"אימא התחסנה רק לפני שבוע. זה היה סקנדל עם אבא שלי, הוא מאוד כעס". הריב המשפחתי הזה על החיסון לקורונה התרחש אומנם בישראל - אבל שורשיו נמצאים ברוסיה. אלבינה, ישראלית דוברת רוסית מחיפה, רצתה שהוריה המבוגרים יתחסנו, אך האב שנחשף למסרים ברוסית על החשש מהחיסון לא השתכנע, והתנגד נחרצות: "הוא יושב באינטרנט ובפייסבוק, קורא הרבה דברים שחברים שולחים לו, והוא חושב שזו האמת. זה משפיע עליו יותר מהילדים שלו".
כבר יותר משנה נגיף כמעט בלתי נראה משתק את העולם. רופאים, חוקרים, מנהיגים, פוליטיקאים ועיתונאים רבים מתגייסים למלחמה כדי להכריע אותו. התקשורת והמדע כרתו ברית במאבק לשמור על ההנחיות, זאת לצד השמעת ביקורת כלפי התנהלות הרשויות. אולם לאחרונה התקשורת מוצאת עצמה נלחמת גם במערכה הקשה נגד הפייק ניוז בנוגע לחיסונים: רבים חוששים מהחיסון ואפילו מעידים שאין בכוונתם לקבלו.
אחת האוכלוסיות שהחלה לקבל תשומת לב לאחרונה בעניין זה היא הישראלים דוברי הרוסית. מדובר במגזר שכולל אוכלוסייה די מבוגרת, ולכן מדובר בקבוצת סיכון גדולה להידבקות בקורונה. על פי נתונים שפורסמו לאחרונה בדה מרקר – 49% מבין העולים שלא התחסנו מפני הנגיף הצהירו שהם לא מתכוונים לעשות זאת גם בעתיד, וזאת לעומת ממוצע של 40% בקרב כלל הנשאלים שאמרו כי עדיין לא התחסנו.
אלבינה רצתה שהוריה בני ה-72 יתחסנו בהקדם, כחלק מקבוצת הגיל שהייתה ראשונה בתור לקבלת החיסונים. בשיחה עם מגזין N12 היא מספרת על ההתנגדות של אביה: "הוא קרא כתבה שטוענת שמי שקיבל את החיסון ימות בעוד שנה, או כתבה אחרת על אישה מאמריקה שחצי מהפנים שלה נותרו משותקים אחרי החיסון. עם אבא זה פשוט אבוד... אני לא יודעת איך לשכנע אותו. אין דרך, פשוט אין".
דוגמאות לתכנים שמופצים ברוסית לגבי החיסון:
בישראל בוחנים מחדש את החיסון של פייזר
האם שגרירות ישראל במוסקבה מחסנת בפייזר?
ליאוניד אדלמן מגיב על תופעות הלוואי של החיסון
חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה מסבירה כי העולים הוותיקים דוברי הרוסית פשוט רגילים להטיל ספק בדיווחים החדשותיים: "הם באו מברית המועצות, בגיל לא כל כך צעיר יחסית, ויש להם חוסר אמון מוחלט במערכת. יש להם את התחושה הזו שכולם משקרים, ואם המדינה משכנעת לעשות משהו ובחינם, זה בטח בגלל שהיא עושה עליהם ניסוי".
"עם אבא זה פשוט אבוד. אני לא יודעת איך לשכנע אותו – אין דרך, פשוט אין"
אלבינה, ישראלית דוברת רוסית מחיפה
ספוטניק 5 - החיסון הרוסי - מה שצריך לדעת
- על פי הדיווחים, לחיסון יש 92% יעילות ללא תגובות חמורות שקשורות לחיסון מלבד תופעות לוואי קלות, כולל כאב בזרוע, עייפות ומעט חום.
- החיסון עורר מחלוקת כי הופץ לפני שפורסמו נתוני הניסוי הסופיים בחיסון. מפתחי החיסון הואשמו בקיצור הליכים והיעדר שקיפות.
- חיסון הספוטניק (שפועל באופן דומה לחיסון של אסטרהזנקה) חושף את הגוף לחלק מהקוד הגנטי של הנגיף ומאפשר לו לזהות ולייצר נוגדנים מתאימים.
