בעשור שעבר מאז שחזר למשפחתו אחרי תקופת השבי הארוכה בהיסטוריה של ישראל – "הילד של כולנו" התבגר. כיום גלעד שליט הוא תמצית הנורמליות - גבר נשוי באמצע העשור הרביעי לחייו שמתגורר בגבעתיים ועובד בבנק. רק מי שזוכר אותו לפני 12 שנה מחזיק עיתון ומדקלם מול המצלמה את השורות שהכתיבו לו שוביו בחמאס - יכול להבין את גודל ההישג שגלום בכך. כהרגלו, הוא עצמו אינו מעוניין להתראיין, אך באופן נדיר חבריו ומקורביו הסכימו לספר על חייו החדשים.
למרות משך הזמן שעבר משחרורו, העניין הציבורי בשליט נותר רב, כפי שניתן היה לראות בפרסומים סביב חתונתו עם בחירת לבו ניצן שבת לפני כשלושה חודשים. בהתנגשות התמידית שבין המופנמות הטבעית שלו לבין היותו אייקון לאומי בעל כורחו – שליט מנסה לנהל את חייו כאחד האדם, למרות ההבנה שכבר לעולם לא יחזור להיות כזה. כלפי חוץ נראה כי משימת השיקום של פדוי השבי שהוחזק 1,941 יום במרתפי החמאס בעזה הוכתרה בהצלחה - אך מעטים יודעים, אם בכלל, אילו צלקות נותרו בנפשו.
על אף הטלטלה העזה שעבר, נדמה שחייו של שליט שמרו על יציבות, ועדות לכך ניתן למצוא בדמות המעגל החברתי שלו – שנותר בעיקרו כפי שהיה לפני חטיפתו ב-2006. גם כיום חבריו הטובים ביותר הם אלה שגדלו איתו ביישוב הקטן מצפה הילה שבגליל. מדובר על קבוצה של 7 צעירים בשנות ה-30 לחייהם, שנמצאים בקשרי חברות מזה שלושה עשורים, ומפוזרים באזור המרכז.
קבוצת הוואטסאפ שלהם פעילה באופן יום-יומי והם משתדלים גם להיפגש, ביחד עם בנות זוגם, לפחות פעם בשבוע. "אנחנו חבורה מאוד מגובשת ומכירים אחד את השני הכי טוב שיש", מספר דור פלד, חבר טוב של שליט מאז כיתה ה'. "גדלנו במקום קטן ודי מנותק, שבו החברים זה כל מה שיש לך. כולנו באותו ראש ואוהבים ספורט, אז בדרך כלל אנחנו נפגשים באחד הבתים ורואים כדורגל או משחקים קטאן. אנחנו חוגגים כמובן ימי הולדת ומדי פעם יוצאים למסעדות וברים או עושים על האש".
שליט רכש גם חברים חדשים בשנים האחרונות, בין אם בלימודים, בעבודה או דרך בת זוגו. אחד מהם הוא הבעלים של בר-מועדון יוקרתי על גג מלון במרכז תל אביב, שם שליט חגג לפני כשלושה שבועות את יום ההולדת ה-35 שלו. לפני כשנתיים הוא הכיר לגלעד וניצן את ניב לנדאו, שהפך לחברם הטוב. וכך התגבשה לה קבוצה נוספת של צעירים, גם הם חובבי ספורט, שלעתים נאלצים להתחרות על זמנו של שליט עם חברי הילדות שלו.
"לפני חודשיים היה גמר היורו, אז רצינו לראות את המשחק ביחד", מספר לנדאו. "הוא אמר שינסה לדבר עם החברים שלו מהמצפה שיבואו, אבל הם העדיפו לראות את זה בבית של אחד מהם והוא הלך אליהם. אלה החברים הטובים שלו מגיל אפס, אז אנחנו מפרגנים. לא בקטע של קנאה, הכול באהבה".
עם זאת, לאחרונה היו לא מעט נקודות השקה בין החברים השונים של שליט, בשל רצף האירועים לקראת חתונתו. הראשון שבהם היה מסיבת הרווקים שחגג על חוף הים במכמורת בסוף חודש מאי. "שכרנו זולה ליומיים, היו בירות, אוכל, חברים טובים וים", מתאר לנדאו. "ברגוע, כמו שגלעד אוהב".
