בימים סוערים אלו, דווקא ידידי המשטר האירני הם ששומרים על איפוק מילולי. ההבחנה הזו מתגלה כשבוחנים את התגובות להצהרות בעולם הערבי הנשמעות בישראל בעניין "חלופה צבאית" לדיפלומטיה לצורך עצירת ההתקדמות המהירה של אירן ליכולת גרעינית צבאית. נסראללה ושאר מנהיגי המיליציות השיעיות שמקבלות חסות מאירן, מתימן ועד עירק, איימו בעבר על ישראל וארה"ב במלחמה אזורית אם יתממש תרחיש התקיפה באירן. אולם, דווקא בימים אלה שבהם רף המתיחות והאיומים הצבאיים בין טהרן, וושינגטון וירושלים עולה, בעלי בריתה של אירן בעולם הערבי לא יוצאים מגדרם בהמטרת איומים על ישראל.
אולי זה מפני שהם שקועים בבעיות אחרות, בוערות יותר מבחינתם - כמו המשבר בלבנון, שהולך ומקשה על חיזבאללה לשמור על יציבות הקואליציה הפוליטית שלו, או המלחמה הבלתי פוסקת בין המורדים החות'ים לצבא הסעודי בתימן, שגובה מחיר כבד. ייתכן גם שנאמני אירן באזור קיבלו את הרושם שאין תוקף מיידי לאיומים הנשמעים כעת בישראל. מי שדווקא כן התבטאה באופן נחרץ בשבועות האחרונים בגנות האפשרות של עימות צבאי אזורי עם אירן על רקע משבר המסתעף, היא ידידתנו מהמפרץ הפרסי - איחוד האמירויות.
המדינה הערבית שעמה פיתחה ישראל בעקבות "הסכמי אברהם" קשר חם, שרק הולך ומשתדרג בעת האחרונה, אומרת כעת בריש גלי כי מבחינתה איומים צבאיים אינם הדרך להתמודד עם אירן – ובכך מבהירה כי הנורמליזציה אין משמעה שיתוף פעולה צבאי בינה לבין ארה"ב וישראל, לצורך תקיפה באירן. שיתוף הפעולה בין האמירויות לישראל בתחומים המסחרי, התיירותי ואף הביטחוני כבר צברו תנופה מרשימה, אבל כשזה מגיע לסוגיה האזורית הרגישה ביותר העולה על הפרק בימים אלו, באבו דאבי מתנערים מאיומים צבאיים ישירים.
"אין לנו כל עניין להגיע לעימות"
לפני כמה שבועות, בעיצומם של דיונים על עתיד שיחות הגרעין המקרטעות בווינה ואחרי הגעת האיתותים מישראל ומוושינגטון על כך שנשקלות חלופות לדיפלומטיה, התפרסמו באיחוד האמירויות דברי יועצו המדיני של מנהיג המדינה, אנואר גרגאש, בפורום בין-לאומי. גרגאש פרס את משנתה של אבו דאבי בעניין ההתמודדות עם האיום האירני במילים הבאות: "יש להימנע מעימות גדול שיסבך את ארה"ב או את מדינות האזור. האינטרס שלנו הוא לנסות למנוע זאת בכל מחיר. אנו עובדים קשה כדי לבנות ערוצי תקשורת וגשרים עם כל המדינות, גם עם אלו שיש לנו מחלוקת עמן".
עוד אמר: "אנו מודאגים מאוד מההתערבות של אירן בעירק, בסוריה ובתימן ונקטנו צעדים להפחתת המתיחות. אין לנו כל עניין להגיע למצב של עימות, שכן האזור ישלם את המחיר על כך במהלך העשורים שיבואו לאחר מכן. אנחנו יכולים לבנות אמון רב יותר בינינו ולהתקדם לעבר סטטוס קוו ממושך. שיתוף פעולה עם שכנותיה ישרת טוב יותר את אירן".
מעבר להתנערות מאיומים ולחצים צבאיים, באמירויות אף לא מעוניינים להירתם לבידוד מדיני או כלכלי של אירן. כמה ימים לפני ביקורו הרשמי הראשון של ראש ממשלת ישראל במדינה, כשברקע כבר נשמעו הקולות בישראל ובארה"ב על חלופה לדיפלומטיה ותכנית התקיפה באירן, הגיע מאבו דאבי איתות נוסף - כשהיועץ לביטחון לאומי, השייח' טחנון, דילג לטהרן למפגש מול הזרקורים עם ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, שמחאני, ועם נשיא אירן, ראיסי. הייתה זו המחשה ברורה לכך שלמרות המתיחות המלווה את היחסים בין איחוד האמירויות לאירן מאז הסכמי הנורמליזציה עם ישראל, היחסים בין המדינות השכנות - שמקיימות קשרי סחר ענפים דרך המפרץ הפרסי - שרירים וקיימים.
