני טקסים שנראים פגאניים - הסרת כישוף, טיפול ב"דיבוק" או גירוש שדים. מה שנחשב עבור רבים לעלילה שלקוחה מסרט או מההצגה המפורסמת "דיבוק", הוא פרנסה או תחביב עבור אחרים - לרוב מתחת לפני השטח. המקרה הטרגי בנגב השבוע, שבו מאי אל-נבארי בת ה-26 הלכה לעולמה במהלך טיפול אצל שיח' מוכר, עדיין לא פוענח - והחקירה לא שוללת חשד לרצח בחניקה. האירוע המזעזע הציף את השאלה: עד כמה זה נפוץ בישראל של 2021? מי בכלל עושה את הטקסים האלו ומאילו סיבה? 

"תהליך הגירוש בעייתי וכרוך בהפעלת כוח"

"זו רמאות ואני לא מאמין בגירוש שדים", אמר חבר בקהילה הבדואית בנגב כששאלנו אותו מה הוא חושב על התהליך הזה. "זה שטויות וזה נגד הדת באיסלאם, שם כתוב שאסור לגעת באישה, בטח אם אתה מכנה את עצמך איש דת או שיח'. גם חניקה זה מגע. במשפחה שלי לא מאמינים בזה". עם זאת, מתברר, ישנם אנשים לא מעטים שמרגישים שרק טיפולים מהסוג הזה יצילו אותם מהמצוקה שלהם.

"ישר הבחנתי בשד שמנהל אותה. השד איים שאם נוציא אותו הוא יהרוג אותה תוך כדי היציאה שלו ממנה. יש דברים שמפחידים אותי אבל מזה לא נלחצתי, ידעתי שיהיה בסדר כי אני מאמינה גדולה באלוהים ובכוח שהוא נתן לי"

איבט ריינס, מטפלת אלטרנטיבית בשחרור מדיבוק

"טקסי גירוש שדים זה מנהג שנהוג בכל החברה האיסלאמית", מסביר פרופ' עליאן אלקרינאוי, מומחה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. "תהליך הוצאת השד מתוך אדם מלווה בעוצמה וכוח כדי להכניע את השד. אתה מזמין את השד לשיח כדי לגרש אותו מגוף המטופל, אבל לפעמים הוא מסרב. במהלך הטקס אתה מאלץ את השד לנהל איתך דיאלוג מתוך גרונו של האדם. לפעמים זה בהחלט יכול לגרום לנזק, ואף נזק טרגי במקרה של הצעירה בת ה-26".

אלקרינאוי ריאיין בעבר "הילרים", שמרפאים לפי הקוראן, ושאל אותם על דרכי השימוש שלהם בפסוקים כדי להוציא את השדים: "יש כאלו משתמשים בקוראן ויש כאלו ששמים אוזניות ומשכיבים את המטופל על מזרן במשך שעות". הוא מודה כי שיטת הטיפול יכולה גם להיות אלימה: "השימוש בכוח פיזי מאלץ את האדם לתקשר איתך. ולפעמים משתמשים בכוח פיזי ברגע שמזהים שהשד בתוך גופו של האדם. תהליך הגירוש בעייתי וכרוך בהרבה מאוד עוצמה שיכולה להפחיד את הפונה. אם זה אמת או לא - זה סיפור אחר". 

השייח החשוד במותה של בת ה-26 בטקס גירוש שדים
השיח' החשוד במותה של מאי

לטענתו, אופן הטיפול שכיח בחברה הערבית וקשור בחשש מפנייה לרפואה מערבית בכל הקשור לטיפול בבעיות נפשיות. "בשנים האחרונות, עם העצמת האיסלאם וחזרה לדתיות, יש יותר ספרים שנכתבים על ריפוי דרך הקוראן. בגלל שנושא השדים ומלאכים מוזכר בקוראן, יש הרבה מאוד פסוקים בהלכה האיסלאמית שמשמשים את המטפלים"

בת 26 מתה בטקס לגירוש שדים‎, אילוסטרציה (צילום: 123rf)
"מאלצים את השד לנהל דיאלוג". אילוסטרציה | צילום: 123rf

"ישר הבנתי ששד מנהל אותה"

אך לא מדובר רק בנושא שמתרחש אי שם בנגב, בלב קהילה מוסלמית ומסוגרת: נושא הדיבוק והשדים, שמופיע במיסטיקה היהודית וגם בתרבות כבר שנים רבות, תופס אחיזה גם בציבור היהודי. איבט ריינס היא מטפלת אלטרנטיבית שמעידה על עצמה שהיא מטפלת בשחרור מדיבוק, בשיטה שהיא מכנה "אור הבריאה". היא זוכרת עד היום מקרה אחד מ-2015 כאשר הגיעה אליה ל', סטודנטית מדרום הארץ - שהרגישה שיש מישהו או משהו בחיים שלה שמנהל אותה.

