בנימין נתניהו, ארכיון (תמונת AVI: לואיז גרין)
ביבי - דור 3. נתניהו | תמונת AVI: לואיז גרין

עם כל הכבוד לקריירה המפוארת של אהוד ברק, די ברור שהוא לא במשחק, מה שאומר שנשארנו עם בחירות קלאסיות. ימין מול שמאל. בובלילים נגד פרידמנים. ביבי או ציפי. 

כרגע הסקרים מצביעים ביבי, אבל גם אם הוא אכן יזכה בעוד חודשיים, זה בטוח יהיה הרבה יותר צמוד. לבני היא סחורה חמה, טריה, נקיה, על המדף הציבורי שלנו. בתקופות רעות - ומתי יש אצלנו תקופות לא רעות - מועמדים כאלה נוטים לגלם בתוכם את כל התקוות הכמוסות ל"פוליטיקה אחרת", ולא משנה מה זה בכלל. תשאלו את מיליוני מצביעי ברק אובמה מה מהות ה"שינוי" שהם הצביעו בעדו, ותקבלו מיליוני תשובות שונות. לא משנה מה, העיקר שלא יהיה אותו דבר.

נכון לעכשיו יש מומנטום לליכוד. סקרים מחמיאים, טרמפיסטים חדשים וישנים שקופצים על הרכבת, ונתניהו באריזה חדשה, רגועה, ממלכתית, מנוסה, בשלה, היי-טקית, ממש "ביבי – דור 3" (דור 2 היה כשהוא תיפקד היטב כשר אוצר בממשלת שרון). בינתיים מדובר בעיקר בקוסמטיקה, כאילו עבר נתניהו על הליכוד עם סמרטוט אקונומיקה, הלבין את הכתמים, ובעיקר נזהר לא לעשות טעויות. עד עכשיו זה היה קל. מעכשיו, כשהקמפיין נכנס לשלב המלוכלך (בוודאי ראיתם את שלטי ה"ביבי? אני לא מאמין לו" על האוטובוסים הבוקר), זה יהיה הרבה יותר קשה. לפנינו עוד פריימריז שיניבו הרבה נעלבים ויחזירו לדימוי הליכודניקי את ניחוח הנקניקיות המעורבות בעשן ה"קנט", התקשורת עוד לא התחילה אפילו לנעוץ את שיניה בטרף האהוב עליה, ובטוח תצוץ איזו חקירה, תלונה למבקר המדינה, משהו.

לבני על חוט

ומהצד השני, קשה גם להתלהב מציפי לבני. חוץ מהעובדה שהיא שחיינית חדשה בבריכה של הגדולים, אין לה הרבה למה למכור. הטון הדידקטי וחמור הסבר לא בא קומפלט עם איזו משנה מדינית מעניינת או יוצאת דופן, ובכלל היא מצטיירת כמריונטה של יחצני-על למיניהם. הרבה "פקה פקה", מעט מעשים. בנוסף, חייבים להגיד שאנקדוטת ה"טלפון ב-3 בבוקר" עדיין מנקרת בראש, ולא, לא בגלל שהיא אישה. מול הדימוי הנפוץ של ביבי שנכנס לפאניקה, היא לא מצליחה לשדר יציבות שקולה וחכמה חיים. ממש לא.

אם הייתי יועץ התקשורת של נתניהו – מה שכבר לא יקרה בגלגול הזה – הייתי מייעץ לקליינט שלי לתקוף מכיוון אחר לגמרי. הטיקט הבטחוני והטיקט הכלכלי כבר בכיס שלו, אבל הוא עדיין נתפס כמנהיג מחנאי, מסכסך, קיצוני, המהווה סמרטוט אדום עבור מיליוני אזרחים בישראל. אם הוא רציני בעניין של הממלכתיות והמרכזיות, הוא יכול לפתוח את הקמפיין הנוכחי לכיוונים חדשים, מטרידים, אך פחות בנאליים מהנושאים הרגילים שעומדים במרכז סדר היום שלנו כבר עשרות שנים.

למשל ערביי ישראל. אני לא יודע אם נתניהו רואה את "תעודה כחולה", הסדרה המרתקת של חיים יבין המשודרת בימים אלה, אבל אם הוא היה רואה, הייתי רוצה לשמוע ממנו תובנות שאינן רק "חובתנו לשמור על מדינה יהודית", אלא גם דאגה אמיתית ליותר ממיליון ישראלים שהם דה-פקטו אזרחים סוג ב'.

בין ביבי לטיבי

מנהיג ממלכתי באמת היה מציג אג'נדה אמיתית, חדשה, נועזת ופורצת דרך ביחס לערביי ישראל, בעיקר לאור העובדה שמשם לא יבואו הקולות הטבעיים שלו. בלי לוותר על השיקול הביטחוני או על זהותה היהודית של מדינת ישראל, אפשר לעשות פה עוד הרבה מאוד דברים כדי להרחיק ככל הניתן את האש מחבית חומר הנפץ הזאת. עוד לפני שאלת הלאום, יש בקרב ערביי ישראל הרבה עניינים הראויים לטיפול דחוף – החל מתשתיות, דרך פתרונות דיור, השקעה בחינוך, אכיפת החוק ועד תעסוקה הולמת - עניינים שכל ממשלות ישראל נטו להזניח מטעמים לאומיים, או אלקטורליים, או סתם בגלל חוסר מוטיבציה.

מהומות עכו, אוקטובר 2008 (צילום: חדשות)
מהומות יום כיפור בעכו (צילום: חדשות 2) | צילום: חדשות

מהלך אמיץ כזה יעשה טוב לרקמת היחסים בין ערבים ויהודים, וגם פוליטית נתניהו יכול רק להרוויח ממנו. זה יחזק את הדימוי הממלכתי, המרכזי, שהוא כל-כך שואף לאמץ, וגם אם יבריח לו כמה מנדטים לימין הסהרורי, זה יביא לו תמיכה ממתלבטים שחוששים ממנהיגות ימנית קיצונית, ואולי אפילו מערביי ישראל עצמם שאיבדו מזמן את החשק להשתתף במשחק הכאילו-דמקורטי של ישראל.

זה יהיה ראוי ואף פואטי שהאיש שנבחר בקדנציה הראשונה על שלטי "נתניהו טוב ליהודים", יזכיר לבוחריו שכמעט רבע מהאוכלוסיה פה הם לא יהודים, וגם להם מגיע יחס, וזכויות, וכמה שיותר אמצעים שירככו את הסיטואציה הלא-פתירה שבה הם חיים. האם יש לו אומץ לעשות את זה?