"אין תיק בישראל שדומה לתיק הזה", קרא השופט עמי קובו דקות לפני שגזר את דינה של הסייעת אינה סקיבנקו. "הנאשמת הייתה אמונה על טיפול בתינוקות רכים, שהם באופן מובהק חסרי ישע, ופגעה בגופם ובנפשם של הפעוטות. מדובר בפעוטות בגיל שטרם למדו לבטא את הפגיעה בהם. המעשים שלה הלכו והסלימו עד שהרגה את התינוקת יסמין וינטה".
מותה הטרגי של הפעוטה יסמין וינטה לפני כשנתיים וחצי היה מקרה ההתעללות בגנים הראשון אליו נחשף הציבור בשנים האחרונות. סקיבנקו, שעבדה בגן הילדים בפתח תקווה, הודתה בהסדר טיעון בהריגת הפעוטה ובהתעללות בתשעה תינוקות נוספים, ונשלחה ל-17 שנות מאסר. אחריו החלו לצוף בזה אחר זה עוד ועוד סיפורי זוועה של סייעות, גננות ומטפלות שנתפסו נוהגות באלימות כלפי מי שעליהן הן אמורות לשמור. לציון שבוע הילד הבינלאומי, החלטנו ב-N12 להושיב לשיחה ראשונה את ראשי צוותי החקירה משלוש מפרשות ההתעללות בפעוטות שטלטלו את מדינת ישראל.
"היה לי ברור שעולמם הולך להשתנות"
גם שנתיים וחצי לאחר שהתפוצצה פרשת ההתעללות בגן "בייבי לאב" של כרמל מעודה, רס"ר פריידי קמינצקי ממשטרת ראש העין זוכרת כל פרט מהחקירה שחשפה שורת עדויות וסרטונים קשים שתועדו במצלמות האבטחה. "כל תיעוד שהצגנו לה במהלך החקירה הקפיץ לנו את הלב. אתה חרד מהמראות הקשים שאתה רואה שם, נשמתך נעתקת וכשאתה שואל אותה – תמיד יהיו לה הסברים: 'יש כאן רציונל ומשנה חינוכית סדורה, הילד הזה צריך ללמוד להיות מבוגר מחונך'. היא מעולם לא התנצלה או התחרטה על מה שעוללה לפעוטות הרכים".
"כשהחקירה רק החלה גבינו עדות מאחת הסייעות שעבדו בגן", מספרת קמינצקי. "אני זוכרת שבסיום העדות אמרתי לעצמי: 'לא יכול להיות שדברים כאלה קורים, זה יותר מדי גרוע בשביל שזה יהיה אמיתי'". אלא שאז אספו החוקרים את החומרים ממצלמות האבטחה בגן ונדהמו לגלות שורת תיעודי זוועה של התעללות בחסרי ישע. "בכל קטע אקראי שתבחר ממצלמות האבטחה נופל לך הלב. לא היה משהו מינורי - הכול היה קשה מאוד, מהר מאוד, ולכולנו היה ברור לאן תתקדם מכאן החקירה".
מראשיתה הייתה חקירת הפרשה גלויה לציבור הרחב בעקבות מחאת ההורים שפנו בשלב מוקדם לתקשורת. "בזמן החקירה לא הייתי חשופה לדברים האלה", משתפת קמינצקי. "אולם באחת מהארכות המעצר פגשתי בהורים ואמרתי לעצמי: 'אני צריכה להוציא את הצדק והאמת לאור, שליחה של מי שלא יכולים לפעול בעצמם'".
"כשההורים הגיעו לתחנה הם היו נאיביים לגמרי, לא העלו על דעתם את מה שאנחנו בצוות החקירה כבר ידענו. כל שם שעלה הקפיץ לי את הדמות של הילד מהסרטונים. אני ידעתי בדיוק מה הילדים שלהם עברו והם לא. היה לי ברור שאחרי שהם ייכנסו לחדר החקירות העולם שלהם הולך להשתנות לגמרי. הם הולכים לקבל את הכאפה של החיים שלהם".
הסרטונים המרשיעים מהגן של כרמל מעודה לא הותירו עין יבשה, למעט זו של הגננת שלא איבדה לרגע את קור הרוח ודבקה בגרסתה: "זה רק נראה לכם לא טוב - אבל יש כאן רציונל, משנה חינוכית סדורה". קמניצקי התקשתה להישאר אדישה: "ראיתי בעיניים חלק מהקורבנות שלה והמראות הקשים האלה שרטו לי את הנפש. מעודה, שהייתה מנומסת מאוד לאורך חקירותיה, אמרה לי אפילו שהיא מצטערת בשבילי".
