המוסד נחשב לארגון הביון הטוב בעולם. בזכות הפעילות החשאית שלו אנחנו יכולים לישון בשקט, ואנשיו? הם רגילים לשמור סוד. גם את הסיפור הבא הם בוודאי לא היו רוצים שתשמעו אבל ההורים הללו הבינו שאם הם לא ידליקו פנס, ילדים של אחרים ימצאו עצמם באפלה. שנה וחצי עברו מאז התאבד עובד המוסד איילון שפירא. בן 26 היה. במותו השאיר להוריו משימה קשה ומורכבת, כמעט בלתי אפשרית - לשנות תפיסה של ארגון ביון, לפקוח את עיני מערכת הביטחון ואת עיני המקום שבו שירת - המוסד - כדי שילמדו לזהות ולהציל את האיילון הבא. צפו בכתבה המלאה ששודרה ב"אולפן שישי".
"כשאני מסתכל על הקבר של איילון, ככה נראה הכישלון של ההצלחות", אומר בעצב משה שפירא, אביו של איילון. "להוטים למשימות - נהדר, אבל בסוף יש שם בני אדם וצריכים לראות את בני אדם האלה. הם לא בורג, הם לא מכונה - ולא ראו אותו, ואין ילד". איילון שפירא אהב מוזיקה, מתמטיקה ומחשבים. הוא הצטיין בכל מה שעשה והייתה לו יכולת יוצאת דופן להסתכל על העולם ולהבחין במה שרובנו לא יכולים לראות - גם בכאב ובעצב. אמרו עליו שהוא ילד שראה חיים בכל עלה.
"שנה לפני שהוא התאבד, הוא ניסה לקחת ולתרגם מעבר מוזיקלי לקעקוע. זה הילד - מתמטיקה, מוזיקה והיכולת לעשות חיבורים וקשרים שאיך אתה בכלל מחבר ביניהם", נזכרת מירב שפירא, אימו של איילון. "זו גם הייתה האיכות שלו במוסד בסופו של דבר, גם הם עלו על היכולת לחבר דברים שאנשים אחרים לא יודעים לחבר אותם במרחב והוא יודע לעשות משהו אחר".
בגיל 16 היה ניסיון האובדנות הראשון של איילון. בתמיכתה הצמודה והטוטלית של משפחתו ובליווי פסיכיאטרי הוא עשה הכול כדי להתמודד ולחיות חיים רגילים. כשהחליט שעלה על דרך המלך אפילו בחר להתנדב ב"ערן" ולעזור לצעירים אחרים שחווים קשיים דומים.
בשנת השירות היה אירוע אובדני נוסף אבל כשהגיע הזמן להתגייס הוא הרגיש מוכן, ובצבא ידעו לסנן אותו מבין אלפי מועמדים - לזהות את התכונות המיוחדות שנדרשות בקהילת המודיעין ויכולות להציל חיים."היו לנו את כל הסיבות להאמין ש'וואו,שיחקנו אותה'", נזכר האב משה. "השקענו בטיפולים עשרות אלפי שקלים - פסיכולוג, פסיכיאטר, כדורים, והבאנו את הילד למסלול המראה".
"משחק מסוכן שעולה בחיים"
מסלול ההתקדמות היה מהיר: "המוסד מזהה אותו ב-8200 ומישהו מבפנים שעובד מולו אומר: תביאו אותו, אנחנו צריכים אותו'. את זה אמר לנו ראש המוסד", נזכר משה. "המוסד חיזר אחריו ועשה לו בילד אפ כמה הוא נהדר וחשוב וכמה רוצים אותו. כל מה שאיילון נשאל, הוא אמר והוא לא הסתיר את הרקע שהיה לו. הוא נשאל בפוליגרפים והתקבל"
מה בעצם היה שם שהם היו צריכים להבין באותה נקודה? על הרקע הנפשי שלו?
"היו לו תקופות של מצוקה רגשית מאוד גדולה ומחשבות אובדניות ותכנונים", מודה מירב, אימו של איילון. "הוא היה בטיפול תרופתי בכל השנים האלה כולל בצבא וכולל בכניסתו למוסד".
"כשהבנתי מה קורה במוסד עשיתי עבודה שיש בה גם שיחה", מדגימה מירב. "כתוב פה 'נו, מה אתה אומר? זוכר את הכללים?' והוא עונה 'כן, 1 - אסור לדבר, 2 - מותר לשקר, 3 - אפשר לשחק עם מסכות ובלילות שחורים מותר לנגן את הפחדים'. 'נו, ומה אתה חושב על זה עכשיו?' 'שזה משחק מסוכן, משחק מסוכן שעולה בחיים'".
