כל מועדון ספורט שמכבד את עצמו מתגאה בזהות ייחודית, רוח מסוימת שמאפיינת אותו וקהל אוהדים נאמן. אלא שבמציאת של היום ברור לכולם שכדי להצליח דרושים גם ניהול נכון, קשרים ולא מעט כסף. ולכן, סביר להניח שאוהדי כדורסל רבים בצפון חייכו כשגילו שזוהר לבקוביץ', איש עסקים מצליח ומולטי-מיליונר שפרץ לתודעה הישראלית בתוכנית "הכרישים", בחר לקחת את קבוצת גליל עליון תחת חסותו. "באתי להחזיר עטרה ליושנה", הוא מצהיר בריאיון ל-N12.
אז מה מביא איש עסקים מצליח, כריש טלוויזיוני ואחד שמעביר את רוב זמנו (בעולם ללא קורונה, כמובן) בארה"ב, להצטרף לפתע לקבוצה שמשחקת בליגה השנייה בישראל?
"קודם כל, אבא שלי, גיורא, היה אחד ממקימי המועדון המקורי בשנות ה-70. הוא ועוד כמה חברים החליטו שלא משנה מה – צריך כדורסל בגליל. שני השחקנים הראשונים שהגיעו לקבוצה היו ממכבי ת"א וסביבם בנו קבוצה שמהיום הראשון הפכה לגאוות הגליל – עד השיא של 1993, אז הצליחה הקבוצה 'לגנוב' אליפות למכבי ת"א".
איך מוגדר התפקיד שלך במועדון?
"אני מוגדר שם נשיא או ספונסר מוביל, אבל זה לא משנה. מבחינתי ההגדרה שלי הרבה יותר פשוטה – אני באתי לעזור. זו כמובן לא השקעה פיננסית או משהו שיחזיר לי כסף, באתי לעזור לקבוצה שיש לי המון נקודות חמות אליה בלב לחזור למרכז במת הכדורסל הישראלי. זה המועדון שהצמיח את כל הכוכבים הגדולים של הכדורסל הישראלי. מנדב הנפלד ודורון שפר, עד גל מקל ועומרי כספי. הייתה גאווה אדירה בגליל לקבוצה הזו".
קבוצת גליל עליון, על גלגוליה השונים, אכן מוכרת בעולם הכדורסל כבר שנים רבות ככזו שמגדלת שחקנים ומגיעה להישגים משום מקום. המועדון הוקם לראשונה בשנת 1972 עם מטרה ברורה: להביא את השחקנים מיישובי הגליל לצמרת הכדורסל הישראלי. זה לא לקח יותר מדי זמן וב-1988 זכתה הקבוצה בתואר ראשון והיסטורי – גביע המדינה. ארבע שנים לאחר מכן שחזרה הקבוצה את ההישג, אבל השיא הגיע כאמור ב-1993, כשהקבוצה הייתה לראשונה שזוכה באליפות מלבד מכבי ת"א. על הקווים עמד אז פיני גרשון, והסגל כלל כוכבי-על כמו ברד ליף ודורון שפר.
ואולם, למרות שורת הכוכבים שגדלו בקבוצה וההתבססות בצמרת הכדורסל הישראלי, ב-2007 הגיע המועדון לנקודת שבר: בעקבות העברת הבעלות למועצה האזורית גלבוע ואובדן חלק מהזהות, החליטו האוהדים להקים קבוצה חדשה שתתחיל את דרכה בליגה הנמוכה ביותר. כיום היא משחקת בליגה השנייה ונאבקת על ההעפלה לליגה הבכירה. החיבור החדש עם לבקוביץ' נראה די מפתיע, ומטרתו היא אחת: לחזור לימים שבהם הכדורסל של הגליל הביא גאווה לתושבי האזור. בעזרת הכריש, אולי זה יצליח.
כשעולים לאליפות אירופה או מוכרים חברת היי-טק, הפוליטיקאים יודעים לשלוח ברכות. בפופוליזם הם מלכים"
מבחינת לבקוביץ, מעבר לכדורסל היו למועדון הכדורסל משמעויות נוספות: "זה היה גם מקום של חינוך ותרבות. אבל עכשיו זה השתנה. הגליל זו פריפריה ואין תמיכה ממשלתית מתאימה. אין רשויות שתומכות. הם נמצאים בצד הלא נכון של הקו הירוק, אז מקבלים פחות תקציבים ממקומות כמו אריאל למשל. החלטתי, יחד עם עוד כמה אנשי עסקים, שבעיקר בשנה כזו של קורונה, אני חייב לעזור ולנסות להחזיר אותם לימים היפים של פעם".