- ניתן לאחסן אותו בטמפרטורות שבין 2 ל-8 מעלות צלזיוס, מה שמקל את ההובלה והאחסון. לשם השוואה, במקרר רגיל יש בערך 5-3 מעלות צלזיוס.
- החיסון ניתן בשתי זריקות, מנה ראשונה ושנייה שניתנים 21 יום זה מזה. הרעיון הוא ששימוש בשתי פורמולות שונות מגביר את מערכת החיסון אפילו יותר משימוש באותה גרסה פעמיים - ועשוי להעניק הגנה לאורך זמן.
- מדינות נוספות משתמשות בחיסון מלבד רוסיה: ארגנטינה, השטחים הפלסטיניים, ונצואלה, הונגריה, איחוד האמירויות הערביות ואירן. כמו כן פורסם כי גם ישראל רכשה את החיסון אך לא מתוך כוונה להפיץ אותו.
- פוטין בירך השבוע את ההכרה הבין-לאומית בחיסון הספוטניק 5 אבל הנשיא עדיין לא קיבל את החיסון שעליו הוא ממליץ בהתלהבות למנהיגי העולם האחרים.
אבל הקולות שמגיעים לישראל הם רק קצה הקרחון. הישראלים דוברי הרוסית נהנים מהעושר התרבותי שיש לתקשורת הרוסית להציע, אך בעל כורחם נקלעים לצומת דרכים מסובך בהרבה: המלחמה הקרה מול האמריקנים הסתיימה אומנם עם פירוק ברית המועצות בשנות ה-90, אך הקרח רחוק מלהפשיר. גם הבחירה של שם החיסון הרוסי איננה מקרית – "ספוטניק", על שם אחת מתוכניות החלל של רוסיה, שפעם עוד תפסה את ההובלה במרוץ בין המעצמות. ובעצם, הרוסים כבר שנים נמצאים במרוץ כזה, שבו הם מנסים להוכיח גדולתם אל מול המערב. הם מעלים על נס את הניצחון במלחמת העולם השנייה יותר מ-70 שנה אחרי שהסתיימה, ונצמדים לזהות הלאומית שלהם שמבדילה אותם מאירופה ומארצות הברית. ההצהרה של רוסיה על כך שהייתה הראשונה שפיתחה חיסון נגד הקורונה היא חלק מאותו מנגנון שנועד להגיד: הדשא שלנו ירוק יותר.
כך למשל מתארת את המצב אלינה, מורה בת 33 ממוסקווה: "מן הסתם, מי שבעד המדינה מהלל את החיסון של רוסיה. אני מניחה שזה הגיע לעניין פוליטי – מי מגיע לחיסון קודם, ולכן אני רואה שהמדיה הרוסית מהללת את החיסון וכותבת ביקורות מעודדות". אבל גם הרוסים, מתברר, לא ממהרים להתחסן. ההסבר לכך, לדברי אלינה, הוא חוסר האמונה במה שמדווח בתקשורת הרוסית: "למרות התעמולה המאסיבית אנשים רבים לא סומכים על החיסון, והם מעדיפים לחכות ולראות".
"למרות התעמולה המאסיבית, אנשים רבים לא סומכים על החיסון. הם מעדיפים לחכות ולראות"
אלינה, מורה ממוסקווה
ואם יש מישהו שלא מחכה אלה אנשי התקשורת הרוסים, שמאתגרים את מה שאנחנו חושבים על עיתונות ועל האופן שבו המדיה המוסדית אמורה להתנהל. "מה שמיוחד באקו-סיסטם הרוסי זה שיש להם מכונת טלוויזיה משומנת, שזו הטלוויזיה הפדרלית שהממשלה מממנת אותה ושולטת בה", מסבירה ד"ר ורה מיכלין-שפיר, חוקרת אורחת במכון לתקשורת אסטרטגית בקינגס קולג' בלונדון, שמוציאה השנה ספר בנושא השפעת הגלובליזציה על הזהות הלאומית הרוסית. לדבריה, לא מדובר בפרופגנדה הקלסית מברית המועצות: "היא יותר דומה לטלוויזיה כפי שאנחנו מכירים במערב, אבל מקדמת ערכים ורעיונות שנוחים לקרמלין".