"הוא חי בתוך הדילמה - וזה התרסק"
תעודות ההוקרה מוכיחות עד כמה הפעילות של איילון הייתה חיונית למוסד, ועליה - מסיבות צנזוריאליות - אסור לנו להחריב. אבל אולי בגלל חשיבותה, מפקדיו של איילון העדיפו שלא לייחס יותר מדי משמעות לנורות האזהרה.
"איילון לקח את עצמו לפסיכולוג פעם בשבוע על חשבונו והלך משם למוסד ונתן את העבודה גם בארץ וגם בחו"ל", מוסיף משה. במוסד מתגאים בכך שהם מעודדים גיוון תעסוקתי ומקבלים אנשים גם עם רקע נפשי, ומנסים לעשות מה שאפשר כדי שהשירות שלהם יהיה התורם ביותר לכולם. אבל עם מדיניות מתקדמת מגיעה גם אחריות.
איך יכול להיות שארגון שאמור לדעת מה מצבו הנפשי של הבן של נסראללה לא יודע מה המצב הנפשי של העובדים שלו?
"הבוס שלו אומר 'אני ידעתי'", משיב משה. "סליחה? אתה ידעת, ו...? אתם מנהלים אותו תחת לחץ זמנים, תחת משימות, תחת נטל נפשי, עם הרבה שאלות מוסריות".
ב-26 במרץ 2020 איילון שפירא שם קץ לחייו. "הוא הרגיש שהוא חי בדיסוננס בין המצב הנפשי לבין התפקיד המועצם - הרבה אחריות והערכה", מסביר האבא. "הוא קיבל צל"ש על מבצע מסוים כבר ב-2019 והוא חי בתוך הדילמה הזו וזה באיזשהו שלב התרסק".
הפגישה עם יוסי כהן שהפכה למתוחה במיוחד
המוות של איילון היה הראשון מבין 3 מקרי התאבדות שקרו בתקופתו של יוסי כהן כראש המוסד. כמה שבועות אחרי המוות, מירב ומשה מגיעים למטה המוסד כדי להיפגש איתו
כשאתם שואלים את ראש המוסד לשעבר, את יוסי כהן, על ממצאים התחקיר שהם עשו - מה הוא מספר לכם? מה הם הבינו? איפה היו הכשלים שלהם?
מירב: "האמירה בתחקיר הייתה שהם נתנו ציון לעצמם 10-9"
משה: "ממש כך, זה ציטוט. ראש המוסד אמר 'אני נותן למערכת שלי ציון 10-9'
מירב: "אופס, הבן שלנו איננו - איך אתה יכול לתת למערכת שלך ציון כזה? לא היה להם שום ניטור על מצבו הרגשי"
משה: "איילון לא קיבל דקה של חוסן נפשי. הם פישלו"
מירב: "הם כן ידעו שהוא לוקח תרופות. יוסי כהן ראש המוסד לשעבר אמר 'אנחנו לא קיבלנו אותו עם כוכבית', זאת אומרת הם לא התייחסו בזהירות למי שהוא - אדם עם רגישות נפשית. אם לא זיהיתם אותו, ברגע זה ממש יש עוד איילון במערכת"
משה: "יוסי כהן אפילו קצת התפרץ על מירב 'אל תלמדי אותי איך לנהל את הארגון'. ושלושה חודשים אחר כך התאבד חייל אחר של המוסד בתוך הארגון עצמו, ותשעה חודשים אחר כך התאבד חייל שלישי של המוסד בתוך הארגון עצמו"
וזה באמת הנתון המטלטל והמטריד, שחורג מסטטיסטיקה של אובדנות ומאחוריו משפחות שלמות שנהרסו: שלושה אנשים ששירתו במוסד התאבדו בתוך שנה אחת. אחרי חודשים ארוכים עורכות דינן של אחת המשפחות השכולות ממקרי ההתאבדות הנוספים נענו לבקשתנו להתראיין.
"השתמש וזרוק במובן הכי מחפיר"
גם בסיפור הזה, כמו בסיפור של איילון, מדובר היה בבחור צעיר ומבריק עם יכולות יוצאות דופן ששירת במערך הטכנולוגי של הארגון. במקרה שלו לא היה רקע נפשי קודם. בחוות הדעת של הפרקליטות הצבאית על המקרה נכתב ש"לא נמצא פגם בהתנהלות גורמי בריאות הנפש ומפקדיו", אבל בהליך המשפטי כעת טוענות עורכות הדין - את המוות במקרה הזה היה אפשר למנוע.