ואתה גם מתכוון להחליט על שחקנים וצוות מקצועי?
"בניגוד לתדמית שלי ככריש וכאיש שתמיד רוצה לקבוע, חשוב לי להבהיר שכאן אני אשתוק. אני לא אתערב בהחלטות מקצועיות, רק אביא את הכסף. אני כן אנסה להביא את כל מי שאני יכול כדי לעזור למועדון, גם אם מדובר בדורון שפר ונדב הנפלד, אבל לא אתערב להם בעבודה. האמת שבימים האלה אני יושב על בורד של איזו חברה עם מג'יק ג'ונסון – אולי אני אצליח להביא אותו שיעזור לנו... אני רוצה להפוך את הגליל שוב לחממה של ישראלים, תמיד אעדיף לתמוך בשחקנים ישראלים על פני שחקנים זרים. אני אעדיף לרדת ליגה עם חמישה ישראלים מאשר לקחת אליפות עם חמישה זרים".
דיברת על שחקנים זרים. למה לדעתך בכדורסל הישראלי מעדיפים אותם על ישראלים?
"קודם כל בגלל שהתמיכה הממשלתית בארץ בקבוצות היא מגוחכת. אגב, זה עוד יחסית הרבה ביחס לתמיכה שהנשים והנוער מקבלים. למה זה ככה? לא יודע. אולי אלה עניינים ממשלתיים, אולי זו שרת ספורט שכיהנה כמה שנים והייתה פחות יעילה – לא נכנס לזה, קטונתי מלהבין את הממשלה הזאת. ההעדפה לזרים היא כלכלית. לא נעים להגיד אבל הם יותר זולים. זה גם עניין של היצע. כשהממשלה לא תומכת בקבוצות נוער – אז גם לא יתפתחו שחקנים ששווה להעלות לבוגרים. החינוך לספורט צריך להתחיל בגיל מוקדם. מי שלא חונך לספורט בגיל 13, לא יהפוך לשחקן בגיל 18. הממשלה מחליטה לשים את הכסף במקומות אחרים שנראים לה חשובים".
בתקופה שכזו, אי אפשר שלא להתייחס לקורונה ולטיפול של הממשלה בה.
"תסתכל מה קרה כאן בתקופת הקורונה: אין פה תרבות מכל סוג שהוא כבר שמונה חודשים. מדינה שלא מבינה שתרבות וספורט זה נכס – לא יכולה להגיע לכלום. מה שכן, כשעולים לאליפות אירופה, או מוכרים חברת הייטק בסכומים אדירים, הפוליטיקאים יודעים לשלוח ברכות ולהגיד שהם היו חלק מזה. בפופוליזם הם מלכים".
"גנץ גמר את השמאל עם הבגידה שלו"
לבקוביץ' לא מתאמץ להסתיר את עמדותיו הפוליטיות, אבל האכזבה שלו מהאנשים שנמצאים במוקדי ההחלטות ממש לא מוגבלת לצד אחד של המפה הפוליטית. "עכשיו הולכים לבחירות, ואני לא יודע אם משהו יכול להשתנות", הוא אומר. "גדעון סער אולי יותר ישר מביבי, אבל אין בו בשורה. בני גנץ גמר את השמאל הישראלי בגלל הבגידה והזגזוג שלו".
"הלוואי שנמצא כוח כלשהו שיצליח לרתום את כל המרכז מאחוריו", ממשיך לבקוביץ'. "אבל אני לא חושב שהאדם הזה הגיע עדיין למערכת הפוליטית. זה לא גדעון סער, ובטח לא יאיר לפיד. צריך למצוא מישהו, זו הבעיה שלנו. אני חושב שאחרי הבחירות הקרובות ביבי ייחלש ונראה ממשלה יותר דמוקרטית. כרגע אין שמאל או ימין, יש שחיתות".
אתה יודע מה הכי הגיוני להגיד לאדם שמדבר כל כך בלהט על פוליטיקה אבל אומר שאין בה אדם ראוי...
"לא, אני לא מתכוון להיכנס לחיים הפוליטיים. ממש לא".