"טקסי גירוש שדים נהוגים בכל החברה האיסלאמית. תהליך הוצאת השד מתוך אדם מלווה בעוצמה וכוח כדי להכניע את השד. אתה מזמין את השד לשיח כדי לגרש אותו מגוף המטופל, אבל לפעמים הוא מסרב"

פרופ' עליאן אלקרינאוי, מומחה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון

ל' לא תקשרה כמעט עם סביבתה, וכשהייתה עושה זאת לרוב זה היה בגמגום. למרות ששמעה המלצות, ל' בהתחלה לא רצתה להיכנס לביתה של איבט - ונשארה לעמוד בחוץ דקות ארוכות. לאיבט התשובה הייתה ברורה: "אני ישר הבחנתי בשד שמנהל אותה. הוא אפילו לא הסכים לה להיכנס לטיפול, כי הוא ידע שזה הסוף שלו".

מגרש השדים
מתוך הסרט "מגרש השדים"

זה לקח שלושה טיפולים, עד שאיבט הרגישה שהיא הצליחה להתחבר אל השד. במהלך הטיפול, ל' רעדה בכל גופה, הקיאה וצעקה "אני אהרוג אותה". איבט נזכרת שהצליחה לשמור על רוגע: "השד איים שאם נוציא אותו הוא יהרוג אותה תוך כדי היציאה שלו ממנה. יש דברים שמפחידים אותי אבל מזה לא נלחצתי, ידעתי שיהיה בסדר  כי אני מאמינה גדולה באלוהים ובכוח שהוא נתן לי". אחרי הטיפול, כך היא מספרת, ל' חשה שחרור גדול, הפסיקה לגמגם, שבה לדבר עם קרוביה, התחתנה - וסיימה את לימודיה בהצלחה. 

איבט מספרת שנתקלה בעוד מקרים של אנשים שהגיעו אליה כי הרגישו שמשהו שולט בחיים שלהם והם צריכים להשתחרר ממנו. כיום, היא מאמינה, היא יכולה לרפא חלק מהמקרים אפילו מרחוק. בשיטת הטיפול שלה היא מתחברת למטופל ו"מרגישה אותו ואת כל מה שלא הוא" - כך היא מגדירה את הדיבוק שנמצא בתוך המטופלים שלה. "לכולנו יש קו ישר בתוכנו וכשיש דיבוק השד מתחבר לטראומות שלנו, לעלבון לצער ולכאב ואז הקו הלבן מיטשטש. אז אני שולחת לכתם הזה אור, וככל שהמטופל יתנקה כך הדיבוק יצא. זה תהליך מאוד קשה כי השד לא רוצה לצאת, זה הבית שלו, הוא רוצה לממש את התחושה של החיים דרך הבן אדם שהוא חי בתוכו". אחרי שאיריס מתחברת לשד, היא מציינת כי היא גורמת לו לצאת דרך הפה שלה על ידי צליל שהיא משמיעה. 

קופסת דיבוק (צילום: ebay)
קופסה ל"טיפול בדיבוק" שנמכרת ב-ebay | צילום: ebay

"אני לא קורא לזה שד, זו נשמה שחדרה לאדם"

יצחק מזרחי, מומחה לקבלה מעשית, זוכר גם הוא סיפורים שנשמעים מופלאים - ומעידים לדבריו על היכולת לגרש את אותן הישויות. מזרחי - חרדי לשעבר, סופר סת"ם ומרצה לקבלה מעשית ואמונות טפלות באוניברסיטת בן גוריון - מקפיד להבהיר: "אני מעדיף לא לקרוא לזה שד אלא נשמה שנכנסה בבן אדם". לפעולה עצמה הוא קורא שחרור: "זה לא גירוש כי ברגע שפועלים באגרסיביות אותה נשמה נאחזת באדם. לשחרר זה לפתוח את הדלת והמסלול של אותה נשמה כדי להמשיך הלאה ולא להתקבע באותו האדם ולהזיק לו".

