אני פוחד. אני פוחד שמישהו יתנפל מלמעלה על המורים ויכריח אותם 'להשלים חומר'. יקראו לזה בשם של "צמצום פערים". אני פוחד שימציאו בשנה הקרובה 7 בחינות מיצ"ב, 9 בחינות עירוניות ו-17 בחינות שכבתיות. אני פוחד. כי המורים ייכנסו ללחץ, ירגישו שבוחנים אותם, שמלחיצים אותם. כמו שהכלכלה תתאושש בפרק זמן ארוך - גם החינוך זקוק לזמן. צריכה להיות תוכנית לאומית שפרוסה על שנתיים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הפעולות שצריך לנקוט בטווח המיידי:
- דגש על חוסן נפשי, פעילות חברתית, טיולים, טבע. אלה ילדים שישבו שנה בבית, השתזפו ממנורות וממסכי המחשב. צריך לדבר איתם, לשמוע אותם. למפות את הצרכים האישיים. צריך לדעת על כל ילד או ילדה שאחד מהוריו מובטל; על כל תלמיד/ה שאיבד קרוב משפחה.
- תוכנית תגבור מסודרת וממוקדת יותר צריכה להיות לבוגרי שנתון א' ולעולים לכיתות י"א-י"ב. לתלמידי שנתון א' יש להוסיף שעות לימוד שבועיות ולשקול חלוקה לקבוצות קטנות יותר. את תכנית בחינות הבגרות של שנתוני י"א וי"ב יש להתאים למצב החדש ולפרסם אותה בספטמבר הקרוב. כל שאר השנתונים ישלימו את התכנים הלימודיים במהלך שנתיים.
- יש להנחות את בתי הספר להכפיל בשנה הקרובה את כמות הטיולים ואת פעילות התרבות במימון המדינה.
- הסיפור של 'חייבים ללמוד עוד שבועיים' ביולי הוא לא סיפור שנובע מחינוך – אין לו הנמקה פדגוגית. הוא חשוב בתקופת בית הספר היסודי בגלל הצורך של ההורים לצאת לעבודה. לשם כך די בבתי הספר של החופש הגדול.
פעולות לטווח הארוך:
- יש להכין תוכנית מגובה במשאבים לאזורים מוחלשים. היא צריכה לתת מענה למקומות בהם הפער שנפתח גדול יותר.
- יש לבחון מה למדנו בשנת הקורונה: כיצד תראה מערכת החינוך בעתיד? האם חוזרים לאותה מערכת שעות? לאותם המבחנים? לאותן שיטות המדידה?
והערה לסיום: עולם היח"צנים והדוברים הוא לפעמים מסוכן. לי הייתה דוברת קסומה ומדויקת, ברית שמה. היא לימדה אותי: "קרדיט זה לחלשים". אין מקום למסיבות עיתונאים בלי נציגי המורים והשלטון המקומי. כל השותפים צריכים להיות לצידך. לא צריך לרוץ ולספר לחבר'ה לפני שסגרת הכול, עד תום. אין סיבה שלא להראות חזית אחידה. למה להודיע לפני שנתפרו כל הקצוות? לערער שוב את ההורים? לבלבל את התלמידים ולהלחיץ את המורים? מה יקרה אם תבואו, יחד, עם תוכנית מהודקת? האם תשתפו את ההורים, תקשיבו למנהלים?
>> שר החינוך לשעבר ונשיא תנועת "פנימה", הרב שי פירון