"הוא אמר לי 'אני לא יכול, סליחה', הוא היה ממש שבר כלי"
בעוד שרוב חבריו של גלעד קרובים לגילו, דווקא הקשר שפיתח עם שי גרוס, שמבוגר ממנו ב-16 שנה, הוא אחד ההדוקים ביותר, ולא במקרה. גרוס היה בן 6 בלבד כשנחטף ב-1976 לאנטבה שבאוגנדה ביחד עם יותר מ-100 נוסעים אחרים, לאחר שטרוריסטים גרמנים ופלסטינים השתלטו על מטוס אייר פראנס בדרכו מישראל לצרפת. גרוס, צעיר החטופים, היה בשבי במשך שבוע, עד שחולץ בפשיטה של צה"ל שנקראה "מבצע יונתן" על שם מפקד סיירת מטכ"ל, יוני נתניהו ז"ל, שנהרג בפעולה. לאחר ששליט נחטף, גרוס היה מהפעילים הבולטים במאבק לשחרורו, וכשגלעד חזר – היה מהראשונים שנפגשו עמו, אחריו שאביו נועם הזמין אותו.
"בגלל ששנינו אוהדים את מכבי תל אביב, מילאתי דיסקים עם משחקים שהוא הפסיד והבאתי לו חולצות של השחקנים וכדור עם חתימות שלהם", משחזר גרוס את פגישתם הראשונה. "ישבתי עם נועם ואז גלעד ירד במדרגות והתחבקנו. הייתה לי צמרמורת וכל הגוף שלי רעד. דיברנו בערך שעה על ספורט ועל מה שהוא פספס, ואז הוא לקח את הכדור וניסה לכדרר, ואמר לי 'אני לא יכול, סליחה'. כל היד שלו הייתה מלאה ברסיסים מאירוע החטיפה והוא היה ממש שבר כלי".
מאז השניים הפכו לחברי נפש, וגרוס אף היה העד של שליט בחתונה. "כשהייתי בחופה אשתי אמרה לי 'בחיים לא ראיתי אותך מתרגש ככה'", אומר גרוס. "זו הייתה בשבילי סגירת מעגל מטורפת. מי האמין שגלעד יחזור? מי האמין שגלעד יתחתן? יש לי שני אחים ביולוגיים ואת גלעד שהוא באמת כמו אח קטן. זו אהבה שאי אפשר להסביר במילים. גם גלעד אמר לי 'המון אנשים היו איתי ונעלמו, אתה היחיד שנשאר מההתחלה"'.
החתונה של ניצן וגלעד, בגן אירועים בשרון, לאחר כשלוש שנות זוגיות, הייתה דיסקרטית עד כמה שאפשר בהתחשב בזהותו של החתן. אומנם סרטונים ותמונות מהחתונה פורסמו, בין אם ביוזמת הזוג או ברשתות החברתיות, אך עשרות העובדים באירוע הוחתמו מראש על הסכמי סודיות. השניים ידעו שאין להם אפשרות להימלט מסיקור תקשורתי של היום השמח בחייהם, אך ניסו לצמצם אותו ככל האפשר.
"אחד מהדברים שהם היו מוטרדים ממנו זה שיהיה פפראצי בכניסה לחתונה", מספרת תמי שינקמן, יועצת התקשורת שניהלה את הקמפיין לשחרורו של שליט ונשארה עמו בקשר הדוק. "הוא לא בחר להיות סלבריטי שמסקרים מי מגיע לחתונה שלו ומה יש בה. הוא גם התלבט האם הוא צריך להזמין אנשי ממשל, כמו שר ביטחון וראש ממשלה, מכהנים ולשעבר. הוא החליט בסוף שלא כי אמרתי לו ככל שהוא יזמין יותר פוליטיקאים, כך התקשורת תהפוך את זה לאירוע יותר מרכזי. הוא הזמין רק את האנשים שקרובים אליו ושחשובים לו מבחינה אישית ורגשית, כמו למשל הרבה מאוד מאנשי הקמפיין".
