פני המחאה שנעלמו: מאהל שביתת הרעב של שאול מזרחי מ"הבארבי" ליד בית ראש הממשלה בבלפור כבר מזמן התקפל, ופינה את מקומו למחאות אחרות. העצמאים ואנשי התרבות שצעדו באלפים נשארים בבית וגם המסעדנים כבר לא ברחוב. המונים שנפגעו כלכלית וזעקו את כאבם פינו את הכיכרות והמאהלים ועצרו את הצעדות - ורק גל מחאה אחד נשאר ברחובות ומטריד את הממשלה.

עמוק בתוך גל המחאות הנוכחי - והחקיקה נגד ההפגנות - קשה אולי לזכור שלפני חודשים ספורים בלבד, בגל התחלואה הראשון, ההפגנות פה נראו אחרת לגמרי. אבי חיימוב, בעלי "שניצל פוינט" וממנהיגי "השולמנים" הסתכסך עם היועץ הכלכלי של ראש הממשלה בשידור חי, רמי בז'ה, מפיק ומוביל מחאת העצמאים, הופיע בזעם חדשות לבקרים, ושאול מזרחי, בעלי מועדון הבארבי, אפילו שבת רעב. עשרות ומאות אלפי עצמאים, מסעדנים, אנשי תרבות ותיירות, התאספו במקומות שונים ברחבי הארץ שבוע אחר שבוע והרימו את קולם. 

זו הייתה מחאה כלכלית שהכילה בתוכה אנשים מהימין ומהשמאל, אוהבי נתניהו יחד עם שונאיו הציגו דרישות מעשיות לנבחרי הציבור: פיצויים, מענקים, ותוכנית ברורה לפתיחת העסקים מחדש. והנה, מדינת ישראל סגרה את המשק בשנית, אך קולם של המוחים לא חזר. האם הם נבלעו בהפגנות הפוליטיות או נדחקו מהן? ואולי הם פשוט מרוצים ממה שכבר קיבלו? התשובות לפניכם.

"את הפיצויים קיבלנו, עכשיו נחכה"

מי שעקב אחר ההפגנות בסבב הקודם לא יכול שלא להכיר את פניו של שאול מזרחי, בעלי מועדון הבארבי, שבראיונותיו השונים מחה על סגירת המועדונים, על היעדר הפיצויים ולאחר מכן גם על מתווה התרבות שגובש. הדברים הגיעו לשיא כשבתחילת חודש יוני מזרחי שבת רעב מול בית ראש הממשלה במשך חמישה ימים. בשל כל אלו, התשובה שלו לשאלה למה מחאתו לא נשמעת בימים אלו, מפתיעה בחיוביות שלה.

"אני לא יכול לבוא בטענות רק למדינה, אלא בעיקר לקולגות שלי שקיבלו אפשרות לחזור לעבודה, המסעדנים וכדומה, ולא דאגו לשמור על תו סגול"

"מה יש לנו לצעוק כרגע?", אמר מזרחי. "את המלחמה הגדולה שלנו, לקבל את הפיצויים שלנו – קיבלנו. המדינה מבטיחה לנו הכנסה עד מאי 2021. אני טענתי שהקורונה הפתיעה את כולם ובעיקר את הגנבים, אם דיווחת אמת אז יש לך פיצויים, אם גנבת את המדינה אז אין לך שום דבר. אם זה מספק? 100% לא נקבל, אבל זה נותן לנו טיפה להרים את הראש מעל המים".

אך ההקלה מהפיצויים שהתקבלו לא משכיחה ממזרחי את העובדה המטרידה שעסקיו לא נפתחו ולו לרגע במשך 7 חודשים שלמים. הטענות שלו מופנות ברובן דווקא לעמיתיו: "אם אנחנו מבסוטים מהמדינה? אני לא מבסוט מהמדינה. אני חושב שהאכיפה לוקה בחסר, ושאם הייתה באמת התייחסות לכל נושא הקורונה הייתי כבר יכול לחזור לעבודה. אבל אני לא יכול לבוא בטענות רק למדינה, אלא בעיקר לקולגות שלי שקיבלו אפשרות לחזור לעבודה, המסעדנים וכדומה, ולא דאגו לשמור על תו סגול ולא השכילו להבין שיש עוד אנשים בתור שמחכים לחזור לפעילות.