הטענות על תקשורת מוטה לא חדשות לנו. כישראלים, אנחנו פוגשים את העניין הזה החל בראש הממשלה בנימין נתניהו שמעיר ליונית לוי על השאלות המגמתיות שהיא מציגה לדבריו, כאן במהדורה המרכזית, ועד לנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ שלא חסך בקריאות "פייק ניוז" כלפי כלי תקשורת אמריקניים. אך בעוד נתניהו וטראמפ מנהיגים מדינות דמוקרטיות שבהן חופש הפעולה של התקשורת מעוגן בחוק, לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין יש אצבע קלה על שלט הטלוויזיה.
אם ננסה לתאר את הדברים בפשטות, נוכל לראות שהתקשורת הרוסית מחולקת לשני צדדים מקוטבים. מצד אחד כלי התקשורת שמאדירים את פוטין ולרוב מקבלים מימון מהממשל, בצורה ישירה או עקיפה, והם מקבלים חשיפה נרחבת לציבור הרוסי, בין היתר דרך ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים והפורטלים האינטרנטיים. מולם ניצבים כלי התקשורת שנחשבים לליברליים יותר, ומקבלים לרוב את תמיכתה של האופוזיציה הרוסית - אלה שרוצים להחליף את המשטר האוטוריטרי של פוטין וחותרים תחתיו.
"החשש העיקרי של אירופה הוא שפוטין מוריד אותה מהפסים"
מקור יודע דבר באיחוד האירופי בשיחה עם N12
הידיעות החדשותיות והמסרים משתנים מאוד בהתאם לכלי התקשורת, ולעיתים נדמה שכשצורכים חדשות ברוסיה – קשה להבין מה אמיתי ומה לא, מה קרה ומה זויף – הן בכלי התקשורת הממלכתיים והן באלה הליברליים יותר. אלינה המורה אומרת שהרבה אנשים בגילה "מרגישים שהם נמצאים בצומת קשה של מידע, לא מאמינים לאף אחד ולשום דבר. 90% מהמידע שמשודר במדינה זה פרופגנדה אחת מול פרופגנדה אחרת. האמת היא איפשהו באמצע, ואני חושבת שאדם בלי ידע טוב לא יוכל לדעת מהי האמת האובייקטיבית מצפייה בטלוויזיה".
רוסיה והקורונה
- באוגוסט 2020 רוסיה הפכה למדינה הראשונה בעולם שאישרה חיסון לנגיף. הממשל התחיל להעניק את החיסון לאזרחים בספטמבר, רוסיה פתחה במסע החיסונים שלה בתחילת החודש, ה-Sputnik V שלה זמין לכל האזרחים.
- בחודשים אפריל-אוגוסט הקורונה הייתה סיבת המוות העיקרית ברוסיה, המדינה עדיין סופרת יותר מ-12,000 נדבקים ביום. מוסקווה היא מוקד ההתפרצות הגדול ביותר ברוסיה, יותר מ-4.1 מיליון נדבקו בקורונה מאז תחילת המגפה, יותר מ-81,000 רוסים מתו מהקורונה.
- התקשורת הרוסית טענה כי שיעור התמותה מהקורונה במוסקווה גבוה פי שלושה מהמספר הרשמי שפורסם. משרד החוץ הרוסי טען שאלו "ספקולציות אנטי-רוסיות".
- הרשויות ביטלו בסוף ינואר כמה מההגבלות שנועדו לבלום את הקורונה. הסגר הלילי בוטל, נפתחו מסעדות ומועדוני לילה, ועסקים הורשו להעסיק יותר מ-30% מהעובדים. האיסור על עצרות המוניות והדרישה שאנשים יעטו מסכות בחנויות ובתחבורה ציבורית נותרו בעינם.
המערב גילה לא מזמן שהחיים שניבטים ממסכי הטלוויזיה הרוסיים הם לא חד-משמעיים. זה קרה בעיקר בין 2014 ל-2016: תחילה בפלישה של פוטין לחצי האי קרים שהיה עד אז בשליטה אוקראינית, ולאחר מכן כשעלו הטענות להתערבות רוסית בבחירות בארצות הברית. כשזה נוגע לאופן הסיקור של האירועים בכלי התקשורת ברוסיה, נראה שהערפול של המציאות חמור עוד יותר, כפי שמספרת נטשה (שם בדוי), עיתונאית רוסייה לשעבר בכלי תקשורת שאוהד את המשטר: "זה לא בלתי אפשרי להאמין בממשלה, אבל הצעירים מתקשים להאמין בה בגלל השחיתות ומרגישים שהיא מרמה אותם".