כשסיימה את מלאכת החקירה של אחת מפרשות ההתעללות הקשות שידעה המדינה, הייתה חייבת לקחת פסק זמן. "התיק הזה שאב אותי. זו הפעם הראשונה שבה סיימתי תיק וביקשתי לצאת לחופשה, להתנתק, לנקות את עצמי מהפרשה הזאת. עבדתי על אוטומט, הייתי מחכה שהילדים ילכו לישון ואז פורקת הכול אצל בעלי או אצל קולגה מהעבודה".
התחושות הקשות ליוו אותה זמן רב: "פתאום חששתי שאני עיוורת לגבי הגננות של הבת שלי - הרי אני לא רואה שום דבר חריג אבל גם ההורים בגן של כרמל לא ראו. שנתיים עברו מאז הפרשה ואני עדיין רואה בראשי את סרטוני התעללות, אלו מראות שאני לא אוכל לשכוח".
18 מקרי התעללות, 11 פעוטות
"לאור ריבוי הקטינים הנפגעים, ריבוי האירועים, וההתעללות השיטתית שנחשפה בארבע מצלמות כמעט מדי יום למשך תקופה לא מבוטלת של כשלושה שבועות", נכתב באישום, "מסוכנותה של המשיבה מקבלת משנה תוקף בהתחשב בעובדה שפגעה בתינוקות ובפעוטות רכים, חלקם ללא יכולת שפתית כלל, וחלקם בשלבים הראשוניים של ההתפתחות השפתית, שאין ביכולתם לספר ולפנות לסיוע מהוריהם, שעה שמי שאמונה על שמירת שלומם הפיזי והנפשי פוגעת בהם שוב ושוב".
מעודה, בעלת הפעוטון "בייבי לאב", הואשמה בלא פחות מ-18 מקרי התעללות ב-11 פעוטות. מעודה, מתאר כיתוב האישום, כיסתה ראשם של הקטינים בשמיכה וישבה עליהם למניעת תזוזה; קשרה ידי קטין באמצעות חוט למשך דקות עד שעות, הרימה קטינים באמצעות אחיזה בכוח בזרוע, הניפה אותם באוויר והכל עד להטחתם ברצפה, טלטלה תינוקות; העמידה פעוטות עם הפנים אל הקיר, לעתים, למשך מספר שעות, הצליפה בקטינים באמצעות חיתול, סטרה להם, צבטה ומשכה ראשם של פעוטות לאחור תוך חסימת אפם ופיהם, עד שהתגלעו קשיי נשימה. באחד המקרים הכריחה קטין לאכול תכולת צלחת לתוכה הקיא.
באחד המקרים שמתוארים בכתב האישום משכה מעודה ביודעין את ראשו של פעוט בעל כליה אחת וקירבה בחוזקה את הכיסא שעליו ישב לשולחן, עד שבטנו נמחצה בין הכיסא לשולחן. במקרה אחר הטיחה במזרון תינוקת שזחלה על רצפת הגן, דרכה על גבה כדי שלא תזוז, הרימה אותה באמצעות אחיזת ידה ורגלה, וטלטלה אותה מצד לצד. לבסוף הכניסה אותה ללול כאשר ראשה נחבט במזרון.
לאחר שנעצרה, קשרה עצמה מעודה למעשים המיוחסים לה - אך העניקה להם פרשנות משלה. עד היום לא הביעה חרטה על מעשי הזוועה שביצעה.
"מסוכנות שזועקת לשמיים"
ובחזרה לפרשת הריגתה של יסמין וינטה ז"ל בידי הסייעת אינה סקיבנקו, בת 23, בגן "מאשה והדב" שבפתח תקווה. עם הדיווח הראשוני על הימצאות פעוטה ללא רוח חיים, הניחו במשטרה כי מדובר במוות בעריסה. אלא שהתקדמות חקירת המשטרה ובחינת הסרטונים ממצלמות האבטחה סיפרו אחרת: הסייעת סקיבנקו כיסתה את יסמין הפעוטה בשמיכה והידקה אותה מעליה. בהמשך היא גם ישבה עליה, עד שיסמין הקטנה הפסיקה לנשום.
