רגע אחרי שגדעון סער עלה על המגרש של הגדולים והכריז על "עצמאות" מנתניהו והליכוד, החלו המתקפות: בליכוד טענו שהוא חלק מהשמאל שרוצה להפיל את ראש הממשלה, ובשמאל טענו שברגע האמת יחזור לחיקו של נתניהו. אלא שני הצדדים שכחו שגדעון סער איננו גנרל שהוצנח הרגע לפוליטיקה. הוא על המגרש כבר יותר מעשרים שנה, שבמהלכן היה ממוקם ימינה מנתניהו בהצהרות ובמעשים. עכשיו הוא רק יצטרך לשכנע את הימין לנטוש את נתניהו, ואת המרכז - להעדיף ימין ממלכתי בשלטון על פני שמאל באופוזיציה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הימין בישראל עסוק בשנים האחרונות בשורה של סוגיות: הסיפוח והיחס ההתנחלויות, שחרור למחבלים, הרפורמות במערכת המשפט ומעמד המסתננים. בכל אחד מהנושאים הטעונים הללו גדעון סער עוקף את נתניהו בקלות בסיבוב ימינה - ועמדותיו לא שונות בהרבה מאלה של בנט ושותפיו בימינה.
ראשית, סער תומך בסיפוח מלא של יהודה ושומרון, בקעת הירדן וצפון ים המלח. סער לא רק מתנגד למדינה פלסטינית, הוא גם מתנגד לכל משא ומתן עם הרשות. בתחילת השנה אמנם בירך על תוכנית טראמפ אך הבהיר שבעיניו התוכנית בעייתית כי היא מכירה לבסוף במדינה פלשתינית בתנאים מסויימים. כך לדוגמא בכנס ה- INSS בתחילת השנה אמר "מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון, וישובים יהודיים שהם מובלעות אינם חלק מהחזון שלי ושל המחנה הלאומי. לצד מי שחש שמחה והתרוממות רוח, יש גם חששות למראה מפה שבה רוב שטחי יהודה ושומרון אינם אמורים להיות בידינו".
זוהי איננה עמדה חדשה: סער תקף בעבר את נתניהו על נאום בר אילן והאשים את נתניהו במחוות אין סופיות כלפי אבו מאזן. בכנס הדיאלוג האסטרטגי ישראל-אוסטרליה בירושלים, טען כי נתניהו היה שותף ל"אשליית פתרון שתי המדינות" כאשר קיים משא ומתן עם נשיא הרשות הפלסטינית ואמר כי האשליה הזו נכשלת כבר 80 שנה, ותיכשל גם בעתיד מכיוון שהפלסטינים לא מסוגלים לקבל פשרה "הפלסטינים לא רציניים בלסיים את הסכסוך, הם רציניים בללמד את ילדיהם איך לשנוא ואיך להרוג יהודים. עם אבנים, מכוניות, סכינים, נשקים ורקטות". סער גם פרס באותו מעמד את החזון המדיני שלו וקבע כי הפלסטינים צריכים להסתפק באוטונומיה עם קשר לממלכת ירדן ולהשלים עם העובדה שלא תהיה להם מדינה עצמאית. ב-2013 סער אמנם תמך בהחלטת נתניהו לשחרר מחבלים כחלק מהמשא ומתן עם הפלסטינים אך הצהיר בשנים האחרונות שייתכן וזו הייתה טעות ולא יעשה זאת יותר בעתיד.
עמדותיו של סער אינן סוד, והוא שב עליהן גם עכשיו כשביקש את אמון הציבור. ועדיין למרות עמדות הימין הניצי סער ינסה למשוך אליו גם מצביעי מרכז-שמאל שסבורים שהנושא המדיני איננו הבוער ביותר כעת. סקר שערך מכון מדגם עבור חדשות 12 מראה שרק שישה אחוזים מהם מגדירים את הנושא המדיני-ביטחוני כחשוב ביותר עבורם בבחירות הקרובות. בראש הרשימה המצב הכלכלי, השסעים בחברה והפלת נתניהו.