גם על הטיפול בקורונה יש ללבקוביץ' בטן מלאה, למרות שבתחילת דבריו הוא דווקא מחמיא לממשלה על הדרך שבה היא התמודדה עם המגפה: "דווקא הסגר הראשון, שהיינו בין הראשונים בעולם להיכנס אליו, היה טוב ואפקטיבי. אני יכול אפילו לתת מילה טובה לביבי על כל נושא החיסונים, כשמגיע מגיע. אבל נכשלנו בהססנות. נכשלנו בקבלת החלטות כי הן באו ממקום פוליטי. נכשלנו בזה שבגלל לחצים פוליטיים לא יכולים לסגור את בני ברק אז סוגרים את כל המדינה".
"אחרי הבחירות הקרובות ביבי ייחלש ונראה ממשלה יותר דמוקרטית. כרגע אין שמאל או ימין - יש שחיתות"
"בגלל פוליטיקה הכול לוקח יותר מדי זמן", ממשיך לבקוביץ'. "זה עלה לנו בהרבה. לא עזרו למי שהיו צריכים לקבל עזרה. כל המדינות עשו סגרים – אבל הן גם עזרו לאוכלוסייה. במקומות אחרים מי שסגרו לו את העסק קיבל צ'ק פיצוי, כאן לא. אני חושב שהעובדה שעכשיו מאריכים את דמי האבטלה יוצרת נזק, כי זה גורם לאנשים לא לרצות לחזור לעבודה. אבל הנזק הכי גדול הוא אובדן אמון הציבור. כשהציבור רואה שסוגרים לו את השמיים, אבל כן ממשיכים לטוס לדובאי בגלל עניין פוליטי – הוא מבין שקבלת ההחלטות לא טובה. סוגרים הכול, אבל בתי הכנסת נשארים פתוחים בגלל עניין פוליטי".
איך לדעתך היו צריכים להתמודד עם המגפה?
"אתן לך דוגמה מקליפורניה שאני מכיר. אמרו לאנשים שם שהעסקים שלהם הולכים להיות סגורים הרבה זמן, אבל נתנו להם גם פיצוי על הזמן שסגור. ועשו אפילו מעבר לזה, למשל הגבילו את העמלה שחברות השליחויות יכולות לקחת כדי שגם המסעדות יוכלו להרוויח. אבל כאן? יש סגר, אין סגר, הכול בלגן. הכול ממניעים פוליטיים. הכול מקטנוניות. מחוסר יכולת אמיתית לנהל את המשבר".
תלך להתחסן?
"בשנייה שיאפשרו לי. אני רוצה את החיים שלי בחזרה. אני רוצה לחזור לטוס, לחבק את אימא שלי. אני מקווה שכמה שיותר מהר יגיעו לחיסון של 60% מהמדינה ונוכל לחזור לחיים שלנו. עם כמה שאני לא אוהב את ביבי, אני יודע שהוא עושה כל מה שהוא יכול כדי שהחיסונים יגיעו לפה כמה שיותר מהר. אולי טוב לו פוליטית המשבר, אבל אני בטוח שגם במחיר פוליטי הוא יביא לכאן את החיסונים כמה שיותר מהר. אני לא מעריך את ביבי, אבל בסוף אני יודע שהוא אוהב את המדינה".
"יש סגר, אין סגר, הכול בלגן. הכול נובע ממניעים פוליטיים, מקטנוניות ומחוסר יכולת אמיתית לנהל את המשבר"
כמובן שגם המשפט של נתניהו מדאיג את לבקוביץ'. מנקודת מבטו הוא לא רואה איך המדינה תוכל לצאת בצורה טובה ממשפט של ראש הממשלה המכהן: "זה משפט שלא משנה איך ייסגר, הוא יהיה הרסני. אם נתניהו יימצא אשם, חצי מהמדינה יעלה על בתי המשפט. אם יימצא שהוא זכאי, חצי מהמדינה יגידו שהמשפט זויף. בכל מקרה זה יהיה תהליך של שנים שיגרום להרס של בתי המשפט, לא משנה מה תהיה התוצאה".
מה לדעתך צריך לעשות?
"אני לא יודע אם הוא ייקח את זה, אבל צריך להציע לו עסקת טיעון שבמסגרתה הוא ינוכה מכל אשמה בתנאי שהוא פורש. זה מגעיל אותי להגיד את זה אבל אני חושב שהאינטרס הלאומי שלנו כרגע הוא לשחרר אותו. חמש שנים של משפט יחסלו את מערכת בתי המשפט. חצי עם יאבד אמון במערכת – רק לא ברור איזה חצי. לפעמים צריך לעשות את הדבר הנכון, לא הצודק".