אחד ביום: המדינה היחידה שמסוגלת לעצור את ההתקדמות האירנית לפצצה
הלכה למעשה, איחוד האמירויות הייתה ונותרה שותפת הסחר השנייה בגודלה של אירן (אחרי סין) ועל פי דיווח של ה"וול סטריט ג'ורנל", בתחילת דצמבר, בחן ממשל ביידן את האפשרות לשגר לאמירויות משלחת רשמית רק כדי להזהיר את ההנהגה מפני המשך קשרי הסחר של חברות פרטיות מקומיות עם חברות אירניות. על פי משרד האוצר האמריקני, פעילות מסחרית זו מפרה את הסנקציות שהטילה ארה"ב על אירן, עד כדי כך שהמשכה עלול להוביל להטלת סנקציות על חברות פרטיות באמירויות, לדברי גורמים רשמיים אמריקניים.
אך לאיחוד האמירויות יש סדרי עדיפויות משלה שגוברים על חבירה למחנה כזה או אחר במזרח התיכון – גם אם זה כרוך בחילוקי דעות עם ישראל וארצות הברית. לשיטתה, הדרך לשמירה על נכסיה האסטרטגיים, ואף לשדרוג מעמדה האזורי, אינה עוברת רק בירושלים אלא גם בטהרן - דווקא מפני שהיא מאוימת על ידי אירן וכל כך קרובה אליה. זה ההיגיון שמסביר גם את הניסיונות של סעודיה (שכבר ניזוקה ממתקפת הטילים והרחפנים על מתקני הנפט שלה ב-2019) לדון עם אירן בצעדים להפגת המתחים בין השתיים, למרות היריבות ההיסטורית.
תפיסת מציאות שונה
באבו דאבי מעדיפים להתמקד במה שהניב עד כה תועלת במערכת היחסים המורכבת עם אירן: לצד ההתגוננות מפני איומים צבאיים מאירן, הם ממשיכים לתחזק יחסי שכנות תקינים ככל שאפשר וכן את קשרי הסחר, שאמורים למתוח את החבל בכיוון ההפוך להתכתשות צבאית. על פי חישובי הרווח וההפסד באמירויות, עימות בין ישראל לאירן או בין ארה"ב לאירן צפוי לזעזע את היציבות האזורית בשל מהלכי התגובה הצפויים מאירן.
בתרחיש שכזה, לא רק שאיחוד האמירויות לא תרוויח דבר מהפעולה נגד האיום האירני, אלא שהיא עלולה להיפגע ולהפסיד המון, לכשתשיב אירן מתקפה: פגיעה בכלכלת המפרץ, בנתיבי השיט ואף בנמלים ובסיסים שבהם יש נוכחות של הכוחות האמריקניים. תקריות התקיפה המסתוריות של המכליות במפרץ הפרסי ובמפרץ עומאן בשנים האחרונות הוכיחו שדי ב"מלחמת צללים" בין אירן למדינות הפועלות לסכל את פעילותה, כדי לאיים ואף לפגוע באופן ממשי גם באמירויות. ומה יחשבו באמירויות על תקיפה שמתפתחת למלחמה רחבת היקף?
"תעשו צעד אחד": המפה המאיימת שפורסמה בתקשורת באירן
אם היה למישהו בישראל או בוושינגטון חלום על רתימת מדינות המפרץ למחנה עם אסטרטגיה אחת לבידודה של טהרן או - ברוח חזונו השאפתני של הנשיא לשעבר טראמפ, כינון ברית צבאית אזורית שתופנה בעת הצורך נגד אירן - הרי שבאבו דאבי משדרים החוצה תפיסת מציאות שונה. זוהי תפיסה שלא בנויה על מחנאות, אלא על שיקולי עלות-תועלת של כל מדינה בפני עצמה. לכן, מבחינתם, אין סתירה בין חזון הנורמליזציה עם ישראל לשמירת סטטוס קוו עם השכנה מעבר לפינה – גם אם זו שכנה בעייתית.
יחד עם זאת, פירות הנורמליזציה, לשיטתם, כוללים גם נדבך ביטחוני ולכן הם אינם מסתירים את הביקורים ההדדיים של אנשי צבא ואף הסכמים ואימונים צבאיים משותפים לאמירויות ולישראל. בעת ביקור ראש הממשלה בנט במדינה, שהיה המפגש הראשון בין מנהיגי המדינות מול המצלמות, מאז חתימת הסכם הנורמליזציה בתקופתו של רה"מ הקודם, נתניהו - דובר על הרחבת הקשר בין המדינות בתחומי הטכנולוגיה, המסחר והאנרגיה, גם בנושאי תרבות.
אבל מעיון בהודעות שנשלחו לתקשורת כאן ושם, עשוי להיווצר הרושם שענייני ביטחון, ובפרט הסוגיה האירנית – נעדרו מסיכומי השיחות בין שני המנהיגים. סביר שהסוגיה עלתה בחדרי חדרים, אך המארחים העדיפו שהדיסקרטיות בנושא זה תישמר, משיקוליהם. על כל פנים, הנוכחות של חברות ישראלית בסלון האווירי של דובאי, בחודש נובמבר, מלמדת שאיחוד האמירויות פתוחה לעסקים עם ישראל גם בתחום הצבאי-טכנולוגי.