גם בכל הנוגע למערכת המשפט, סער ממוקם ימינה מנתניהו ותמך ברפורמות מקיפות במערכת עוד לפני שזה הפך לאינטרס האישי של נתניהו כמי שעומד למשפט. הוא הביע תמיכה בחקיקת פסקת ההתגברות על מנת להסדיר את חלוקת הסמכויות בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת ובשנת 2008 העביר חוק שמשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שכוחם של הפוליטיקאים בוועדה יגבר ולא ניתן יהיה להתעלם מהם. עד אותו תיקון יכלו השופטים בוועדה ונציגי לשכת עורכי הדין לפעול יחד למינוי שופטים. השינוי שקובע כי שופטי העליון ימונו ברוב של 7 מתוך 9 חברים מחייב לכרות ברית גם עם הפוליטיקאים. סער אמנם התנגד בעקביות להחלטות שכל מטרתם להגן על נתניהו מפני העמדה לדין, אך הוא תומך ברפורמות מרחיקות לכת משיקולים אידיאולוגיים וגם הוכיח בעבר שהוא מסוגל להעביר אותם בכנסת.
גם בתפקידיו המיניסטריאליים ביצע סער כמה מהלכי דגל ימניים, לצד המדיניות הכללית. אחת מהחלטות הידועות כשר חינוך הייתה לקדם באופן אקטיבי נסיעות תלמידים למערת המכפלה בחברון. עד אותה שנה (2011) רק תלמידי החינוך הממלכתי-דתי היו נוסעים לביקור באתר באופן יזום. סער פתח את הסיורים לכלל מערכת החינוך והביא לכך שמשרד החינוך עודד ונתן חסות לסיורים האלה, שגררו ביקורת קשה מצד אנשי שמאל שלא רצו שילדיהם יבקרו באתר.
כשר פנים סער קרץ לחרדים והנהיג מדיניות ימנית מובהקת. הוא הוביל מאבק נחוש בתופעת המסתננים מאפריקה לישראל ובתקופתו הוקם מתקן חולות ועוגן בחקיקה. בג"ץ פסל אז חלק מסעיפי חוק המסתננים שיזם סער וקבע שמתקן חולות יפורק בתוך 90 יום: השופטים מחו בעיקר על שלילת החירות של המסתננים באופן לא מידתי. בעקבות ההחלטה הזו קרא סער לחוקק פסקת התגברות שתאפשר לממשלה לקבוע בעצמה את המדיניות בנושא.
אבל ההתנגשות המפורסמת ביותר של סער כשר הפנים עם הציבור החילוני התרחשה בשנת 2014, סביב פתיחת המרכולים בתל אביב. סער לא אישר את החלטת עיריית תל אביב לאפשר פתיחה של מרכולים בשבת, שעד אז פעלו באופן לא חוקי. סער טען שהחוק של עיריית תל אביב פוגע בצורה לא מידתית בערך השבת כיום המנוחה. בתל אביב זעמו על ההחלטה שנתפסה כפגיעה בציביון של תל אביב כ"עיר ללא הפסקה".
עם זאת, בכנסת הנוכחית סער עסק פחות בנושאים שאותם קידם בעבר, דבר שעשוי להעיד על כך שהתוכנית להקים מפלגה חדשה שתפנה גם למרכז מתבשלת מזה זמן רב. הוא עסק בחקיקה למען נשים שסובלות מאלימות ובקידום התוכנית שלו למאבק בקורונה (בדיקות אזוריות) ובמסיבת העיתונאים שבה הצהיר על התמודדותו הוא הדגיש בעיקר את מסרי הממלכתיות.
כעת מנסה סער לקדם את ערכיו במסגרת פוליטית חדשה. הוא ינסה למשוך אליו גם מצביעי מרכז-שמאל שאומנם מחזיקים בדעות שונות אך יתמכו במועמד עם הסיכויים הגבוהים ביותר להפיל את נתניהו. לאנשי הימין יבטיח מדיניות ימנית אידיאולוגית ובלתי מתפשרת. את אנשי השמאל ינסה לשכנע שממילא אין להם סיכוי לכבוש את השלטון ולכן עדיף שיהיה בבלפור איש ימין, אך כזה שיוביל את מדיניותו בסגנון ממלכתי ובלי להשתלח בהם או בקבוצות אחרות.