האגם שטבול בנוף ירוק, חוף הים שנראה כאילו צולם בקריביים ואפילו הרגע הנדיר שבו האריות טרפו ג'ירפה הן כולן תמונות מרהיבות שצילם המיליארדר הישראלי גיל שויד ממש כאן בגוש דן, לא רחוק ממקום מגוריו. "הבנתי כמה יהלומים מתחבאים לנו מתחת לבית, למרות שאנחנו רגילים להתפעל מתאילנד והקריביים", אומר שויד שדווקא בקורונה התחיל לעסוק בגדול בתחביב שתמיד שמר על אש קטנה.
עוד כנער בן 16, שויד החזיק מעבדת צילום ביתית שבה פיתח תמונות בעצמו. כשבגר, שם את התחביב בצד, ודהר לעבר ההצלחה. כיום שויד הוא מייסד ומנכ"ל חברת ההיי טק המצליחה צ'ק פוינט, אב לשישה וחתן פרס ישראל הראשון בתחום ההיי-טק. משבר הקורונה החזיר אותו לתחביב הישן והוא חזר אליו משודרג, מצויד ברחפן. באמצעותו שויד מצא לא רק פינת החמד שמעולם לא שמנו לב אליה או את מסלול הטיול שגילינו ממש ליד הבית. שויד מצא גם ממש את חו"ל - או ליתר דיוק את אפריקה - בישראל.
"אני מוציא תמונות שצילמתי בחוף תל ברוך ומשווה לתמונות מהמקום שנחשב ליפה ביותר בעולם - והתמונות בישראל לא נופלות ביופיין"
"בשיא הסגר, כשהיה אסור לצאת חוץ מאשר לספורט, החלטתי לנסוע עם האופניים לספארי", מספר שויד למגזין N12. "העמדתי את הרחפן, הסתכלתי ולא האמנתי - זה היה נראה כמו אריות שאוכלים ג'ירפה. מראות שאפילו באפריקה לא מוצאים. סיפרתי על זה לאנשים והם אמרו לי שזה היה בחדשות - שהג'ירפה נפטרה ונתנו אותה כטרף לאריות. והתמונות יצאו פשוט מהממות. אני יודע שצלמים באפריקה קמים מוקדם בבוקר בשביל דברים כאלו ולא בהכרח יוצאות להם תמונות יפות יותר".
כששויד נשאל מה כל כך מרגש אותו בצילום, הוא מסביר שהריגוש הוא דווקא לגלות את הניצוץ במקום שהיה תמיד מתחת לאף שלך. "אני נוסע לאיזה מקום, מרים את הרחפן - ופתאום מגלה איזו זווית מדהימה, נופים שלא ראיתי, ממש כאן מסביב לבית. אני נהנה מכך שאני לא מגלה את כל המקומות האלו באופן מובנה - אלא נוסע לי באופניים, נתקע, חוזר אחורה, נוסע קדימה... לא מזמן עברתי בפארק הירקון ליד מקום שכבר עברתי לידו עשרות פעמים ומעולם לא נכנסתי אליו. פתאום אתה מרים את הרחפן ורואה עולם אחר. זה 50 מטר לידך, מקום שידעת שנמצא שם אבל אף פעם לא חשבת לעבור את הגדר ולהיכנס אליו".
שנה ראשונה בלי חו"ל
החברה שהקים שויד, צ'ק פוינט, הצליחה להיכנס למעגל המצומצם של חברות שהקורונה עשתה להן טוב, אפילו טוב מאוד. ולא רק הרווחים טיפסו - גם העובדים מרוצים יותר. שויד מתכנן להשאיר חלק מהשינויים שזימנה הקורונה גם בחלוף המשבר: "אני חושב שנעבור למודל היברידי - חלק מהבית וחלק מהמשרד, וזה יהיה מאוד אינדיבידואלי. כשאנחנו שואלים את העובדים שלנו, 70% רוצים שמרכז העבודה יהיה בבית ואחוז קטן, 20-10 אחוז, חושבים שיבואו כמחצית מהשבוע למשרד. אף אחד כמעט לא רוצה לבוא רק למשרד".