מוקדם יותר השנה אף נחתם הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי בין התעשייה האווירית הישראלית לחברת EDGE , קבוצת טכנולוגיות ההגנה המתקדמות של איחוד האמירויות. בהתאם להודעת התעשייה האווירית על הסכם, התעשיות הביטחוניות של שתי המדינות יפתחו יחד פתרון מתקדם להגנה מפני רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים, המותאם לצרכים של איחוד האמירויות.
יחד עם זאת, פירות הנורמליזציה, לשיטתם, כוללים גם נדבך ביטחוני ולכן הם אינם מסתירים את הביקורים ההדדיים של אנשי צבא ואף אימונים משותפים בין האמירויות לישראל. מעבר לכך, איחוד האמירויות בוחנת ברצינות פיתוח תכניות הגנה נגד טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים לטווח רחוק, שמשמשים את האירנים והמיליציות הנתמכות על ידיהם, במיוחד החות'ים בתימן, לביצוע מתקפות. בחלק מאותן מתקפות כבר נפגעו כלי שיט, שדות תעופה ואף ערים במדינות המפרץ הערביות.
מנקודת מבט רחבה יותר, זוהי גם תגובה לשינויים המתרחשים בזירה האזורית ובזירה הבין-לאומית. באמירויות אומנם יסכימו עם ישראל שהאיום האירני הוא בעיה אזורית שצריך לטפל בה, אבל לא לגבי אופן הטיפול. שם מזהים את המציאות המשתנה במהירות - את חוסר היכולת של הסנקציות החונקות לעצור את החתירה האירנית לסף היכולת הגרעינית הצבאית, וגם את השינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האמריקני הנוכחי. למרות הצרימה בין הדרישות האמריקניות לדרישות האירניות בווינה, ביידן ואנשיו עדיין חותרים להסכם דיפלומטי עם אירן כמוצא למשבר. גם האמירותים מזהים את הרעב הפוחת של ממשל ביידן להחזיק את הצבא האמריקני במזרח התיכון ובזירות נוספות, בתום שנה לכהונת הנשיא ביידן ואחרי הנסיגה מאפגניסטן.
"אחד ביום": הצרות של ג'ו ביידן
מעבר לכך, השנים האחרונות רק חיזקו באמירויות את הרושם שלאופציה הצבאית נגד אירן והכוחות הנמנים על "הציר השיעי", ומהווים איום, יש מגבלות רבות. בתימן היו מחשבות וניסיונות לפעול צבאית בקואליציה משותפת עם סעודיה להדיפת "האיום האירני"- המורדים החות'ים, שמאז ראשית המתקפה של הקואליציה הערבית נגדם ב-2015, הצליחו להרחיב את אזורי השליטה ולשפר באופן דרמטי את היכולות הצבאיות שלהם עם טילים וכטבמ"ים שמסוגלים להגיע לטווחים של מאות קילומטרים מנקודת השיגור. המלחמה הכושלת בתימן המחישה להם את הפערים בין כוונות ליכולות מול כוח מורדים מקומי ומיומן שמקבל סיוע מאירן ומחיזבאללה. כעבור חמש שנים של התבוססות בתימן, החליטו באמירויות לעשות אחורה פנה – והסיגו את כוחותיהם מתימן.
ההיגיון הקובע מבחינת השלטון באבו דאבי הוא, אם כן, היגיון של מדינה שנמנעת ככל האפשר מגלישה לעימותים עם סביבתה, כעיקרון מדיני, ובוחרת במה שנכון ונחוץ להישרדותה הביטחונית והכלכלית. מהסיבות האלה, היא גם לא רותמת את עצמה למחנה אנטי-אירני שבין כה וכה לא פועל כמחנה מגובש במציאות המורכבת של המזרח התיכון כיום. בהנחה שהמאמצים הדיפלומטיים להגיע להבנה בין אירן לממשל האמריקני הנוכחי יימשכו, אפשר לראות בכך גם איתות לכוונתה של מדינת האמירויות לשמש כערוץ דיפלומטי להעברת מסרים מאירן ואליה.
המתיחות מול אירן: סיקור N12
- פרויקט מיוחד | איפה באמת עומדים האירנים במרוץ לפצצה, ומה ישראל יכולה לעשות?
- שיחות הגרעין יימשכו בווינה: התרחישים השונים שעומדים על הפרק
- בישראל חוששים: "בלי הסנקציות - האירנים מגיעים לסף יכולת לפצצה בתוך חצי שנה"
- "תעשו טעות אחת": עיתון באירן מציג בשערו "מטרות" על מפת ישראל
- בצל שיחות הגרעין: הצצה לעיר הטילים התת-קרקעית של אירן
- המידע שישראל תחשוף בארה"ב, וההבנה: "נושא האורניום אבוד"