"אם אני כועס, אני כועס עלינו, על בעלי העסקים שלא ידעו לשמור על נורמות של תכולה וניסו לטרוף את העוגה. ומצד שני משטרת ישראל, שלא אכפה כלל וכלל את כל הנושא של כמות האנשים בעסקים. וראיתי את זה. ראיתי עסקים שהגיעו לטירוף, מפוצץ, ושוטרים רק באו והעירו, ולא נתנו את סטירת הלחי המצלצלת כדי שיבינו שאם לא תשמור - יבולע לך. אני בא בטענות להרבה גורמים לצערי.

"המדינה גם אשמה כמובן. בואי נגיד את זה ככה, אם מישהו מראשי המדינה, מנבחרי הציבור שלנו, היה מנהל עסק, אני מניח שהוא כבר היה בפשיטת רגל. אין להם לא הבנה ולא ידע".

אז האם מזרחי מדיר את רגליו מהפגנות באופן סופי? בהחלט לא: "לבוא ולצעוק כרגע - אין מה. אבל אם בשלב הבא, של החזרה, ההופעות יהיו אחרונות בשרשרת המזון, כמו שקרה בפעמיים האחרונות, אנחנו כבר לא נעבור על זה בשתיקה - זה חד משמעית. אנחנו לא נחכה להיות באמת אחרונים עד שמישהו בכלל ישתין עלינו. הפעם יתייחסו אלינו כשווים בין שווים, כמו המסעדות".

הדיאלוג עם הממשלה והפיצויים

את השף חיים כהן איש לא יכול לדמיין כועס, אך אופן ניהול המשבר הזה הצליח להוציא אפילו אותו משלוותו. ביחד עם שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות, הוא הרים קול זעקה כבר בתחילת מרץ, הופיע בכל הפגנה וניהל שיחות עם גורמים פוליטיים בניסיון לייצר פתרונות. בראיון לחדשות 12 הוא סיפר אפילו כיצד שיחה שלו עם ראש הממשלה הובילה לדחיית הסגירה השנייה של המסעדות. 

"אז היה כאוס כלכלי. עכשיו, המחאה היותר רחבה והפוליטית, האפילה על המחאה של המסעדנים. אז כן, לא ממש שומעים את המסעדנים"

"כבר בתחילת מרץ פנינו לראש הממשלה", סיפר כהן. "טענו שאין הנהגה כלכלית, ככה בעצם התחיל הכול. אני חושב שאז עוד אנשים הלכו לים בסגר, חשבו שיש כמה ימים של חופש. אנחנו כבר ראינו את הקטסטרופה. מה שהדליק את הנורה האדומה זה שבכל ההודעות על הקורונה הופיעו שר הבריאות וראש הממשלה, ולא היה שם את שר האוצר, ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות. היה כאוס כלכלי. מה שקרה עכשיו זה שהמחאה החברתית, היותר רחבה והפוליטית, האפילה על המחאה של המסעדנים. אז כן לא ממש שומעים את המסעדנים".

"מצד שני, מאז ועד היום היה ויש דיאלוג עם הממשלה. הוא עדיין מתקיים, עם מנכ"לית האוצר קרן טרנר, ובזום עם שר האוצר, שגם מתפנה אלינו. אז המחאה ברחובות אמנם כן קטנה אבל הדיאלוג עם הממשלה מתקיים. ובכל זאת הסיבה העיקרית (לצמצום מחאות המסעדנים) היא כנראה המחאה החברתית הגדולה, שחלק מתחברים אליה וחלק לא. בנוסף חלק קיבלו כסף, צריך להגיד, למרות שאני לא בטוח שזה מה שיצליח להוציא את העגלה מהבוץ".