"קיבל הצעות כספיות קוסמות"
התנהלותו סביב אירוע החתונה זו דוגמה אחת מני רבות לניסיונותיו של שליט להתרחק מהפרסום שנכפה עליו. "הוא קיבל אין-ספור פניות להתראיין, שבהרבה מהן היו מעורבות הצעות כספיות מאוד קוסמות", אומרת שינקמן. "אבל הוא אדם מופנם ומאוד צנוע ומעולם לא חיפש תהילה או הפך את עצמו לאיזה אייקון תקשורתי. אם הוא היה רוצה הוא היה יכול להשתתף בתוכניות ריאליטי או לעשות קמפיינים עם רווח כספי. אין לו את הצורך הזה, הוא היה שמח לחזור לחייו השקטים".
על אף שהוא מסרב להתראיין, בכל זאת יש סיכוי שהציבור יוכל לקרוא על מה שעבר בימיו כחטוף בעזה, שכן הוא שוקל בימים אלה לכתוב ספר, אך ההחלטה בעניין אינה פשוטה. "לכל דבר יש את הזמן שלו", מסבירה שינקמן. "בסוף אחרי חמש שנים וחצי בשבי יש פוסט טראומה. שיקום הוא דבר שמצריך זמן, ומותר לו להחליט לא לספר על מה שעבר עליו כל עוד הוא לא מוצא לנכון".
אך לא רק הציבור הרחב לא נחשף למה ששליט חווה בעשור הקודם, אלא אפילו חבריו הקרובים ביותר. "הוא לא מדבר על התקופה של השבי, אבל אנחנו גם לא שואלים", אומר פלד. "בכל הזמן שעבר מאז לא הייתה לנו אפילו פעם אחת שיחה על הנושא. היום זה כבר נון-אישיו ולא מלווה אותנו. יום אחרי שחזר נפגשנו כל החברים בבית של מישהו ואני נכנסתי קצת באיחור, אז הייתה דקה של מבוכה מבחינתי. אחריה זה נעלם והוא חזר להיות אותו גלעד שהכרתי בחטיבה ובתיכון. זה מהר מאוד לא היה נוכח".
אף על פי כן, בכל זאת יש לפחות מישהי אחת שהוא כן שיתף איתה את אותם הזיכרונות מהתקופה הקשה בשבי. מדובר באורית ג'ינו-ביטון, שהייתה בת זוגו של סגן חנן ברק ז"ל, מפקדו של שליט בצבא. ברק היה מפקד הטנק שממנו נחטף שליט בכרם שלום והוא נהרג באותה היתקלות, ביחד עם סמ"ר פאבל סלוצקר ז"ל. אורית, שהכירה את גלעד עוד לפני החטיפה, חשה צורך מיוחד לקחת חלק במאמצים להביא לעסקה לשחרורו והצטרפה למטה המאבק.
"כשגלעד חזר מבחינתי זו הייתה קודם כל סגירת מעגל, כי בכל פעם שב'שש עם עודד בן עמי' ספרו עוד יום שגלעד לא נמצא, זה היה עוד יום שחנן לא נמצא", מספרת אורית. "הרגשתי שהתפקיד של חנן היה להחזיר אותו הביתה, וידעתי שנפשי תנוח במידה מסוימת כשזה יקרה. המפגש הראשון היה מרגש באופן טבעי והוא סיפר לי על השבי. אחר כך נשארנו בקשר מאוד טוב ונוצרה מערכת יחסים קרובה".
חבריו של שליט מספרים על האהבה הרבה שהציבור מרעיף עליו בכל מקום שהם נמצאים בו, אך לצד זאת, מציינים בצער גם את הביקורת החריפה שהוא סופג מפעם לפעם, בעיקר ברשתות החברתיות. החצים שמופנים כלפיו נעים בין האשמות שנכנע ללא קרב באירוע החטיפה, עבור לאזכור המחיר הכבד של שחרור יותר מאלף אסירים פלסטינים, בהם מאות מחבלים, שישראל שילמה תמורת החזרתו, ועד לטענות שלא הכיר תודה לפעילים שהתנדבו במשך שנים לתת מזמנם ומרצם למען השבתו.
"זה מאוד פגע בו ומאוד קשה לו", מספרת שינקמן. "היו הרבה מאוד אנשים שהיו מעורבים בקמפיין הזה. מה בדיוק הם מצפים שהוא יעשה? משפחת שליט מופנמת והחשיפה הייתה קשה לה. אז היא לא עשתה הילולות ושמחות אבל בדרכו הצנועה גלעד הודה להם".
