קצת אחרי יום השנה השביעי לפיגוע במגדלי התאומים, קצת לפני שברק חוסיין אובמה מושבע לתפקיד נשיא ארה"ב של אמריקה, נדמה לי שאם הייתי בן לאדן הייתי מחייך בסיפוק. בין אם הוא עדיין אוכל אבק במערות טורה-בורה, ובין אם הוא מזמן נחלץ משם ומתגורר בנחת בדירת גג ברחוב בן-יהודה במעטה של תייר צרפתי עם לב יהודי חם, נדמה לי שגם הוא, בחלומותיו הפרועים ביותר, לא דמיין את חומרת הפגיעה בשטן הגדול שבע שנים אחרי שמוחמד עטא ניווט את הבואינג 767 הראשון למגדל הצפוני.
עם כל התקווה המפעמת בלב עם כניסתו לתפקיד של מנהיג חדש, צעיר, יוצא דופן וליברלי, שאמור להנהיג את ארה"ב לדרך חדשה, נדמה שגם הסקס-אפיל של אובמה לא יעזור. בשנים האחרונות אנו עדים להתרסקותה של האימפריה האמריקאית, ואם תקשיבו טוב, תוכלו גם אתם לשמוע את חריקותיו של גלגל ההיסטוריה, במיוחד בימים אלה.
פיגועי ה-11 בספטמבר כוונו בחוכמה רבה אל שני מוקדים – הממשל האמריקאי, ובמיוחד מערכת הביטחון המטילה את חתתה על כל העולם (הפגיעה בפנטגון), ומקדש הכסף הגלובאלי (התאומים). ספק אם גם אוסאמה בכבודו ובעצמו, עם כל אמונתו באללה ובמוחמד שליחו, פינטז שאותו פיגוע ייראה כמו אפיזודה לא מאוד משמעותית לעומת המכות שחטפו המוסדות המפוארים האלה בשנים האחרונות.
הקונספירציה של הטראומה
ארה"ב איבדה את כוח ההרתעה שלה, ואף את הסימפטיה שרחשו לה המונים ברחבי העולם בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר. ההתנהלות הטיפשית והשלומיאלית בכל מה שקשור לתגובה לפיגועים, ובעיקר המלחמה בעיראק, גרמה לגל של אנטגוניזם כלפי האימפריה הנחלשת, ולא רק ברחבי העולם, אלא גם בלב לבה של האומה האמריקאית. הפיתוחים הטכנולוגיים המדהימים ביותר, המיליארדים שנשפכים על טילי טומהוק ומטוסי חמקן, תורות לחימה שנלמדו במשך שנים בווסט-פוינט – כל אלה כשלו בפני הטרור החדש, הלא מאורגן, זה שבערמומיות מחוכמת מנצל את כוחו של היריב נגדו. העולם הפסיק להאמין באמריקה, ואחריו גם האמריקאים התחילו לחשוד שמשהו פה לא בסדר, שזה לא מה שמכרו להם בבית הספר הציבורי, אחרי ההצדעה לדגל ושירת ההמנון.
עשרות מיליוני האמריקאים איבדו את האמון במנהיגם בפרט, ובממשל בכלל. לקח להם קצת זמן אבל גם הם הבינו, במחיר של אלפי חיילים הרוגים, שהלינקג' בין הפיגועים לעדויות המפוקפקות על הנשק הגרעיני שמפתח סדאם חוסיין, לא מחזיק מים. היום הם לא מאמינים לכלום, אפילו לא לפרטי הטראומה שאמורה הייתה לאחד אותם: לפי CNN, לא פחות מ-51% מתושבי ניו-יורק ו-36% מתושבי ארה"ב לא קונים את הגרסה הרשמית לאירועי ה-11 בספטמבר, ובטוחים שהיה פה טיוח, פיברוק או קונספירציה.
ואם כל זה לא מספיק, באה ההתרסקות הפיננסית, וקברה את מה שנשאר מאמריקה. עכשיו כולם סובלים, גם המיליארדרים המפונקים שברני מיידוף אכל לילדים שלהם את הירושה, וגם הפועלים קשי היום מדטרויט שעדיין לא מבינים איך המשכנתא הלא-משולמת של ג'ו שמו מפלורידה גרמה להם לאבד את מקום העבודה. הקפיטליזם – הדת הרשמית של אמריקה – חטפה מכה קשה, אולי קטלנית, וערערה את עצם האמונה בחלום האמריקאי, באתוס המפתה בצבעי כחול-אדום-לבן, ששווק בהצלחה כל-כך הרבה שנים לכל רחבי הגלובוס.
גוליית אמריקאי
אמריקה הפכה לגוליית, מיד אחרי שהאבן פגעה לו בול בפוני. גוליית מוכה, המום, נדהם מהפגיעה בו ומחוסר יכולתו להגיב. לאט לאט התדלדלו להם כל הכוח, הכסף והיוהרה. שאר העולם – מהוגו צ'אבס, דרך פוטין, ועד שכננו החמאסניקים - כבר לא מפחד להרים את הראש ולהתמרד נגד שלטונו של השוטר העולמי, ואפילו תרבות הפופ, המצאה אמריקאית מובהקת, דוחה היום כל דבר אמריקאי ומתייגת אותו כדבר הכי לא קול. עד כדי כך, שאפילו בנות ישראל השוות, לפחות כאן בתל-אביב, החלו להסתובב עם כאפיה אופנתית בסגנון יאסר ערפאת.
אנחנו, כישראלים, מושקעים חזק במניה האמריקאית הזאת לכן ממש כדאי לנסות להיות אופטימיים, ויש סיכוי. אמריקה הוכיחה לא פעם שהרוח שלה חזקה ומתגברת על משברים קשים, ואין ספק שנבחרת החלומות שמציג אובמה בקבינט שלו היא בעלת יכולות מדהימות. אז אולי זה עוד לא הסוף בשביל אמריקה, ואולי נראה שוב את העולם מתפלש בקוקה-קולה ומרלבורו וביג-מק, נושא עיניו אל פסל החירות, מפנטז על שברולט זוללת דלק וחולם על גרין קארד, אבל זה יהיה קשה, מאוד קשה.
בראיה היסטורית, לאוסאמה בן לאדן אולי לא מגיע כל הקרדיט על התהליכים המדכאים האלה שהתרחשו לנגד עינינו בשבע השנים הרעות, אבל אין ספק שיש לו מניית יסוד. והוא מחייך, הבנזונה, הוא מחייך.