הסכנה הווירטואלית: "נערות עוברות סוג של אונס ברשת"

כבר לא מעט זמן שהמרחב הווירטואלי הפך לזירה שבה עבריינים מוצאים דרכים חדשות לנצל את חוסר המודעות של ילדים ונוער. פלטפורמות משחקי מחשב, צ’אט-רולט (שמאפשר למשתמשים להתחבר לשיחות וידיאו אנונימיות עם אנשים מרחבי העולם, כשהבחירה נעשית באופן אקראי) ואפליקציות שונות משמשות עבורם כלי לשליטה, סחיטה ופגיעה מינית – ולעיתים כמעט בלתי אפשרי לזהות את הסיכון בזמן אמת.

"היה לנו תיק עם ילדה שהייתה בטוחה שהיא מדברת עם סוכן דוגמניות", מספר עו"ד איתי גוהר, פרקליט במחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, בשיחה עם mako, "הוא ביקש ממנה לשלוח תמונות עם פוזות ואז תמונות בעירום, והיא האמינה לו".

גוהר משמש כפרקליט במחלקת הסייבר מאז 2016, ומוביל תיקים פליליים לצד אכיפה אלטרנטיבית מול רשתות חברתיות והסרת תכנים מפרי חוק. "הנושא המרכזי שאנחנו מתרכזים בו כרגע הוא הניצול של פלטפורמות משחקי המחשב למטרות פליליות, בעיקר אצל ילדים - אבל לא רק", הוא אומר.

לדבריו, המרחב הדיגיטלי מעניק לעבריינים יתרון עצום: אנונימיות, יכולת לפגוע במספר גדול של קורבנות בו זמנית, והפצה מיידית של תכנים. "אתה לא רואה את מי שאתה פוגע בו, וזה מעצים את הפגיעה. לפעמים תוקף אחד יכול לפגוע בעשרות קטינים במקביל".

הפגיעות ברשת נחלקות לשני סוגים עיקריים: קצרות וארוכות. "הפגיעות הקצרות מתרחשות בעיקר בפלטפורמות כמו צ'אט-רולט, אפליקציות וידאו אקראיות וצ'אטים, שם ילדים מרגישים אנונימיות שמאפשרת להם לחשוף דברים שלא היו משתפים במציאות. אנחנו רואים שלא מעט משתמשים - ובעיקר קטינים - מרשים לעצמם לחשוף מידע אישי או לבצע מעשים שהם לא היו עושים בשום מקום אחר".

אחד המקרים שזכורים לו במיוחד הוא של גבר שנכנס לצ'אט-רולט, פגש ילדות, הציע להן כסף לחשוף חלקים מגופן וסחט אותן, לאחר שהוציא מהן פרטים אישיים. "חלק מהקטינות עשו דברים קשים מאוד, שאפשר להגדיר אותם כאונס ברשת. הן נמצאות בבית שלהן, אבל מבצעות משהו שהן לא רוצות, וזה תוצר ישיר של הסחיטה".

הפגיעות הארוכות מתרחשות במשחקי מחשב ובאפליקציות שבהן נוצר קשר מתמשך בין העבריין לקורבן. כאן נכנסת תופעת ה"גרומינג" - תהליך שבו העבריין מייצר קשר מבוסס אמון עם ילד או נער, בונה תלות רגשית ומעביר אותו בהדרגה לפלטפורמות פרטיות יותר. "העבריין יוצר תחושת קרבה דרך משחק משותף, נותן 'מתנות', יוצר תלות, וכשכבר נבנה אמון - הוא מעביר את השיח למרחב פרטי שבו הפגיעה יכולה להחמיר".

"ה-AI מאפשר לעבריינים לאתר את הקורבנות בצורה יעילה ומהירה יותר"

גם קבוצות וואטסאפ נמצאות במעגל הסיכון. לעיתים מדובר בקבוצות תמימות סביב ספר, סדרה או תחום עניין משותף - ואליהן נכנסים עבריינים כדי ליצור קשר עם ילדים. "הם מתחילים משיחה תמימה, מחמאות, תשומת לב. כשהאמון נבנה, הם יכולים לעבור לפגיעות משמעותיות יותר", אומר גוהר. מה שנראה כמו קשר חברי או שיחה על תחביב משותף, הופך לצעד הראשון בתהליך של אחיזה וכוח.

הטכנולוגיה מוסיפה שכבת סכנה חדשה - הבינה המלאכותית מאפשרת לעבריינים ליצור דמויות מזויפות, לתרגם שפות בזמן אמת ולהתאים את הפניות באופן שמקשה על ילדים לזהות איום. "לצד היתרונות של ה-AI יש לו גם צד שמשרת עבריינים, כי הוא מאפשר להם לפגוע בצורה יעילה ומהירה יותר".

אף שהרבה ילדים חושבים שהם "יוזמים" את הפעולה, גוהר מדגיש שהם אינם אשמים. "לא מעט ילדים שולחים תמונות או מבצעים מעשים מתוך משחק, בלי להבין את המשמעות. אבל זה מסתיים בפגיעה ממשית". הוא מזכיר את הילדה שחשבה שמדובר בסוכן דוגמניות: "כשהשוטרים הגיעו, היא נעלה את עצמה ושברה את הטלפון. פחד, בושה - הכל ביחד. זה הרס את הראיות, אבל היו עוד עשרות ילדות, והוגש כתב אישום חמור מאוד".

למרות הסיכון, לילדים יש יכולת טבעית לזהות חריגות – בזכות השפה הדיגיטלית שלהם. "קטינות זיהו מתחזה כי הוא לא השתמש באימוג'י, או כי כתב בטקסט מנוקד. אלה סימנים קטנים שהדליקו להן נורת אזהרה", מספר גוהר. היכולת לזהות את ה"לא תואם" הזו היא קריטית: "היא מאפשרת לילדים לפנות להורים מוקדם, לפני שהמצב מדרדר לסחיטה".

לשאלה כיצד מאתרים את הפוגעים והקורבנות, גוהר מסביר: "מחלקת הסייבר פועלת במגוון דרכים - תלונות שמגיעות מהרשויות או מהאפליקציות עצמן, העברת מידע בין רשויות בינלאומיות, והפעלת סוכנים ברשת. למשל, כשמשתמש מפרסם תוכן פדופילי באפליקציה מחוץ לישראל, האפליקציה מוחקת את החשבון ומעבירה את המידע לעמותה שמרכזת ומעבירה אותו לרשות החוק".

לדבריו, אין תחליף למודעות. "קטין לא צריך לייצר שום קשר עם מישהו שהוא לא יודע מי עומד מאחוריו. ההורים צריכים להגיד לו לסמוך על תחושת הבטן שלו, ואם משהו נראה לו מוזר – לעצור, לבדוק, לדבר. זה מונע הרבה פגיעות. אנחנו לא יכולים להיות בכל מקום, ולכן הילדים חייבים להכיר את נורות האזהרה. הסכנות ברשת מורכבות ומתפתחות. מנגנוני האכיפה, עם מודעות והדרכה להורים ולילדים, הם המפתח להפחית פגיעות ולהגן על הקורבנות. צריך לתת לנושא הזה תשומת לב, ולהגיד לילדים: אל תהיו לבד עם זה. תמיד דברו עם מישהו שאתם סומכים עליו".