כיפת ברזל לנחילים: הסטארט-אפ הישראלי שמבטיח ליירט מאות כטב"מים במקביל

סטארט-אפ ביטחוני ישראלי חדש, שפעל עד כה מתחת לרדאר, נחשף לאחר שבעה חודשים ומציג יעד שאפתני במיוחד: לפתח מערכת ראשונה מסוגה בעולם שתוכל להתמודד עם מאות כטב"מים במקביל, תוך הורדת עלות היירוט לפחות מ-10,000 דולר למטרה. החברה, סקפיון (Skapion), כבר השלימה גיוס סיד של 36 מיליון דולר, עובדת באופן צמוד עם משרד הביטחון ונמצאת בשלב ניסויי תתי-המערכות, בדרך לניסויי ירי ויירוט. מאחורי הסטראט-אפ עומדים יוצאי התעשיות הביטחוניות וההייטק, ובהם פיני יונגמן, לשעבר מבכירי רפאל ומי שהיה ממובילי תוכניות כיפת ברזל וקלע דוד.

בשנים האחרונות הפכו הכטב"מים המתאבדים לאחד מכלי הנשק המשמעותיים ביותר בשדה הקרב. רוסיה ואוקראינה תוקפות זו את זו כמעט מדי יום באמצעות כטב"מים, איראן עושה בהם שימוש נרחב ומפיצה אותם לשלוחותיה, ובישראל הפכו כטב"מי חיזבאללה לאחד האיומים הבולטים במהלך המלחמה. חלקם יורטו, אך אחרים פגעו ביישובים ובבסיסים צבאיים, גבו חיי אדם והמחישו את מגבלות מערכות ההגנה הקיימות.

מנכ"ל סקפיון, עדו בר-און, משוכנע שמה שנראה עד עכשיו הוא רק הקדמה. "אני חושב שממש לא נחשפנו למלוא ההיקף. מה שנחשפנו אליו עד היום זה רק קצה הקרחון", הוא אומר בשיחה עם N12. "רק בחודש האחרון היו כבר כמה אירועים שבהם קייב הותקפה בלמעלה מ-600 כטב"מי שאהד בלילה אחד". גם המלחמה האחרונה מול איראן המחישה את ממדי האיום, כשטהראן פגעה באמצעות מאות כטב"מים במדינות המפרץ, בבסיסי צבא ארה"ב, במתקני תשתית ואף במערכות הגנה אווירית מתקדמות.

"לאיראנים יש יכולת לשגר נחיל כזה כמעט כל לילה"

הבעיה היא כבר מזמן לא רק עצם קיומם של הכטב"מים, אלא הקצב והכמות. "כבר היום אנחנו רואים נחילים של מאות", מסביר בר-און. "הרוסים מייצרים, לפי מחקרים, קרוב ל-10,000 כאלה בחודש. הסינים מצטיידים לעבר יעד שהם הגדירו של מיליון יחידות מוכנות לתקיפה". הכיוון, לדבריו, ברור: לא מתקפות עשרות בודדות של כלים, אלא "מאות ואלפים במקביל". במציאות כזאת, גם מערכות הגנה מתקדמות עלולות להישחק במהירות – לא רק בגלל היכולת ליירט, אלא בגלל היכולת להחזיק לאורך זמן מלאים מספקים של מיירטים.

הפער הזה בין עלות האיום לעלות ההגנה הוא בדיוק המקום שאליו סקפיון מנסה להיכנס. כטב"ם מתאבד איראני מדגם שאהד עולה, לפי ההערכות, 15 עד 35 אלף דולר – תלוי בגרסה וביצרן. מערכות ההגנה הקיימות נאלצות לעיתים ליירט אותו באמצעות טילי אוויר-אוויר ממטוסים, שעלותם יכולה להגיע לכחצי מיליון דולר ליחידה, או באמצעות מיירטי הגנה אווירית שמחירם נע מעשרות ומאות אלפי דולרים ועד מיליונים.