לא רק החברה עברה תהפוכות בעידן הקורונה, אלא גם אורח החיים של שויד עצמו. "מאדם שנוסע פעמיים בחודש לחו"ל, מפנה זמן לתחביבים רק בסופי שבוע ומרכז החיים שלו הוא המשרד, כמעט חצי שנה לא עזבתי את סביבת הבית. לא טסתי כבר שנה, ואפשר לומר שלא רק שזו השנה הראשונה שלא טסתי בה לחו"ל מאז הקמת צ'ק פוינט - אפילו החודש הראשון בשנה הזו היה החודש הראשון שלא הייתי בו בחו"ל".
"אין לי יותר את התחושה הזו מדי ערב שזהו, כבר מאוחר וצריך לחזור הביתה. אני כבר בבית"
"באופן מפתיע - זה עבר עליי ממש טוב", משתף שויד. "היו הרבה יתרונות, קודם כל היה לי נעים ונחמד כי יש לי בבית מלא ילדים והיה לי יותר זמן איתם, ומבחינה מקצועית זה עשה לי סדר. יש פחות הפרעות מאשר במשרד. העבודה שלי כמעט כולה כוללת פגישות עם אנשים ובזום זה מאוד נוח. כל חצי שעה יש פגישה, רואים את כולם, אין הפרעות - זה נוח ומסודר. אין לי יותר את התחושה הזו כל יום ב-18:00 שזהו, כבר מאוחר וצריך לחזור הביתה. אני כבר בבית".
יהלומים מתחת לבית
כמו הצילום מהספארי ברמת גן, חלק גדול מהתמונות המרהיבות של שויד נדמות במבט ראשון - ופעמים גם במבט שני ושלישי - כאילו כלל לא צולמו בישראל. הצבעים החזקים והנופים המרשימים מעניקים נופך אחר לארצנו הקטנה. זו בדיוק הסיבה בגינה התאהב שויד אפילו יותר בצילום - בזכות יופיים של נופי הארץ.
אתה מנסה לפעמים שהתמונות ייראו כאילו הן צולמו בחו"ל?
"לא. אין לי עניין מיוחד שזה ייראה כאילו זו לא ישראל, זה פשוט יוצא ככה. כל פעם מחדש מפתיע אותי כמה יפה פה. לפני הקורונה הייתה רדיפה כזו אחרי טיסות לחו"ל - לנסוע כמה שיותר רחוק ולכמה שיותר מקומות. בקיץ האחרון הבן שלי התחיל לחקור מה המקום הכי רחוק שאפשר לטוס אליו אחרי הקורונה ומצאנו באמת את אחד המקומות המהממים ביופיים - חוף בטהיטי עם נופים מדהימים. פתאום הסתכלתי ואמרתי לעצמי שזה לא שונה בהרבה מהנופים שאני מצלם פה בחוף תל ברוך".
"אני מוציא תמונות שצילמתי בחוף תל ברוך ומשווה לתמונות מהמקום שנחשב ליפה ביותר בעולם - והתמונות בישראל לא נופלות ביופיין", מכריז שויד. "זה עשה לי סוויץ' ופתאום הבנתי כמה יהלומים מתחבאים לנו מתחת לבית. אנחנו רגילים להתפעל מתאילנד, יוון והקריביים - אבל הים פה הוא מהמרהיבים שיש. ולא רק הים - גם השדות הירוקים אחרי הגשם. הכול קומפקטי - אתה הולך מאה מטר ימינה ומאה מטר שמאלה ואתה מגלה נופים אחרים לגמרי".
למה אתה מצלם דווקא באמצעות רחפן?
"הרחפן נותן לנו נקודת מבט שונה על העולם ממה שהתרגלנו לראות, ובעידן הקורונה זה כיף במיוחד - זה נותן פרספקטיבה של לצאת מהבית ולחוות את החוץ מבלי להסתכן או להתקרב לאנשים. הכול מרחוק. השילוב של נסיעה באופניים וצילום ברחפן נורא מעניין כי רק ככה אני מגלה מקומות שהם מתחת לאף שלנו וכמעט לא היינו מגיעים אליהם או רואים אותם מהזוויות הללו. זה מדהים לגלות כל יום מחדש, ברדיוס הלא גדול מסביב לבית, מקומות חדשים ומהממים, ואני באמת מתכוון כל יום. תמונה שצילמתי אתמול כבר הפכה לרקע שלי בזום".