"הייתה המון ביקורת על הצוות של הטנק אבל איך אפשר בכלל לשפוט?", שואלת אורית בהתייחס לטענות כלפי תפקודו של גלעד בהיתקלות עם המחבלים. "כל האירוע מתחילתו עד סופו ארך קצת יותר מחמש דקות, כשהוא בסיטואציה של הישרדות. אנשים יושבים מאחורי המקלדת וידם קלה לצאת בהצהרות כל כך קשות. הם צריכים להבין את ההשלכות של מה שהם עושים ושמאחורי כל הדבר הזה עומדים אנשים. בעיניי אדם שעבר חוויה מהסוג הזה לא צריך להיתקל בשום אמירה כזו או אחרת".
"הייתה תחושה של שותפות גורל"
ואולי דווקא הביקורת הזו היא מה שגורם לשליט, הרחק מעין הציבור, לקחת חלק בשנים האחרונות בפעילויות התנדבותיות שונות. "אנשים יגידו שהוא מתנדב בגלל שהוא מרגיש שיש לו חוב לחברה", אומר גרוס. "אני חושב שיכול להיות שיש בזה משהו, אבל הוא גם לא חייב לעשות את זה. הוא בן אדם מיוחד עם לב ענק. הוא מתנדב איתי בעמותת שלוה שמטפלת באנשים עם מוגבלויות ויש בינו לבינם אהבה מטורפת. הוא נקשר במיוחד ליוסי סמואלס, בנם האילם-חירש של קלמן ומלכי, מייסדי שלוה. נסענו איתם לחו"ל והתרמנו עבור העמותה סכומים גדולים".
עמותה נוספת ששליט החל להתנדב בה ביחד עם גרוס לאחרונה היא עמך – מרכז לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובני משפחותיהם. בתשעה באב לפני כחודשיים הוא ביקר בסניף בראשון לציון ושוחח ארוכות עם הניצולים, שהתרגשו מאוד מהמחווה. "בתקופה של השבי כולנו דאגנו לו מאוד", מספרת מנהלת הסניף, איריס חתמי-יודלביץ. "איך שהוא נכנס קיבלנו אותו בשיר 'אני חוזר הביתה', במחיאות כפיים ובהתרגשות עצומה".
עוד היא נזכרת: "הגיע גבר צנוע ולבבי שכבש אותנו בעוצמת השקט שלו, שיתף אותנו ואפשר לנו לשאול אותו שאלות. היה מאוד מרגש לראות איך המפגש הזה אפשר לחברים שלנו להוציא מתוך עצמם את הסיפורים שלהם. יש ניצולת שואה שסיפרה לו שהיא הייתה ילדה מוורשה שנותרה בודדה לחלוטין במשך שש שנים ביער. הזיכרון שלה נגע בזיכרון שלו ואף עין לא נותרה יבשה. הייתה תחושה של שותפות גורל".
הפרק החדש בחייו של גלעד כאדם נשוי רק החל, אך חבריו כבר רואים את ההשפעה החיובית עליו. ניצן היא זו שעשתה את הצעד הראשון והתחילה איתו באינסטגרם – ומאז הם לא נפרדו.
"יש לה אומץ, היא בחורה פלפלית", אומר לנדאו. "התמזל מזלו והוא ענה לה - וזו הזכייה הכי גדולה שלו בחיים. לפני יום ההולדת שלו יצאנו עם כמה חברים לבר יין בתל אביב, והם סיפרו לי שהדייט הראשון שלהם היה בבית הקפה ממש ממול. זו הייתה סגירת מעגל יפה וחמודה".
בדומה לגלעד, שדודו יואל נפל במלחמת יום הכיפורים, ניצן איבדה את בן דודה ארז שגיא במבצע צוק איתן. יש שיאמרו שעובדה זו, בנוסף לעיסוקה כעובדת סוציאלית שמטפלת בפוסט-טראומתיים, חיזקו את הקשר בין השניים. "הם מטיילים המון ורואים שהם נהנים מהחיים", מספר פלד. "הם מאוד משלימים אחד את השנייה וכשאתה רואה אותם ביחד אתה מבין שהם נועדו זה לזו".
כיום לניצן יש עסק לעיצוב, דבר שניכר במראה של הדירה שבה הם מתגוררים. "הוא ממש מצא את הנפש התאומה שלו", מסכם גרוס. "הוא השתקם בצורה מדהימה ואני חושב שזה שהוא התחתן נתן את החותמת".