"אני מאמינה שכל כלי תקשורת מחפש מטרה, וכל אחד מהם עושה תעמולה עבור מישהו - זה יכול להיות פרו-אירופה ויכול להיות פרו-פוטין", היא מדגישה. "בערוץ הרוסי הממלכתי יודעים שהם מגזימים, וגם גופי התקשורת שהם נגד הממשלה יודעים זאת. אני חושבת שאין כלי תקשורת חדשותי שמחשיב את עצמו לכזה שמדווח רק את האמת ואת כל האמת".
לא כולם יסכימו עם נטשה. יעקב קדמי, ראש נתיב לשעבר, הוא דמות מוכרת בבתים רבים ברוסיה. קדמי מרבה לספק פרשנות בערוצים הרוסיים שנתמכים על ידי השלטון, והוא מציג זוויות מגוונות על הנעשה ברוסיה ובעולם. כך למשל הוא קבע שרוב האשמה על הפלת המטוס הרוסי ב-2018 מוטלת על ישראל, וכן אמר שביקורו של הנשיא לשעבר של אוקראינה, פטרו פורושנקו, בירושלים הוא בושה לישראל. קדמי אמר ל-N12 שבעוד הערוצים הרוסיים שתומכים באופוזיציה מציגים נרטיב אחד בלבד, נגד השלטון, דווקא הערוצים הממלכתיים הם שמספקים קולות משני צידי המתרס: "התחנות של האופוזיציה מציגות עמדה חד-צדדית מובהקת לעומת הצגה של מגוון דעות בערוצים אחרים. בדרך כלל מקובל גם בכלי התקשורת המרכזיים להציג כמה עמדות – ולא רק עמדה אחת, מה שלא אופייני לכלי תקשורת בישראל. פה לא תראו אף פעם משהו שסותר את הקו שקבעו העיתונאים. בישראל, לעומת רוסיה, אין חופש עיתונות".
יעקב קדמי מתנצל על הפלת המטוס הרוסי:
קדמי על הביקור של פורושנקו בארץ: "בושה"
ובכן, בתור עיתונאים בכלי תקשורת שלכל הפחות מעיד על עצמו ככזה שמתנהל בחופש עיתונאי, הקביעה הזו הפתיעה גם אותנו. ד"ר מיכלין-שפיר מיהרה להסביר: "זה מה שמייצרים בתקשורת הפדרלית הרוסית, מראית העין הזו שיש מגוון דעות. שתמיד יהיה מישהו מאוקראינה וכביכול מייצג דעה אוקראינית, ויהיה מישהו מהאופוזיציה שכביכול מייצג את דעת האופוזיציה. למה כביכול? כי יהיה משהו בבימוי, יהיה משהו בשיח ובאיך שהדברים מוצגים ואיך שהכינו אותם. לפעמים זה יהיה אדם אחד שמייצג את הצד השני, ותהיה מקהלה של אנשים שמתנגדים לו ויורדים עליו מכל מיני צדדים".
אם עדיין לא צלצלתם לחברים ולקרובים המשפחה שלכם שחיים ברוסיה כדי להגיד להם להפסיק להאמין למה שמשדרים להם בטלוויזיה – אנחנו יכולים לחסוך לכם את השיחה. הם יודעים. חלקם מתנחמים בתוכניות הבידור שלפעמים גם מראות ביקורת כלפי המשטר, כמו שאומרת לנו אלינה: "בערוץ הראשון, הממלכתי, כשמדברים על חדשות – זה לגמרי בעד המשטר, אבל בתוכניות אחרות – זה רך מאוד אבל אפשר לראות את האופוזיציה, כמו בתוכנית הערב של אורגנט".