50 שנה חיו ביחד ב' וד' והביאו ביחד ילדים ונכדים לעולם, וכל אותם השנים חיו כאנשים מאמינים ודתיים", הוא נזכר. "כשמלאו לב' 70 שנה החל בעלה להבחין בהתנהגות מוזרה ולא אופיינית של אישתו, שהייתה קורית רק כשהיו שניהם לבד באותו החדר. האישה במשך תקופה החלה לקלל את בעלה וניבלה את הפה ברמות שבעלה נחרד, הוא מעולם לא ידע שהיא בכלל יודעת קללות מהסוג הזה". ד', הבעל המבוהל, הלך להתייעץ עם הרב שלהם שהפנה אותם אל מזרחי.

הדיבוק - תיאטרון גשר (צילום: דניאל קמינסקי,  יחסי ציבור )
ההצגה "הדיבוק" של תיאטרון גשר, ארכיון | צילום: דניאל קמינסקי, יחסי ציבור

הוא פתח לב' שהגיעה אליו בספר הזוהר. דרך הספר ודרך שיחה איתה, כך הוא מספר, הוא הזכיר לה שכשהייתה ילדה במחנה קליטה בשערים היא נשבעה אמונים לילד אחר שהיה איתה שם. ב' הבטיחה לו שיום אחד הם יתחתנו, אך עם השנים הם נפרדו ונותק ביניהם הקשר, ב' התחתנה עם בעלה ולא ידעה מה עלה בגורלו של הילד שלו הבטיחה להתחתן. "מהשיחה הזו הבנתי שהנשמה שבתוכה היא של אותו ילד שכנראה הלך לעולמו כבר מאז והוא נכנס בגוף שלה כדי לתבוע בעלות עליה, הוא רצה אותה", הוא נזכר. 

"הבדואים מחפשים מענים נורמטיביים שיסייעו להם להתמודד, אבל בגלל חסמים מבניים של נגישות של אנשי מקצוע, לא מעט אנשים לא יכולים לחכות עם המצוקות. הם נאלצים להשתמש בערוצים המסורתיים וזה מה שיוצר את העלייה בשימוש"

ד"ר סארה אבו כף, עורכת מחקר בנושא פניית הבדואים לגורמי רפואה מסורתיים

"ב' הייתה בהלם, לא ידעה איך להגיב לסיפור הישן הזה שקיבל חיים מחדש. לבעלה הסברתי שהיא מתנהגת ככה רק כשהם לבד, כי הנשמה הזרה רואה בו כמי ששיבש את ההבטחה בין שניהם כשהיו ילדים. יש לזה קשר גדול לאנשים שמפרים נדרים". בעקבות הגילוי יצחק נקט בפעולות שנהוגות בקבלה המעשית כמו חותם שלמה -  קמע שמסייע למזל ובין היתר לטיפול במצבים כאלו. 

טקסי גירוש שדים בעדה הבדואית (צילום: 123rf)
אנשים שלא זוכים לטיפול נפשי נאלצים להשתמש בערוצים המסורתיים. טקסי גירוש שדים בחברה הבדואית | צילום: 123rf

בחורה נוספת הגיעה אל יצחק לאחר שעשתה סיאנס. היא סיפרה ליצחק שיום לאחר האירוע היא הרגישה שהיא לא היא: היא סיפרה שראתה דברים סביבה מהצד ובעיניים אחרות, ולעיתים היא קיבלה עיוותים בגוף ותגובות שהפחידו אותה. "הדגשתי לא פעם ולא פעמיים - כשבן אדם פתח דלת צריך לוודא שהוא סוגר אותה. הם עשו את הסיאנס ולא סגרו אותו ועשו מזה צחוק וזה מה שקרה", טוען מזרחי. "הבחורה ציינה שרק כשהיא לבד היא מרגישה בתופעות האלו לא כשהיא ליד אנשים. היא סרבה ללכת לפסיכיאטר שלא יחשבו שהיא משוגעת". וכך לדבריו זה המשיך: "כשהתחלתי לקרוא בזוהר היא התחילה להתעוות וליפול על הרצפה ולגלגל עיניים ולדבר בקול בס ומשפטים שאני לא הבנתי על מה היא מדברת. הבנתי שכן יש משהו שאכן נכנס בה, שהיא למעשה עשתה זימון לנשמה שנשארה איתה".   

