אתמול בגלי צה"ל מתחה חברת הכנסת ציפי לבני ביקורת על ממשלת נתניהו ועל דבריו הנלוזים של שר החוץ החדש, אביגדור ליברמן, שהחליף אותה בתפקיד. ליברמן, טענה, מחק את כל מה שבניתי בעמל רב. לציפי לבני יש זכות לומר את הדברים, אבל עדיף אם הייתה יושבת בשקט. כי היא אשמה. היא אשמה בממשלת נתניהו המנופחת, הימנית, הבזבזנית, נטולת התקווה. היא אשמה בכך שליברמן הוא שר החוץ. היא אשמה במותו של תהליך השלום, שכה התפארה בו בשנה האחרונה. היא אשמה בכך שעשר השנים האחרונות, בהן ניצלנו מנתניהו כראש ממשלה, היו כלא היו.
ציפי לבני אשמה כי רק לפני כמה חודשים הייתה לה ממשלה ביד. עם "קדימה" ו"העבודה" בגודלן הקודם, עם כנסת שפויה, עם שותפה כש"ס, שהייתה עולה לנו, לאזרחים, "רק" 800 מיליון שקלים. בשם עקרונות ופרינציפים שלא שווים עכשיו הרבה, ויתרה ציפי לבני על הממשלה בראשותה, ויתרה על תהליך השלום, ויתרה על התקווה שנולדה עם הסתלקותו של אולמרט מהמפה. היא הלכה לבחירות, שבסופן קיבלנו ממשלה ענקית, יקרה, שעולה לנו הרבה הרבה יותר מ-800 מיליון השקלים שהייתה משלמת כנדוניה לש"ס. ממשלה שתוביל אותנו תוך מספר חודשים למלחמה, לבידוד בינלאומי, למלחמה נוספת, לקריסה כלכלית, להתפרקות החברה הישראלית.
כל זה מעיד על כך שציפי לבני היא אולי אשת עקרונות ופרינציפים מצוינת, ישרה כסרגל, שלא ניתן לכופף ולהזיז אותה. היא גם, כנראה, מדינאית מוכשרת ומנהיגה ראויה וחזקה, אבל היא נכשלה. ציפי לבני נכשלה משום שהיא פוליטיקאית גרועה. פוליטיקאית שאולי יודעת לגייס תמיכה יפה בציבור, אך אינה יודעת איך להתנהל פוליטית מול מפלגות אחרות, מול אינטרסים שאינם עולים בקנה אחד עם שלה, מול מקח וממכר, סחטנות ולכלוך. פוליטיקאי, בייחוד ישראלי, ויהיה המדינאי והמנהיג המוכשר ביותר, לא יגיע רחוק אם לא יידע גם לעשות את העבודה הפוליטית המלוכלכת, הבין-אישית, הקטנה והקטנונית. ציפי לבני העדיפה להישאר צחה ונקייה, סטרילית, איסטניסית, וגזרה כליה פוליטית עליה ועל מפלגת המקרה שהיא עומדת בראשה, שעתידה להתפלג באופוציזיה.