את רוב הפרטים של הסיפור הזה אנחנו לא יכולים לחשוף, אבל דבר אחד כן - שמבחינתכן הייתה תקלה של המוסד
עו"ד אפרת נחמני בר: "אם יש משהו שהמוסד לא יכול להגיד במקרה הזה, זה 'לא ידענו'. המוסד ידע ולא עבד נכון ובטח לא גילה רגישות והטיפול היה רשלני. הוא מגיע למצב הזה בגלל תנאי השירות שלו, בגלל חוויה מסוימת שהוא עבר הגענו לתוצאה נוראה ואיומה".
עו"ד שרון זגגי פנחס: "יש מאפיינים מאוד מיוחדים למוסד שלא קיימים בארגון אחר - הסודיות והבדידות, אסור לחלוק ולשתף - ואלו דברים שמאוד מחריפים מצוקה נפשית. וכשאת מוסיפה לה את העובדה שלמוסד בעצם אין כלים לטפל במצוקות נפשיות אז הבעיה נעשית חריפה יותר".
בסוף יגידו הרבה אנשים שאי אפשר למנוע התאבדויות, שאם מישהו רוצה לשים קץ לחייו אז לא תצליח לעצור אותו, לא משנה מה תעשה. אז למה אתן אומרות שלמוסד יש אחריות במקרה הזה?
עו"ד נחמני בר: "לאור הטענה הזו לא צריך לבדוק כלום, לא צריך להפיק לקחים ולא צריך לנסות למנוע. אבל אנחנו יודעים בפועל שאנשים שמבצעים מעשים אובדניים - זה לא שהם לא רוצים לחיות, הם לא רוצים לחוות את הכאב הקיומי שהם חשים באותו רגע. צריך לעבור את הרגע הקריטי של המימוש, ובמובן הזה התנאים גם של השירות במוסד וגם של היעדר המודעות של הטיפול - הם יכולים או לעצור או לתת עוד דחיפה קטנה מעבר לצוק ולצערי זה מה שקרה במקרה הזה"
בחודשים האחרונים שבהם אנחנו מלווים את מירב ומשה הם ממשיכים בניסיונות לשקם לבד את חייהם. לבד, כי מבחינת המוסד ומשרד הביטחון הם אפילו לא מוכרים כמשפחה שכולה מאחר שסיבת המוות היא התאבדות. "זה השתמש וזרוק במובן הכי מחפיר", אומר משה בתסכול.
"רוצה לדעת שלא יהיה איילון מספר 4 במוסד"
השבוע פגשנו אותם בסדנה בנחשולים לנפגעי אובדן ושכול. באין הכרה ותמיכה ממשרד הביטחון עתיר התקציבים, לפחות בני הזוג שפירא הצליחו למצוא סדנת תמיכה ממשרד הרווחה והביטחון החברתי, סדנה שפתוחה לכולם.
"באתי לכאן מאוד כועס", מצהיר משה בפגישה, "גם על איילון ששלח אותי להיות חבר ב'מועדון' הזה - וכועס על המוסד שלא היה קשוב לאיילון ויש לו חלק בתוצאה שאיילון נקט". ומירב מסבירה: "אנחנו כבר לא פוחדים מכלום, כל אחד מאיתנו מחפש משמעות וזו המשמעות שיש לנו - להביא לעולם טוב בכל המקומות שזה לא קיים".
את נושא ההכרה כמשפחה שכולה וגם את הבקשה ללקיחת אחריות ושינוי מערכתי בהתמודדות עם אובדנות העלו מירב ומשה בפגישה עם ראש המוסד החדש, דדי ברנע. זו הייתה פגישה שממנה יצאו עם תקווה לשינוי.
מירב: "הייתה תחושה שהוא מתעניין באמת ומנסה להבין מה הם לא מבינים, והפגישה נגמרה בזה שהוא מתנצל שנגמר הזמן ואמר 'אני רוצה שנמשיך את השיחה מהמקום הזה'. לצערי זה לא קרה אגב".
משה: "עברו 3.5 חודשים והאיש נעלם. אין לנו איתם קשר, הם לא נוכחים לא בעזרה ולא בליווי ואנחנו לעצמנו. הם מורחים אותנו, הם קונים זמן - רק שעל הדלת שלנו כתוב שפירא, לא כתוב חמינאי".