"הרבה פעמים מגיעים אנשים עם מחלות נפשיות ומגיבים אותו הדבר כמו בן אדם שנכנס בו רוח", הוא מסביר. על כן תחילה מפנה יצחק את המטופלים שלו לאיבחון פסיכיאטרי או לגורמים קונבנציונאליים, ורק אם הם לא יודעים את התשובות הוא מסכים להתחיל בטיפול. "בשביל לדעת אם באדם שמולי יש אכן דיבוק אני פותח בספר הזוהר", מציין יצחק, "ואז אני בודק איך הם מגיבים לשמיעת דברי הקדושה. אם יש בתוכם נשמה שלא שלהם, הם יקבלו התקף וישתוללו ויצעקו כי הנשמה מתחילה להגיב. זה מתחיל להם בכאבים בכל הגוף, אחר כך הקול הופך להיות קול בס. חלקם מקללים, וזה ברור שלנשמה שבתוכם יש קושי בלשמוע את דברי הקדושה של ספר הזוהר". בשלב זה, הוא מספר, ניתן לזהות את הנשמה הזרה ובכמה פעולות גם להצליח לשחרר אותה מגופו של האדם הסובל. 

טקסי גירוש שדים בעדה הבדואית (צילום: 123rf)
קמע נגד עין הרע | צילום: 123rf

כך נאלצים בחברה הבדואית לפנות לטיפול המסורתי

טקסי הדיבוק והסרת הרוחות והכישופים הם חלק מהיהדות כבר מאות שנים, בעיקר בקרב יהדות אשכנז. הסיפורים הללו הופצו מפה לאוזן וגם הונצחו בתרבות ("הדיבוק", הסרטים "שחור" ו"אהבה אסורה" ועוד), וגם השרישו את הביטוי המוכר "צא דיבוק, צא". גם היום ניתן לשמוע רבנים שמרצים על טיפול בדיבוק, והסברים רבים על נשמות תועות שחוזרות לכדור הארץ ומקשות על החיים. מדובר בתופעה שאינה ייחודית רק ליהדות כמובן, וישראל מאגדת בתוכה מטפלים מכל הדתות שמנסים לפתור את הבעיות - כל אחד בדרכו.

טקסי גירוש שדים בעדה הבדואית (צילום: 123rf)
5% מתוך הנשים הבדואיות שפונות לעזרה - פונות לגורם מסורתי | צילום: 123rf

האם המקרה הטרגי בנגב, שהסתיים במותה של הצעירה ובמעצר השיח' ובעלה, מעיד על המעמד של הטקס הזה בחברה הבדואית? ד"ר סארה אבו כף מאוניברסיטת בן גוריון מציעה הסבר אחר: "אנשים לא מעדיפים את המסורתי, וההוכחה נמצאת במרפאה לבריאות הנפש ברהט שם תורי ההמתנה הולכים ומתארכים". ד"ר אבו כף יכולה להעיד רק על "מקרים בודדים שהתנסו, אנשים שהגיעו והיו עם כל מיני השלכות של הטיפול המסורתי". לדבריה מדובר על אנשים שחשו כאילו הטיפול המערבי "חונק" אותם: "הם הרגישו מצוקה או חוויות וזיכרונות קשים מהאירוע בנוסף ממה שהם סבל ממנו קודם". 