כהן מודע לכך שעדיין יש בעיות, מבחינתו בעיה אחת עולה על השאר: "בסופו של דבר יש פה מגפת קורונה, האם הטיפול של הממשלה הוא נכון או לא? את זה נדע עוד כמה שנים. מה שבטוח זה שאין פה משמעת בכלל, וזה בעיה גם של העם אבל גם של נבחריו. אני מסתכל על זה רוחבית, לא רק על המסעדנים, והבעיה הכי גדולה היום זה חוסר אמון, בלבול ודיכאון גדול. כל הנושא של הפסיכולוגיה הציבורית צריכה לקבל דחיפה משמעותית, לטפל באנשים שכבר הרבה זמן לא יודעים איך הם גומרים את החודש".

"השתלטו לנו על המחאה"

אבי חיימוב, הבעלים של "שניצל פוינט", היה מעורב במספר עימותים שעשו כותרות בסגר הראשון. כשפקחי עיריית תל אביב קנסו אותו בפעם השנייה, בשל הצבת שולחנות מחוץ לעסק, הוא התעמת עמם והסרטון הפך ויראלי. במקרה אחר, התווכח חיימוב עם ראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון באולפן חדשות 12, לאחר שזה הטיל ספק במצוקה הכלכלית שלו: "אתה מרגיש לא בנוח כי אני צועק", אמר חיימוב לשמחון, "אני מרגיש לא בנוח כי אני רעב". לפני שלושה חודשים גם הפנה שאלה לנתניהו במסיבת העיתונאים, בעזרת חדשות 12, ולא הסתפק בתגובה שקיבל: "אין לנו אמון, מרגיש פחד קיומי".

הלחצים והעימותים החוזרים הללו הותירו על חיימוב חותם נפשי ובריאותי שעלול להסביר את ההימנעות שלו ממחאה נוספת. "אני לא אגיד לך שנטשתי את המחאה והתייאשתי, אני פשוט צובר כוחות חדשים מרענן את המצברים", הסביר. "קרסתי בריאותית, עברתי ניתוח, כל הלחץ והזעם והלהט והכעס, בסופו של דבר זה בא לידי ביטוי. אנחנו רק בני אדם".

גם חיימוב מאמין שהסיבה האמיתית לדעיכת המחאה הכלכלית היא התעצמותה של המחאה הפוליטית: "כשיש להבות גדולות מאוד מסוג אחד אז השרפות הקטנות קצת פחות תופסות כותרות. המחאה הפוליטית מכוונת ישירות כלפי ראש הממשלה, וזה לגיטימי, אבל אי אפשר לשכוח שיש לפחות חצי מהציבור במדינה הזו שבחרו בראש הממשלה הזה". 

"קרסתי בריאותית, עברתי ניתוח, כל הלחץ והזעם והלהט והכעס, בסופו של דבר זה בא לידי ביטוי. אנחנו רק בני אדם".

"להגיד שנצא לרחובות להפגין? אנחנו נבוטל ב-6,000 לא ב-60", המשיך. "המחאה היא כרגע יותר מידי פוליטית, מה שמעניין אנשים זה כסף ופרנסה ומה שמניע את הכלכלה זה עסקים, ובמקום שהמחאה תהיה באמת כלכלית היא הפכה להיות פוליטית. אם היו נותנים לנו, אם המחאה הכלכלית הייתה נמשכת כמו שהיא התחילה ולא היו משתלטים עליה והיא לא הייתה נדחקת הצידה, אז היא הייתה נשמעת".

וזה לא שחיימוב תומך בממשלה הקיימת: "אני אומר את זה כימני ובזמן שהשלטון ימני - יש לי אפס אמון בממשלה. בזמן שאני יושב בבית ולא מתפרנס, חברי כנסת ושרים מפרים ברגל גסה את ההנחיות. אנחנו פשוטי העם לא מעניינים אף אחד וזה פשוט נמאס.

