בתקופה האחרונה, במציאות של ריחוק חברתי וחרדה כלכלית, הבחינה דינה גרינברג שהחלומות שלה משתנים. "אני חולמת חלומות קודרים ומפחידים, עם הרבה צבע שחור ומעט תאורה", היא משתפת. "זה גורם לי פתאום להתעורר בבהלה באמצע הלילה. הרבה פעמים זה מתקשר לתקיפה. אני נמצאת כרגע בלחץ גדול מאוד. העסק שעבדתי בו נסגר וקשה לי למצוא עבודה. יש לי הכנסה עלובה של 1,800 שקלים מביטוח לאומי, לא משהו שמכסה לי את שכר הדירה, אז אני חושבת שלגיטימי שאסבול מסטרס ושהוא ייגע בי גם בלילה".
החלומות המטרידים הובילו את דינה ל-Dreame, מיזם שמחבר בין חולמים לבין אומנים והופך כל חלום ליצירת אומנות. "בזמן האחרון הרבה אנשים שולחים חלומות, כמו נשים בהריון שנמצאות בקבוצות סיכון", מספרת שרונה קרני כהן, מייסדת ומנהלת המיזם. "אחת החולמות, למשל, דמיינה את עצמה כציפור שנושאת בבטנה תינוק שהפך לאדום. נתקלנו גם בסיפורים של אנשים שחולמים שהם חיים מתחת לאוקיינוס".
גם נוי בן ארצי, סטודנטית בת 23, הגיעה ל-Dreame לקבל ציור שיאפשר לה אולי להתמודד עם החלומות ולישון קצת יותר. "זה התחיל אחרי הסגר הראשון ובכל פעם זה חוזר", היא אומרת. "אני חולמת שאני מנהלת את שגרת החיים הרגילה שלי אבל יש משהו קיצוני באנשים. כל האנשים אפטים ואין להם הבעות. אני מנסה למצוא חיוכים ואין כאלה. כשאני מנסה לתקשר איתם בחלום, אף אחד לא עונה. אנשים רעים מאוד אחד לשני".
החלומות החוזרים של נוי לא באו בחלל ריק. כבר שמונה חודשים שהיא חווה חוסר ודאות ובלבול, וזה לא רק הזום שממשיך כבר לתוך שנה ב' בלימודי תקשורת. עם הקורונה הפסיקו גם המפגשים עם החבר'ה בקמפוס ואיתם נעלמה גם אווירת החופש הסטודנטיאלית שמאפיינת כל כך את גיל 23. "אני לא חושבת שאפשר להתרגל לדבר כזה. הייתי מתחילה את היום באימון בחדר כושר, נפגשת לארוחת בוקר עם חברות, הולכת למכללה ואז יוצאת לבר תל אביבי. הייתי ממש פעלתנית. השינוי הזה מטורף. אתה לא יודע מתי זה יסתיים וזה משאיר אותך בחוסר ודאות מוחלט".
עומדים על פי תהום
נוי ודינה לא לבד. אנשים בכל העולם מתארים שינוי של ממש בחלומות שלהם, אם תרצו "חלומות קורונה". הם אינטנסיביים יותר, ריאליסטיים יותר ומעידים לא פעם על חרדה ופחד. ברשתות החברתיות זה כבר הפך לתופעה. אלפי אנשים בכל העולם חולקים את החלומות שלהם בטוויטר תחת ההאשטאג #pandemicdream.
גם הישראלים הצטרפו וחולקים חלומות שונים ומשונים. "חלמתי שיש לי קורונה ושהדבקתי הרבה אנשים", משתפת חברה בקבוצת הפייסבוק "חלמתי ש..." וחבר אחר מתאר חלום שבו "מגיע רובוט ענק של הממשלה ומאיים שהוא יירה בנו או יכלא אותנו". גולשת אחרת כותבת על חלום בלהות שבו חוטפים את בתה ובחלום אחר מתוארת אווירה אפוקליפטית: "עמודים מעיתונים שהרוח מעיפה וערפל קליל מסביב. אני שוקלות לדפוק על דלתות באזור אבל הידיים מתחילות לרעוד".
ד"ר רוית ראופמן, פסיכולוגית קלינית וחוקרת חלומות, מגלה כי מאז פרוץ המגפה יותר ויותר אנשים פונים אליה לעזרה: "אנשים היו בבית, ישנו יותר ולכן גם חלמו יותר. מעניין לראות שהרבה פעמים הקורונה מפגישה אותנו בחלומות באופן מחודש עם סוגיית הבדידות, הבידוד והכמיהה למגע ולקשר אנושי. במקביל, בני האדם גם נתפסים כמאיימים ומסוכנים אחד לשני. אנשים שהולכים בתוך מבוכים, שעומדים על פי תהום, שהולכים בתוך חושך ושחשים ספקות גדולים".
חלומות הקורונה כבר זכו להתייחסות אקדמית. ד"ר דירדרה בארט, חוקרת חלומות מאוניברסיטת הרווארד, פרסמה לאחרונה מחקר חדש אחרי שאספה ומיפתה עשרת אלפים חלומות קורונה מכל העולם. החלומות הקשים ביותר, אלה שמוגדרים ממש כסיוט, נמצאו אצל הצוותים הרפואיים שבאים מדי יום במגע ישיר עם המגפה.
"בגלל שהנגיף הוא בלתי נראה, אנחנו נסמכים על כל מיני מטאפורות של דברים מפחידים שמייצגים את התחושות שלנו", אמרה ד"ר בארט בריאיון לרשת NBC. "אנשים חולמים על טורנדו, הוריקנים, אש מתפרצת ואנשים רעים שיורים ברחוב".