"כל מה שעניין את סקיבנקו הוא שהילדה תירדם ותפסיק לזוז לה מתחת לשמיכה, הכול בזמן שהיא בתוך הטלפון שלה", משחזר רפ"ק גרגורי פוקס, ראש לשכת חקירות במשטרת מרחב השרון ומי שחקר את הסייעת. "אני לא אשכח את הקריאה של אחד החוקרים שהזעיק אותי לחדר החקירות. אלה היו תיעודים מחרידים, התעללות לשמה, יחס מחפיר. היה קשה מאוד לצפות במראות הללו".
פוקס נזכר באירוע חריג שהתרחש במהלך דיוני הארכות המעצר, בין כותלי בית המשפט: "הגעתי לדיון כשהחשד הוא גרימת מוות. העברתי לשופט את הלפטופ עם הסרטונים הקשים, הוא נכנס ללשכה שלו, צפה בתיעודים במשך רבע שעה, יצא חיוור ואמר: 'לחיות לא מתנהגים ככה'. רק אחרי שאתה נחשף לסרטונים את מבין את חומרת האירוע, כך גם לגביי מחאת ההורים בפתח התקווה. ככל שהבינו כמה המקרה חמור וקשה, כך התעצמה מחאת ההורים שהזדעזעו מהפרשה".
עם איתור תיעוד הריגת הפעוטה במצלמות האבטחה של הגן, סקיבנקו נעצרה. "לא חיכינו", מסביר פוקס. "יש כאן מסוכנות שזועקת לשמיים וחשש כבד משיבוש. צריך להבין שמדובר בגן עם מוניטין טוב, עם כמה סניפים בשכונה. סקיבנקו כמובן טענה שלא עשתה שום דבר בכוונה או לא ידעה, שאלה הנורמות המקובלות בגן, למשל כיסוי שיטתי של ילדים בשמיכה במהלך שעות היום וטלטול בכיסא".
"אתה המושיע של המשפחה המסכנה"
בתחילת החקירה המעיטה סקיבנקו בדיבור, ככל הנראה מחשש להפללה עצמית. "היא הייתה די סגורה וטענה כמה היא אוהבת את יסמין, כמו שאר התינוקות. במהלך ימי המעצר צוות החוקרים מצא התכתבויות בנייד של סקיבנקו, בהן היא הביעה חשש בפני הוריה וצוות הגן מהשלכות המקרה. התחושה שלנו הייתה שהיא מחכה לראות אילו חומרים נמצאים בידי המשטרה. עד שלא הטחנו בפניה את הסרטונים המפלילים היא המעיטה בדיבור. לאחר שהיא צפתה בתיעוד הקשה, היא כבר ענתה על השאלות והביעה צער רב על מה שקרה".
את האחריות העצומה שעל כתפיו חש פוקס ביתר שאת כשנפגש עם הוריה של יסמין ז"ל, מהגרי עבודה ממולדובה. "אתה מבין שאתה המושיע של המשפחה המסכנה. כל פיסת מידע וכל עדכון יגיע ממך. דמיינתי שאני נמצא בסיטואציה הקשה הזאת, במדינה זרה, בלי שפה ובלי מעמד. החלטתי שאעשה הכול לעזור למשפחה הזאת. גם לאחר הגשת כתב האישום והטסת הגופה של יסמין לקבורה במולדובה, ההורים רצו להגיע לדיון הראשון במשפטה של סקיבנקו. הם יצרו איתי קשר וניסיתי לעזור להם. צלצלתי לכל גורם שחשבתי שיוכל לסייע להם עד שהצלחנו להנחית אותם בארץ עם אישור שהייה לתקופת המשפט".
פוקס אמנם ניסה להדחיק את התחושות הקשות שהעלתה החקירה, אך התקשה שלא לחשוב על הטרגדיה הכפולה: "בראש ובראשונה זו הטרגדיה של הוריה של יסמין שאיבדו את בתם היחידה. מן הצד השני ניצבים בעלה וילדיה הקטנים של הסייעת שייפרדו מאימם לתקופה ממושכת. הרי הם יגיעו לגיל שישאלו איפה אימא. לא הייתי רוצה להתחלף עם האבא שיצטרך להסביר להם למה היא נמצאת מאחורי סורג ובריח".
"איך אדם מסוגל לעשות את זה לילד?"