ואכן, תוכנית הלייט נייט של איוון אורגנט גורמת לצופיה להרים גבה. היא משודרת בערוץ הממלכתי שמקבל כספים מהממשל ואמור לתמוך בפעולות של פוטין, אבל בפועל מציגה ביקורת גלויה על הנעשה בקרמלין. אורגנט אפילו מתח ביקורת בשידור על חוק חדש שמתייחס לאחריות פלילית לעבירות של לשון הרע, והקהל, שהבין את הטון הציני והביקורתי, אף גיחך למשמע בדיחותיו. אך ד"ר מיכלין-שפיר מרגיעה את ההתלהבות, ומסבירה שהתוכנית של אורגנט בעצם משמשת מעין תירוץ עבור הטלוויזיה הממלכתית, להגיד שהם משדרים יותר מדעה אחת.
כך, היא מספרת, הערוץ הממלכתי מושך אליו את אחד הקהלים החשובים ביותר ברוסיה: "הטלוויזיה שונה ומגוונת ולכן במשך הרבה שנים היא עבדה – לא כי הקהל טיפש, אלא כי היא הייתה טובה. היא עוד לא הפסיקה לעבוד, אבל היא פחות יעילה לדור הצעיר. הם יכולים להגיד שיש את איוון אורגנט, ולמה נותנים לו להיות שם? זה כדי להביא את הצעירים! יש דור צעיר של אנשים מוכשרים שלא הולכים לשם (לתקשורת הממוסדת) כי הם מתאכזבים – הם אומרים מראש שזה פייק וזה לא אוריגינל, ואומרים – 'יש לי את האינטרנט'. הצעירים המוכשרים הטובים אומרים שהם לא ישתתפו במשחק הזה ויש להם את הכלים לזה". אחד מאותם צעירים הוא האופוזיציונר הרוסי, אלכסיי נבלני.
אלכסיי נבלני - מה שצריך לדעת
- נבלני בן ה-44, מנהיג אופוזיציה רוסי, עורך דין ופעיל נגד שחיתות, מנהיג מפלגת "רוסיה של העתיד". הקול הבולט ביותר ברוסיה נגד הנשיא ולדימיר פוטין וממשלתו. הוול סטריט ג'ורנל תיאר את נבלני כ"גבר שוולדימיר פוטין הכי חושש ממנו".
- לנבלני יש יותר משישה מיליון מנויים ביוטיוב ולמעלה משני מיליון עוקבים בטוויטר. באמצעות ערוצים אלו הוא מפרסם מידע על השחיתות ברוסיה, מארגן הפגנות פוליטיות ומקדם את דעותיו. הוא תיאר את השלטון ברוסיה כ"מפלגת נוכלים וגנבים".
- הוא התמודד לראשות עיריית מוסקווה והגיע למקום השני. בדצמבר 2016 החל נבלני את קמפיין הנשיאות שלו לבחירות לנשיאות 2018, אך הוועדה המרכזית לבחירות ברוסיה (CEC) אסרה עליו להתמודד עד 2028. באוגוסט 2020 אושפז נבלני במצב קשה אחרי שהורעל. הוא פונה לברלין ושוחרר כעבור חודש. נבלני האשים את פוטין וסוכני שירות הביטחון הפדרלי בהרעלתו. ב-17 בינואר 2021 הוא חזר לרוסיה, שם נעצר מיד באשמת הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו.
- לאחר מעצרו פרסם תיעוד, שנצפה על ידי מיליונים ברחבי העולם, על הארמון של פוטין - והאשים את הנשיא בשחיתות. תומכיו יצאו בהפגנות המוניות ברחבי הארץ למען שחרורו, אבל בית הדין קבע שהוא צפוי להישלח למושבת עונשין.
התחקיר על הארמון של פוטין
כמו הטלוויזיה הרוסית, גם אתרי החדשות השונים באינטרנט מציעים לקוראים פרשנות משלהם למה שקורה באמת בגבולות אימא רוסיה. כך למשל במסגרת המלחמה של נבלני במשטרו של פוטין, הוא פרסם תחקיר על הארמון של נשיא רוסיה, ששוכן למרגלות הים השחור, ובו הושקעו לדבריו 1.4 מיליארד דולרים. נכון לכתיבת שורות אלה, הסרט הגיע ליותר מ-112 מיליון (!) צפיות, כולן – מבלי להיות משודר בשום ערוץ טלוויזיה. נוסף על כך, נבלני העלה ליוטיוב סרט שמציג ראיות שמוכיחות לדבריו, מי הרעיל אותו - סרט שהגיע ליותר מ-25 מיליון צפיות.