"אני לא מתעסקת בשדים ורוחות בגלל שזה מדבק. זו כמו אנרגיה של בן אדם חולה, יש לו אנרגיה וזה עובר אליך. וכמה שאת שומרת על עצמך אז האנרגיה לא יכולה להידבק"

מירב אסיא שעיה, מורה להתפתחות רוחנית בשיחה עם N12

לטענתה של ד"ר אבו כף, שעורכת מחקר שעוסק בשאלה למה אנשים בחברה הבדואית לא משתמשים ברפואה המערבית והולכים דווקא למסורתית, התשובה היא דווקא לא המנטליות. "הם מחפשים מענים נורמטיביים שיסייעו להם להתמודד, אבל בגלל חסמים רבים מבניים של נגישות ונוכחות של אנשי מקצוע לא מעט אנשים לא יכולים לחכות עם המצוקות". אותם אנשים שלא זוכים לטיפול נפשי "נאלצים להשתמש בערוצים המסורתיים וזה מה שיוצר את העלייה בשימוש", היא מבהירה. "מדובר במקרה הזה על זוג צעיר, ואני מאמינה שדווקא הם מאוד חשופים לרפואה המערבית אבל לרוב אין מספיק מידע למי הם יכולים לפנות. התוצאה היא שהמענים הפסיכולוגיים הרצויים רחוקים מהם: אין נגישות לטיפול, גם מבחינת תחבורה ציבורית. כלומר יכול להיות שמדובר באנשים משכילים שמאמינים בשירותים המערביים אבל זה לא נגיש עבורם".

מחקר חדש שערכה בדיוק בנושא הזה העלה כי שליש מהנשים בחברה הערבית-בדואית פנו בעבר לעזרה בעקבות מצוקה וקושי נפשי. רוב מוחץ - 82% מתוכן - פנו לבני משפחה, חברים ושכנים, אך הנתון המעניין הוא ש-5% מהן פנו לסמכות דתית/מסורתית בקהילה - כמעט כמו ההיקף של אלו שפנו לפסיכולוג מוסמך (6%). 

טקסי גירוש שדים בעדה הבדואית (צילום: 123rf)
"טקסי גירוש שדים זה מנהג שנהוג בכל החברה האיסלאמית". טקסי גירוש שדים בחברה הבדואית | צילום: 123rf

מהמחקר עולה כי נשים סובלות מהרבה יותר חסמים בנושא בהשוואה לגברים: הן דיווחו על חוסר וודאות בנוגע למקור הראוי לטיפול נפשי, פערים תחבורתיים, אמונה שהמועקה תעבור לבד, ניסיון שלילי מהעבר - או חשש מתגובת המשפחה והסביבה כשיתגלה שהן פנו לטיפול בשירותי בריאות הנפש. ייתכן שהחשש והבושה יובילו נשים נוספות לטיפול בשיטות מסורתיות, ואנו עלולים לראות שוב מחזות דומים לפרשת מותה של הצעירה בטיפול אצל השיח'. 

מענה אפשרי לכך הוא הקמת המרפאה לבריאות הנפש ברהט. "זה היה מלווה בחששות שאולי אנשים לא ירצו ויילכו לערוצים מסורתיים", היא נזכרת. "ראו שברגע שפתחו, אנשים מגיעים בכמויות אבל בהיעדר השימושים האלו אנשים מחוסר ברירה פונים למה שקיים". ד"ר אבו כף טוענת כי הפתרון טמון בעידוד לימודי רפואי ובהתמקדות בהבטחה של הטיפולים המבוקרים "לא להזיק", בניגוד לאותם טיפולים אגרסיביים. המחקר גם מצביע על "חסמים מבניים": חוסר יכולת לעמוד בהוצאות הטיפול וחוסר בנגישות למטפלים ערבים-בדואים.

סימני האזהרה - וטקס העופרת

"אני לא מתעסקת בשדים ורוחות בגלל שזה מדבק", מציינת מירב אסיא שעיה, מורה להתפתחות רוחנית בשיחה עם מגזין N12. "זו כמו אנרגיה של בן אדם חולה, יש לו אנרגיה וזה עובר אליך. וכמה שאת שומרת על עצמך אז האנרגיה לא יכולה להידבק. גם דיבוק זה עניין מורכב גם למטפל גם למטופל, ולכן לא הרבה נוהגים לעשות אותו. לפני שפונים למישהו צריך לבדוק שזה לא שרלטני".