בקורונה כמו בקורונה, אפילו ריאיון קצר לא יכול להיות חף מתקלות - בטח כשאתה אב לשישה. "סליחה, אני חייב לעצור שנייה," מתנצל שויד. "לבת שלי חסר אישור בריאות לבית הספר, ויש לי טלפון חדש ואני לא מוצא את הלינק". אל דאגה, כעבור מספר שניות העניין סודר - ואתם תוכלו להתנחם בידיעה שגם מייסד צ'ק פוינט לעיתים מסתבך עם הטלפון הנייד.
מהן התמונות האהובות עליך?
"אני אוהב במיוחד את חוף תל ברוך מלמעלה, כי זו תמונה שהיא קרובה לבית. אנחנו מתרגלים לחשוב שבחו"ל נמצאים כל הדברים היפים, אבל יש למשל תמונה שצילמתי ברידינג שמשלבת כמות מטורפת של צבעים וטקסטורות. ים ויבשה - הכול ביחד. החיבור בין הירקון לים נותן המון טקסטורות מדהימות ורואים את רידינג - הסמל של תל אביב. מסגרתי אותה בענק ותליתי בבית".
רוב תמונות הרחפן של שויד מתמקדות בנופים, אך מתברר כי לא פעם יוצא לו לצלם באמצעותו גם אנשים וחיות - גם אם בטעות. "לפני חודש הייתי בים, הרמתי את הרחפן וראיתי חבורה של חיילים. אחרי כל תקופת הקורונה הזו שלא ראינו כל כך הרבה אנשים ביחד זה היה ממש שוק תרבותי", הוא צוחק. "זה היה נורא יפה אז החלטתי לצלם אותם".
"במרחק ממש קטן מאיתנו יש אוסף אין-סופי של נופים מדהימים. הכול זמין לנו, רק צריך לצאת ולגלות את זה"
אין דיסוננס בין הצילום והיצירתיות לבין אופי העבודה?
"אני חושב שזה מאזן נהדר. אתה חוזר כל כך רענן לעבודה וזה נורא כיף. תמיד היה לי קונפליקט FOMO (פחד מהחמצה) ונכנסנו לעולם שבו שאני לא מפחד להחמיץ - לא את העבודה, לא את השמש ולא את הצילום. הרבה שנים אמרתי שכשאתה בעבודה אתה בעבודה וכשאתה בבית אתה בבית. עכשיו זה מיטשטש. עדיין יש גבולות כמובן, אבל כיף שאפשר לערבב ביניהם. זה מאפשר לי לראות את היופי שבחוץ לא רק בסופי שבוע וזה נהדר".
"תאילנד? אפשר גם לעבוד משם"
לשויד אין שעת צילום מועדפת. לכל שעה, הוא מסביר, היופי שלה. "זה חלק מהדברים היפים - אם פעם היה צריך לתכנן מראש טיולים ולדחוף את זה לסוף השבוע כי במהלך השבוע אתה בעבודה, פתאום כל השעות זמינות. אני לוקח שעתיים הפסקת צהריים ו'טס לחו"ל'. רק צריך לעבור את המחסום הזה".
"אני לגמרי הולך לפנות עוד זמן לצילום גם באמצע שבוע", מבטיח שויד. "בכלל, הרבה מהדברים השתנו. אם פעם לצאת לחופש כלל ניתוק מוחלט, עכשיו יכול להיות שנצא חודשיים לחופש ונעבוד חצי יום. זה מאוד אפקטיבי. אני יכול לחיות במקום אחר ולא להיות לחוץ לחזור, אלא להיות שם ולא להיות מנותק. אם הייתי טס לחודשיים לתאילנד - כנראה שהייתי משתגע. מצד שני, אני אוהב מאוד את תאילנד ואולי אוכל להיות שם ולעבוד רק חצי יום - זה מודל שלא חשבתי קודם שהוא אפשרי".
כך, בין צילום לצילום ובחסות משבר עולמי, קיבל שויד שיעור במציאת האוצרות שעלולים לעיתים לחמוק מעינינו: "במרחק ממש קטן מאיתנו יש אוסף אין-סופי של נופים מדהימים. הכול זמין לנו ורק צריך לצאת ולנסות לגלות את זה. יש לנו ארץ נהדרת וזה נורא מרגש אותי. לא צריך להצטופף בשדות תעופה או לטוס רחוק בשביל יופי, יש לנו אותו ממש כאן".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות