
למרות השכנות לטורקיה ועל אף העובדה שבפרקים מסוימים בשנים האחרונות היא אף היוותה עבורנו קרקע פוליטית לשיתופי פעולה לאומיים כמו תיווך בשיחות השלום עם סוריה, וליוזמות עסקיות כגון הסכם רכישת מים, עתה זה כבר ברור: טורקיה לא פחות מזיקה לנו משונאינו במדינות ערב.
כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתחזקות של האיסלאם, גם רג'יב טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, החליט לקחת צד ולהצטרף באופן סופי למפלגת שונאי ישראל בעולם הערבי. התבטאויותיו של ארדואן כי "תקיפות ישראל הן פשע נגד האנושות ומפגן של חוסר כבוד לטורקיה" ממשיכות קו ישיר של דעות אישיות בוטות נגדנו, ובעיקר מהוות הקצנה לעמדתו של ארדואן ושל העם הטורקי כולו.
בעבר ארדואן האשים את ישראל כי היא אחראית לעליית האנטישמיות בעולם. עתה, עם הלחימה הקשה, האש הארטילרית וכניסת כוחות צה"ל לשטחי הרצועה, נראה כי לארדואן כבר אין ברירה. כל עוד הוא מוקף באחיו המוסלמים ומעוניין לשמור על כיסאו בראש הממשלה, הוא מעדיף לקחת צד, לחזק ולשלהב את קהל בוחריו, להתסיס את העולם הערבי ובתיווכם ותמיכתם אף לכרות את ברית השנאה לעם היהודי. ארדואן אמנם יודע כי יש מחיר לדברים הקשים אותם הוא אומר, אך נראה כי הוא בכל זאת בוחר להצית את האש, להפיח את רוח ההתנגדות ולחיות את הכתובים הקדושים בקוראן באמונה עיוורת.
נהוג לומר כי בעת צרה אפשר לדעת מי הם חבריך. מלחמה היא אף שעה קשה וסבוכה יותר, וכל תמיכה ממדינה שכנה יכולה בהחלט לעודד ולעזור. ארדואן יכול היה לבחור בשתיקה, כפי שבחרו לעשות ראשי מדינות אחרות בעולם, שהעדיפו שלא לקחת צד. במידה וארדואן כבר בחר להתערב, הוא יכול היה למנף את כוחו הגדול ולהשתתף בקואליציית הפשרה והשלום של מובארק וסרקוזי, שהציעו תנאים להפסקת האש ולקידום השיחות והרגעת הרוחות. במקום זאת, ארדואן בחר במלחמה. הקנטה, התרסה דמגוגיה ורטוריקה נטולת סנטימנטים. כך מוביל ארדואן את מחול השדים הטורקי, וכל העם הולך אחריו, משולהב, מוטרף ורעב לנקמה.
להרוג טורקי ולנוח
עוד בשבוע שעבר נערכו ברחבי טורקיה הפגנות נגד ישראל, כשהמרכזית שבהן נערכה מול השגרירות הישראלית. המפגינים קראו לניתוק הקשרים בין המדינות, ועל פי הלך הרוחות ברחוב הטורקי נראה כי הבחירה להיות היום תייר ישראלי בטורקיה היא לאו דווקא הבחירה בחופשה האידיאלית. תשאלו את כדורסלני בני השרון שבסך הכל ניסו לשחק כדורסל ונאלצו לנוס על נפשם אמש באנקרה, לאחר שהמון טורקי זועם, עם רצח בעיניים, קילל אותם וניסה לפגוע בהם.
המקרה צריך לשמש כתמרור אזהרה חמור לכל אחד מאיתנו, בעולם כולו ובעיקר בטורקיה. מבחינתם ישראלים הם מטרה ואמצעי להעביר מסר, וזה יכול להיות מסר אלים ואף טראגי. לא מן הנמנע כי במסגרת הפעילות של קבוצות האיסלאם ושל יחידות הטרור השונות, דווקא טורקיה תשמש היום יותר מבעבר כבסיס הנוח ביותר לתכנון והערכות לפיגועים, ובעיקר כמקום הקל ביותר לחטיפת אזרחים ישראלים. יש להם את כל הזמן לנקום, ומעתה כבר צריך לקחת הכל בחשבון.
בעקבות הטרור האיסלאמי וההתבטאויות החריפות של ארדואן, כדאי וצריך להעלות את האפשרות שלקראת הקיץ הבא, עם ישראל יבלום את הנהירה ההמונית לקלאבים באנטליה, בודרום וקמר, וייסע לחופשה דווקא ביון, קפריסין או אפילו אילת. מוקדם עדיין לאסור על אזרחי המדינה לנסוע לטורקיה - יעד החופשות המרכזי של עם ישראל, אך לנופש הישראלי בהחלט כדאי לדעת מי הם חבריו ומי הם אויביו. ואולי באמת, לפחות במישור הלחץ והחרדה, פשוט עדיף להרוג טורקי ולנוח.