"צריך לנתק את המדינה מהשקע, לחכות חצי שעה, להרטיב בהרבה מים ולהכניס בחזרה, כדי שכל המערכת הזו תקבל קצר ופשוט תימחק, צריך להקים הכול מאפס, מחדש. אבל המחאה היא פוליטית, וזה לא המגרש שמשיגים בו תוצאות בזמן שיש משבר כלכלי".

"מבקשים ממני המון להתראיין", סיכם חיימוב בייאוש, "אבל אני מרגיש שאין מה להגיד שלא אמרנו, אין איפה לדבר שלא דיברנו, מה נשאר? זה כבר כל כך עלוב ומעליב. נאמר כבר הכול".

"מתכננים את המחאה הבאה"

רמי בז'ה, מפיק עצמאי שהיה מיוזמי המאבק של אנשי התרבות, התראיין בכל כלי התקשורת והתבלט בשל הרגש הרב שהשיח הזה עורר בו. בז'ה נמצא היום בוועד הפעולה של אנשי עולם התרבות והוא מונה לפני כחודשיים ליושב ראש פורום העצמאים שהוקם לאחרונה בהסתדרות. כשהוא נשאל מדוע מחאתו לא נשמעת הוא קצת נעלב: "הייתי בטוח שעדיין שומעים אותנו".

"קודם כל אני הייתי קול של זעקה מאוד ממוקדת, שקוראים לה זעקת תעשיית התרבות והאירועים בישראל", הסביר. "ירדנו ל-0 אחוז פעילות ואף אחד לא התייחס אלינו בהתחלה. היינו הראשונים להיסגר, והנה אנחנו בשיאו של הסגר השני ועדיין אין לנו מושג מתי נחזור. לכן הזעקה שלנו הייתה ממוקדת כלכלית, לא פוליטית.

"הואיל ובזכות הזעקה הזו התקבלנו לקיים דיונים בשולחן עגול עם שר האוצר עם פורום מטה האוצר הבכיר ביותר ואפילו עם ראש הממשלה לפחות פעמיים, הרגשנו שאנחנו לא יכולים להמשיך להכניס בהם כידונים ולדרוש שימשיכו להיפגש אתנו. אז לא ירדנו מהמחאה ולא ירדנו מהזעקה, אבל אמרנו לעצמנו – אי אפשר לעשות טרור ומשא ומתן במקביל".

"לגבי השגנו לא השגנו?", המשיך בז'ה, "קודם כל השגנו - השגנו שני דברים, שבמבט לאחור מהיום הם לא מספקים. דבר ראשון השגנו מתווה כלכלי שאי אפשר להתעלם ממנו, היום זה מתברר כמאוחר מידי, כלא יעיל וכמעט מידי. הדבר השני שהשגנו זה מתווה חזרה לעבודה. גם הוא טפח על פנינו, כי התחלואה כבר עלתה כל כך שכל התעשייה שלנו, שמתבססת על התקהלות, לא יכולה להתקיים".

"לא ירדנו מהמחאה ולא ירדנו מהזעקה, אבל אמרנו לעצמנו – אי אפשר לעשות טרור ומשא ומתן במקביל"

אז מה עכשיו? לבז'ה יש תשובה נחרצת: "הבוקר התכנסנו, ועד הפעולה שלנו, כדי לתכנן מחאה חדשה ולדעת איך אנחנו חוזרים. לא עשינו את הזעקה בשביל להיות בכותרות, בסך הכול זעקנו בשביל להאיר את משרד האוצר שהיה מאוד מנומנם.

היום אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להתניע את המחאה מחדש כי אנחנו מגלים שהעצמאים הקטנים והבינוניים לא מסופקים בלשון המעטה. אנחנו ערים לזה שהרבה מאוד עצמאים, בעיקר בתחום שלנו, לא מבינים למה פינינו את הרחוב".