מירב: "האנשים כפרטים הם אנשים טובים, הגוף עושה דברים מצוינים למדינת ישראל אבל הוא לא מבין מה האחריות שלו בנושא של אובדנות. יש הרבה דברים שאפשר לעשות וכשהם יתעוררו הם יעשו אותם מצוין כמו שהם עושים דברים אחרים, אבל הם צריכים להתעורר. ביטחון המדינה בנוי על היכולות הפיזיות של לוחמיו, הוא בנוי על הלוחמות הקוגניטיביות שלהם והוא צריך להיות בנוי גם על היכולות הרגשיות ובזה עוד לא מטפלים. על כל אחד שמתאבד יש עוד 20-19 שנמצאים במצוקה נפשית בקצה של הקצה"
משה: "אני רוצה לדעת שלא יהיה איילון מספר 4 במוסד. המוסד צריך להכיר בתופעה, להכיר באיילון, להכיר בשני האחרים וזו תהיה קרן שמש בקבר של איילון".
מערכת הביטחון הבינה בשנים האחרונות שלוחמים שלוחצים על ההדק זקוקים לעזרה נפשית. הגיע הזמן להבין שגם אלו שלוחצים על המקלדת בפעילויות שגובות חיי אדם צריכים שמישהו יראה אותם.
בעקבות פרסום הכתבה הגיש ח"כ ד"ר שלמה קרעי הצעה לדיון מהיר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. "המוסד הוא ארגון ביון ישראלי, הנחשב לטוב בעולם, והוא עושה עבודת קודש בהגנה על העם והארץ", אמר. עם זאת, מדובר בשלוש משפחות שונות שבניהן שירתו במוסד במסגרות שונות והתאבדו תוך כדי שירותם, והמוסד לא מכיר בהן. יש לציין כי חייל שהתאבד תוך כדי שירותו בצה"ל מוכר כחלל צה"ל. יש לבחון את המעטפת שהארגון מספק לעובדים שחוו אירועים נפשיים ואת ההכרה בהם, למען לא יישנו חלילה מקרים דומים כאלו בעתיד".
תגובת המוסד
"המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים משתף ומחבק את המשפחות על אובדן היקר להן מכל ומוקיר את תרומתם ומסירותם של עובדיו המנוחים לביטחון מדינת ישראל, כל אחד בתפקידו הוא. ראש אגף משאבי אנוש עומד בקשר ישיר והדוק עם המשפחות ומעניק להן סיוע ותמיכה ככל שניתן.
לציין, כי המקרים המתוארים בכתבה אינם קשורים זה בזה, הגם שכל אובדן כשלעצמו מהווה אסון כבד מנשוא למשפחות וגורם צער רב וכאב לחברים ולמוסד. במקרה האחד המתואר בכתבה, שירת המנוח במשרד במסגרת שירות צבאי בצה"ל. נסיבות מותו הטרגי נחקרו על ידי המשטרה הצבאית החוקרת, שהיא הגורם היחיד המוסמך שהובאו בפניו כלל העובדות הרלוונטיו למקרה. חוות דעת הפרקליטות הצבאית שנסמכה על ממצאי החקירה הנ"ל קבעה כי לא נפל פגם בהתנהלות הארגון, מפקדיו ועמיתיו של המנוח או בזו של גורמי בריאות הנפש שטיפלו בו.
במקרה האחר המתואר בכתבה, הועסק המנוח כעובד המשרד במשרת סטודנט. נסיבות מותו הטרגי, מחוץ לכותלי הארגון, הטילו יגון קודר על משפחתו, על הארגון ועל חבריו לעבודה של המנוח. באשר לשלושת המנוחים שהוזכרו בכתבה, בשל היבטי צנעת הפרט, מנוע המוסד מלפרסם את מכלול הנסיבות והעובדות הקשורות למותם.
המוסד עשה כל שביכולתו, במסגרת הכלים שלרשותו, כדי להגן, לשמור ולהעניק מעטפת תומכת, בזמן אמת, לכל אחד מהמנוחים, בהתאם למקרה שלו. הארגון מודע לגודל הכאב והאסון הכבד, לומד מהמקרים ועושה כל שניתן כדי לשפר את המנגנונים והכלים שלרשותו כדי למנוע מקרים מצערים כאלו בעתיד. המוסד דוגל בגיוון תעסוקי, ומקפיד שלא לפסול קטגורית מועמדים בעלי עבר נפשי או המקבלים טיפול נפשי ומעניק הזדמנות שווה למועמדים בהתחשב בנסיבות המקרה של המועמד ואל מול התפקיד אליו הוא מיועד".
במצבי מצוקה - יש מי שמקשיב:
מוקד הסיוע של משרד הרווחה והביטחון החברתי: 118
עמותת ״בשביל החיים״- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו : 03-7487771
מרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן: 03-3767227
סה״ר- סיוע והקשבה ברשת: www.Sahar.org
ער״ן- עזרה ראשונה נפשית: 1201