"זה לקח אותי למקום האישי, הרגשתי כאילו פגעו בילד שלי", מתאר רפ"ק יניב עמרם, ראש צוות חקירת פרשת ההתעללות ב"משפחתון של תולי" ברמלה. "כואב כל כך בבטן לשמוע ולראות את הזוועות שתיעדו מצלמות האבטחה. כבר בשיחה הראשונה עם אב הפעוט שהגיע לתחנת המשטרה ברמלה והגיש את התלונה נגד צוות הגן ניתן היה להבין שמדובר בפרשה חמורה. הבנו שאנחנו הולכים להיתקל במשהו שלא נתקלנו בו קודם לכן. חומרת המעשים הובהרה לי בצורה הכי קוהרנטית וברורה שיכולה להיות. הדברים היו חמורים מאוד והצריכו טיפול מיידי".
הפרשה הקשה התפוצצה בחודש אוגוסט, לאחר שאחד ההורים התקין מצלמת אבטחה בפעוטון, חשש שמשהו לא כשורה והחליט לצפות במתרחש בגן. כשעשה זאת - חשכו עיניו. בשורה של מקרים, על פני חודשים, תועדו במצלמות מקרים של התעללות, השפלה ואלימות כלפי הילדים בפעוטון.
לאחר הצפייה בתיעוד מהגן, זימן אליו ההורה את הורי הגן וחשף בפניהם את הזוועות. מיד לאחר מכן, הגיעו יחדיו אל תחנת משטרת רמלה והגישו תלונה נגד הסייעות שתועדו בסרטונים. חוקרי המשטרה שצפו בתיעודים זימנו לחקירה שתי סייעות ואחריהן נקראו סייעות נוספות, חלקן בחשד לאי דיווח על האלימות.
גם בעלת הגן ליטל ברסי ובעלה נעצרו. ב-16 באוגוסט הואשמו הסייעות בהתעללות ותקיפת קטינים שהיו תחת אחריותם. ברסי ובן זוגה צפויים לעמוד בפני אישומים בגין ידיעה והתעלמות ממעשי האלימות של הסייעות.
"מצפייה בסרטונים עולה תמונה של אלימות, שהופעלה כלפי פעוטות במספר רב של הזדמנויות", פסקה השופטת זהר דיבון סגל בהארכת המעצר. "אין המדובר באירוע חד פעמי או במעידה, אלא באלימות שיטתית שהופעלה כדבר שבשגרה וכללה מכות בראש, סטירות, השלכת חפצים, דחיפות, הטחת ראשו של אחד הפעוטות בקיר, השלכת פעוטות לעבר מזרנים והשלכת מזון על הרצפה כדי שיאכלו ממנה. הלב נחמץ לנוכח האלימות שהופעלה כלפי חסרי ישע, שכלל לא יכלו להתגונן".
לאורך החקירה צפו החוקרים תחת פיקודו של עמרם ביותר מ-60 אלף סרטונים ממצלמות האבטחה שהוצבו בגן הילדים ברמלה - אז זימנו את הורי הילדים. "ההורים נכנסו לתחנה מבוהלים, חוששים ורועדים", נזכר עמרם. "הם לא פחדו ממני, החוקר, אלא מהדברים הקשים שאספר להם".
המראות הקשים חלחלו גם במקרה הזה למחשבות ואף לביתו של החוקר: "אתה מגיע הביתה אחרי יום של חקירות, צופה עם אשתך בחדשות הערב, רואה את התיעודים שכבר פורסמו ולא מבין איך אדם מסוגל לעשות את זה לילד", נזכר עמרם. "עם זאת, לא הושפענו מרעשי הרקע. צוות החקירה ידע לנתק את הרגשות ולבצע את החקירה הרגישה על הצד הטוב ביותר".
"כבר משלב מוקדם של החקירה היו בידי החוקרים תיעודים שהוטחו בחשודות ומקשים מאוד על טיעון ה'לא ידענו'", מסביר עמרם. "בעלת הגן ובעלה הם חלק בלתי נפרד מצוות הגן, כך שכל הפרסומים והראיונות בתחילת הפרשה התבטלו ומה שעמד בפני החוקרים היו חומרי החקירה והראיות. בשורה התחתונה, בגן הזה הייתה שגרה רעה של דפוס פעולה חוזר – תרבות אלימה של טיפול בפעוטות".