טקסי גירוש שדים בעדה הבדואית (צילום: 123rf)
נשים בדואיות דיווחו על חוסר ודאות בנוגע לטיפול נפשי | צילום: 123rf

"לכל בן אדם יש הילה, יש שער לנשמה שלו ויש גנבים שפורצים ונכנסים, אז יש אנרגיות שהן פחות טובות וזה פשוט נדבק". מסבירה אסיא שעיה - ונזכרת בדוגמה שעוזרת להמחיש את כוונותיה: "יום אחד חברה אמרה לי שכבר כמה ימים היא לא בטוב, עצבנית. ואני נורא תמימה בטיפול שלי באנשים אז אמרתי לה שאטפל בה. שלחתי לה אנרגיה של אור מרחוק ומאותו היום הייתי עצבנית ברמות קשות, לא הייתי אני, פתאום נזכרתי שעזרתי לה ואולי לקחתי על עצמי משהו לא טוב ממנה. פניתי למטפלות ואף אחת לא הייתה מוכנה לקחת את הטיפול בזה כי פחדו שזה ידביק גם אותן".

את הפתרון לאותו "דיבוק" היא מצאה באמונה: "אני מאמינה מאוד גדולה בבורא, אז ביקשתי מהבורא שייקח את זה ממני, את האנרגיות האלו, את מה שנדבק. נזכרתי שהחברה הייתה בבית עלמין וסחבה איתה אנרגיה שלילית עליה, את הנשמה שישבה עליה והנשמה כעסה כשרציתי להחזיר אותה בחזרה. הנשמה הצליחה להיכנס לגוף שהוא חלש".

טקסי גירוש שדים בעדה הבדואית (אילוסטרציה: 123rf)
"אנשים מחוסר ברירה פונים למה שקיים". טקס גירוש שדים | אילוסטרציה: 123rf

ואיך השיטה של אסיא שעיה פועלת? "אני מסירה עין הרע בעזרת חימום עופרת – יש אמונה ביהדות שזה סופח את האנרגיות הלא טובות, אני ממש מוציאה אותן ורואה בחומר שזה יצא וזה עובד. המטרה של השימוש בעופרת מותכת הוא לשנות צורה, אני יכולה לעשות את זה באותה מידה עם כסף: אם באת עם חרדה, באמצעות הצורה אני יכולה לשחרר את זה ולהכניס ההפך - שמחה במקום עצב. כמו שהחומר יודע לשנות צורה ככה גם הרגש והמחשבות והאנרגיה. אחר כך אני משחררת את זה בשירה, יש כאלו שזורקים את זה לים או לפח. נשים מגיעים אלי ברגעים הקשים שלהם ואני עוזרת להם לחזק את הנפש והאמונה שלהם ולהסיר מהם אנרגיות לא טובות".

הסרת עין הרע וכישוף באמצעות התכת עופרת:

את ההידבקות באותם כישופים היא מכנה "היחלשות של הנפש - כשהנפש נחלשת היא יכולה לחטוף כל דבר. מבחינתה החלק החשוב ביותר מתחיל בראש: "לא כדאי לעודד את המחשבה שיש על אנשים עין הרע או איזשהו כישוף, אלא לעודד אותם לחזק את הנפש, את האמונה שלהם". עם זאת, גם לה עצמה יש אזהרות לגבי חלק מעמיתיה לתחום: "עולם המיסטיקנים זה עולם שצריכים אותו, אי אפשר להגיד על כולם שהם שרלטניים, האחריות היא על המטופל לחשוב ולשאול שאלות, לבדוק אם בן אדם יודע על מה הוא מדבר ואם המטפל בעצמו נמצא במקום מאוזן, כי אחרת זה לא בריא".

מחקר של אוניברסיטת טקסס שפורסם בשנה שעברה התחקה אחר חייה של אישה שהתגוררה בירושלים לפני מאות שנים וכונתה "זולו". באותה תקופה, האישה אובחנה כסובלת מדיבוק. המחקר מצא עדויות של אנשים שטענו ש"זולו" ריחפה באוויר בכל יום לגובה של כמה מטרים וגם בגדיה היו מרחפים איתה במהלך הטקס. החוקרים הופתעו לגלות שיש עדויות דומות על מעשים ליד קברי צדיקים בירושלים עוד לפני הספירה. וכך הסיפורים האלה ממשיכים ללוות אותנו כבר אלפי שנים - בין אם כעדויות שנועדו להזהיר או סיפורי הצלחה גדולים במאבק נגד רוחות ושדים. השבוע הקרב הזה הסתיים באסון - ונותר רק לראות אם, או מתי, הוא יקרה שוב.

לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il