"לא נוסיף עוד שמן למדורה"

אביר קארה, שעומד בראש קבוצת הפייסבוק שמאגדת תחתיה עשרות אלפי עצמאים, ושהשיח הישיר שניהל מול שר האוצר במהלך הסגר הקודם סיבך אותו קשות, סיכם עבורנו את הסיבות לכך שהמחאה שכחה בינתיים. "דבר ראשון יש כרגע קולות יותר חזקים והפגנה יותר גדולה שרואים היום בחוץ, לא נכנס למוצדק לא מוצדק, אבל זה בולע כל מחאה אחרת. כל מה שאתה אומר מכניסים אותך לשיח הזה: כן ביבי, לא ביבי. דבר שני, יש תוכנית מענקים עד יוני 2021, שאנחנו השגנו כבר בסגר הקודם עם העבודה המטורפת שעשינו".

 "את הציבור שלי לא מעניין אם אני עומד בחוץ עם שלט אני שולמן, אני צריך להביא לאנשים אוכל הביתה". 

קארה מאמין שהסיבה השנייה משמעותית, כלומר שהמחאה הראשונה באמת השיגה הרבה מאוד ממטרותיה. "שר האוצר הקודם כחלון עמד על הפודיום ב-11 במרץ ואמר שהסיוע שרוצים להעניק לעצמאים הוא 400 מיליון שקל", הזכיר קארה. "אנחנו עומדים היום כבר על סיוע של 120 מיליארד שקל רק לעצמאים, לתקופה יותר ארוכה. בטח שבפעם הקודמת, אחרי שסגרתם לי את העסק ולא התכוונתם לשלם, היה הרבה מאוד כעס ויצאנו לרחובות עם הכעס הזה, ועשינו כל מה שצריך: גם שינוי של חקיקה, גם הכנת ניירות עמדה, יצרנו לחץ ציבורי מתאים והנענו את הדיון הציבורי המתאים. אז יש הבדלים בין פעם קודמת לעכשיו".

גם בימים אלו השיח מול האוצר נמשך, לפי קארה: "לפני בערך חודש היינו באוצר, והעלינו מספר דרישות - כל הדברים האלה קרו: דרשנו מקדמה לספטמבר ואוקטובר – קרה, דרשנו להוריד את הקריטריון מ-40% ל-25% - קרה, דרשנו שתהיה ועדת חריגים והוקמו באמת ועדות חריגים גם במשרד הרווחה, גם בלשכת התעסוקה וגם במשרד האוצר. זאת אומרת כל הדברים שאנחנו דרשנו, עם יחס ישיר לעצמאיים, הם עלו וקרו. הכנו תרופה למכה וזה עבד. את הציבור שלי לא מעניין אם אני עומד בחוץ עם שלט אני שולמן, אני צריך להביא לאנשים אוכל הביתה". 

"יש כעס ויש כעס מוצדק", טען קארה. "הממשלה בישראל היא הכי גרועה בהיסטוריה, צריך להגיד את זה, לצד זה אנחנו צריכים להשיג כמה שיותר תוצאות עבור הציבור שלנו. אתם תראו שבימים הקרובים, עם הלחץ שאנחנו מפעילים, החלטות ישתנו.

"העצמאים הגיעו למשבר הזה עם הלשון בחוץ, הקורונה הייתה קטליזטור, היא האיצה תהליכים בנושא הזה. שימי לב שהעצמאים אף פעם לא עברו על החוק. אני יזמתי 46 הפגנות והייתי בסך הכול ב-60 הפגנות מתחילת האירוע, הכול היה בהתאם להנחיות. עכשיו זה הזמן לקיים דיון ציבורי רחב, לא לצאת להפגנות, אנחנו לא נוסיף עוד שמן למדורה. צריך להוציא מסרים מאחדים כדי שנעבור את זה ביחד".