אך בעוד נבלני נמצא מאחורי סורג ובריח, אלפים יוצאים להפגין בחוץ למען שחרורו מהכלא, גם תחת המגפה והקור. מדינות המערב מיהרו לחבק ולאמץ את הגיבור המקומי שהתייצב מול פוטין ועשוי לפתור לעולם המערבי את הבעיה עם השליט הרוסי, אבל האהדה הזו לא מתקבלת יפה בציבור הרוסי. אלינה מסבירה: "נבלני הפך לדמות רעילה בציבור הרוסי. כולם לוקחים את ההתערבות של המערב כדבר עוין לרוסיה. רוסים רבים רואים את זה כהכנה להרחבת הסנקציות על המדינה".
אחד מאותם הגופים שמאיימים בהטלת סנקציות על רוסיה ועוקבים בחשש אחרי ההתפתחויות בה הוא האיחוד האירופי. שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, חזר בתחילת החודש מביקור במוסקווה שבמהלכו נפגש עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. בשובו הוא תיאר בדאגה את מה שקורה ברוסיה: "זה נראה שרוסיה מתנתקת באופן מתמשך מאירופה, ומסתכלת על ערכים דמוקרטיים בתור איום קיומי".
למרות סקרי דעת הקהל ברוסיה, שמראים שהתמיכה בפוטין נמצאת בירידה, 60%-70% מאזרחי רוסיה עדיין תומכים בנשיא פוטין ובמשטר שלו. פוטין נתפס כמנהיג גדול יותר משאר הפוליטיקאים שמתחלפים במדינות אחרות, כפי שמסבירה נטשה: "יש לנו עבר מאוד מורכב, רוב האנשים שחיים פה חיו פעם בברית המועצות, ואחרי שהם שרדו זמנים משוגעים כמו שנות ה-90 וחשו שהדברים הפכו לטובים יותר, הם שכנעו את עצמם שיהיה גרוע יותר אם פוטין יתחלף. כאדם רוסי אני מכירה המון אנשים שתומכים בפוטין, אני מכירה אנשים שאומרים שהוא מנהיג מצוין למדינה - זה לא כזה פשוט כמו שמראים בתקשורת".
אחת הזירות שהכי מדאיגות את המערב בהקשר זה היא הרשתות החברתיות, שבדומה לדיונים אחרים, מעצימות ומקטבות גם את השיח בין המשתמשים ברוסיה בקרב על תשומת ליבם. האקלים התקשורתי הדיגיטלי מייצר סביבה נוחה להפצת פייק ניוז, כמו גם לפעילות של בוטים ומשתמשים מזויפים שמטרתם להטות את השיח ולהקצין אותו. מקור יודע דבר באיחוד מספר ל-N12 כי האיחוד האירופי עובד יחד עם הרשתות החברתיות כדי להילחם בדיס-אינפורמציה הרוסית שמופצת בהן. לדבריו: "ביחד כולם מנסים להגן על הדמקרטיה. לא מדובר בשטיפת מוח ואנחנו לא אומרים לאנשים מה הם צריכים לעשות ולהגיד, אלא אנחנו רוצים לוודא שהדמוקרטיה נשמרת".
"החשש העיקרי של אירופה הוא שפוטין מוריד את אירופה מהפסים", הזהיר המקור. "לכן בשנים האחרונות בנינו את הקשר עם המפעילים של הרשתות החברתיות והתעשייה, ועזרנו להם להיות יותר מודעים לאחריות שיש להם למידע שמופץ ברשת".
אף על פי שבישראל חופש הדיבור הוא זכות בסיסית, הגישה לכלי התקשורת לא מוגבלת ואנשי תקשורת לא ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח רק כי הביעו ביקורת – היה קשה לגייס את המרואיינים לכתבה הזו. אחדים אמרו שהם לא רוצים לדבר על נושאים שנתפסים בעיניהם כרגישים, אחרים, כפי שנראה בכתבה, בחרו להתראיין בעילום שם. הפחד מידו הארוכה של השלטון, ככל הנראה, מרתיע גם כשחיים במדינה דמוקרטית, ולנו נותר רק לשער מה עובר במוחם של אזרחי רוסיה, שחוזים במסך הברזל נבנה מחדש.