חולמים יותר מהסינים
אם יש מישהי שחווה את הקורונה 24/7 זו נדיה דרבי סויטאת, אחות אפידמיולוגית שאחראית על כל תחום הקורונה בבית החולים בנהריה. היא זו מכשירה את הצוותים ומקבלת החלטות גורליות על בסיס יומיומי. "זה לא פשוט כי האחריות נופלת עליי", היא אומרת. "כשאני אומרת למישהו שהכול בסדר והוא לא צריך לעשות בדיקת קורונה, אז אם דברים יסתבכו האשמה תחזור אליי. זו תחושת דאגה והתלבטות שלא נגמרת - האם קיבלתי החלטה נכונה או לא. היום ממשיך גם בחלומות. אני חולמת כל הזמן על העבודה. זה סיוט מתמשך, גם ביום וגם בלילה".
כשבבית החולים זיהו את מצוקת הצוותים, החליט ד"ר אודי בונשטיין, הפסיכולוג הראשי ומחבר הספר "חולם מלא", לנסות לסייע ולהעביר להם סדנת חלומות. "אספתי נתונים מ-700 נדבקים ומצאתי שאמריקנים וישראלים חולמים יותר מאשר סינים", הוא מספר. "כנראה שישראלים פחות מדחיקים. אנחנו מאוד לא מופנמים ומתנהלים בתרבות דוגרי".
"חלמתי שאני מטיילת בטבע. הכול ירוק ויפה, ואני במסלול. פתאום אני מגיעה לצומת עם חיצים וצריכה לבחור לאן ללכת אבל לא יכולה לבחור", משתפת ד"ר לודמילה סנדלר, מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית לילדים בבית החולים. ניבאל ספייה, אחות במחלקה הפסיכיאטרית, מספרת: "איבדתי את אבא שלי לפני ארבע שנים וחלמתי עליו הרבה בתקופת הקורונה".
ג'ני דיינקו, לעומתן, לשעבר אחות במחלקת קורונה מונשמים, לא חלמה כלל: "ראיתי דברים לא נחמדים בכלל. זו מחלקת מונשמים, עם החולים הכי קשים, ועם כל מה שחוויתי אין לי חלומות". את ד"ר בונשטיין זה לא מפתיע: "את שמה חומת מגן ששומרת עלייך. יש לא מעט מחקרים שמראים שיש אנשים שמפיקים המון תועלת בהתמודדות עם אירועים טראומתיים דרך העובדה שהם אינם חולמים".
"מפחד לחלום שאני חולה בקורונה"
כבר 30 שנה אלי ביר עוסק בהצלת חיים כנשיא עמותת איחוד הצלה, גוף התנדבותי שמעניק עזרה ראשונה. אבל לפני שמונה חודשים ביר מצא את עצמו בצד השני של המתרס, כשהיה אחד הישראלים הראשונים שנדבק בנגיף הקורונה ומצבו הלך והידרדר.
"הודיעו לי שצריך להרדים ולהנשים אותי", הוא מספר. "הרופא אמר לי: 'אנחנו לא יכולים להשתלט על המצב שלך ומפחדים שתגיע לדום לב'. שאלתי מה הסיכויים שלי והוא ענה: 'באירופה, לפי מה שאני רואה, רק חמישה אחוזים שורדים'. אמרתי לעצמי שאני חייב להגיד שלום לכולם. הייתי מורדם כמעט חודש".
בתקופה הזו יצא ביר למסע של חלומות. "הייתי בתוך עולם אחר שהוא אמיתי, חלום תלת-מימדי הכי גרוע שיכול להיות. בחלום שנחרט הכי חזק בזיכרוני הייתי בישראל ופתאום שמעתי על אירוע קשה מאוד בחו"ל עם מאות אלפי נפגעים והרבה הרוגים. הייתי צריך לחלץ איזשהו ילד מנהר. נכנסתי פנימה להוציא אותו והחלקתי. חלמתי שאני בתוך המים ומנסה לנשום. התעוררתי, עדיין בחלום, בתוך בית חולים בעיר שמעולם לא היית בה בשוויץ. ככה חייתי חודש שלם בחלומות, זכרתי את שמות הרחובות השוויצריים והאמנתי שהכול אמיתי לחלוטין".
הפעילות המוחית בתרדמת אמנם שונה מאשר בזמן שינה ומגיעה למקומות עמוקים הרבה יותר בתודעה, אך גם שביר התעורר באורח נס החלומות נשארו איתו. הוא לא הצליח להבחין בין העולם שיצר לעצמו לבין המציאות ועד היום, חצי שנה אחרי, הוא עדיין מתקשה לישון, מפחד שהחלומות יחזרו.
"אני לוקח כל לילה כדור שינה", הוא מגלה. "מעולם לא לקחתי. הסיוט הכי גדול שלי הוא שרופא בא אליי ואומר לי: 'אתה חולה בקורונה'. בדרך כלל אני מתעורר והולך למדוד חום. כשהייתי קטן והייתי חולם חלום רע, אמא שלי הייתה אומרת: 'אם זה חלום רע, זה ייהפך לטוב'. זה משהו יהודי כזה, אז אני אומר שזה סימן שאחיה הרבה שנים".
אם כן, זה היה רק עניין של זמן עד שהנגיף ירדוף אותנו גם בחלומות. אבל אל דאגה, כולנו גם עכשיו באותה מיטה. זו הדרך של המוח האנושי להסתגל למצב החדש, להחזיר את השליטה בבלאגן ובסופו של דבר נתעורר כולנו גם מהסיוט הזה.