"ליל הכטב"מים מאיראן באפריל 2024 עלה למדינת ישראל ולמדינות הקואליציה ששיתפו איתה פעולה בהגנה מעל 7 מיליארד דולר", מתאר בר-און. "אז בוא נניח שחלק מזה הלך על טילי שיוט, וחלק מזה על טילים בליסטיים, אבל אני יכול להגיד שחלק גדול הלך על יירוט כטב"מים". זו אולי עלות שאפשר לבלוע ללילה אחד, אבל לא לאורך חודשים. "לאיראנים יש סד"כ שמאפשר להוציא נחיל כזה כמעט כל לילה במשך חודשים".

"רוב הפתרונות נבנו ליירוט של איום בודד"

כאן נכנסת ההבטחה של סקפיון: לבנות מעין "כיפת ברזל" קטנה וניידת שנועדה מראש לא ליירט איום בודד אלא להתמודד עם מתקפות רוויה של נחילי כטב"מים. המערכת שמפתחת החברה היא סוללת יירוט מלאה – כזו שאמורה לכלול את כל השרשרת, מגילוי המטרות, סיווגן וניתוחן, דרך תיעדוף וקבלת החלטות, ועד שיגור מטחים של מיירטים קטנים לעבר האיומים. "רוב הפתרונות שקיימים כיום פותחו מלכתחילה ליירוט של איום בודד, ורק אחר כך מנסים למתוח אותם לקצה כדי להתמודד עם מתקפות רוויה", מסביר בר-און.

המערכת מיועדת להגן על תשתיות קריטיות, בסיסים צבאיים וכוחות מתמרנים, והיא אמורה להיות ניידת מספיק כדי להתלוות גם לכוחות בשטח. בתחילת הדרך שקלה החברה להתמקד דווקא ברחפנים קטנים, דוגמת אלה שחיזבאללה מפעיל נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון, אך לבסוף החליטה לתעדף בשלב הראשון כטב"מים גדולים יותר. לדברי בר-און, ההחלטה התקבלה בעקבות דרישות הלקוחות, שמוטרדים יותר מאיומים המסוגלים לפגוע במטרות אסטרטגיות בעומק. בסקפיון מתכננים בהמשך להרחיב את המענה גם לסוגי מטרות נוספים.

אלא שהשאיפה של סקפיון רחבה יותר מהתמודדות עם השאהד של היום. "אם השאהד הנוכחי המפורסם, שאהד 136, טס במהירות של 180 קמ"ש, אז השאהד הבא יטוס כבר במהירות של 500-450 קמ"ש", מעריך בר-און. "אם נבנה את המערכת שלנו להתמודדות עם האיום הנוכחי, אז עוד שנתיים נמצא את עצמנו שואלים למה המערכת טובה". לכן, לדבריו, המערכת מתוכננת להתמודד גם עם כטב"מים "חשוכים" – כאלה שטסים בלי GPS, בלי תקשורת ובלי אותות שמקלים על גילויים – וגם עם נחילים מתקדמים יותר, שפועלים בתיאום ומנסים להקשות על מערכות ההגנה.

היעד: פחות מ-10,000 דולר ליירוט

אחד היעדים השאפתניים ביותר של החברה הוא המחיר: פחות מ-10,000 דולר ליירוט. "כל רכיב במערכת הזאת, כשהמהנדסים מעלים אותו לבחינה ולאישור, צריך לעבור לא רק דרך שיקולי ביצועים, אלא גם דרך השאלה אם אפשר להכניס אותו לייצור המוני במחיר מערכתי של פחות מ-10,000 דולר ליירוט", מסביר בר-און.

לצד עלות היירוט, בסקפיון מנסים לטפל גם באחת מנקודות התורפה שנחשפו במלחמות האחרונות מול איראן: מלאי המיירטים. הפרסומים סביב מלאי מיירטי החץ הישראלי וה-THAAD האמריקני במבצע "שאגת הארי" המחישו שגם מערכת יעילה אינה מספיקה אם אי אפשר לייצר עבורה מספיק מיירטים.

לכן, בחברה אומרים שכבר משלב התכנון הוגדרה דרישת סף של יכולת ייצור המונית. "אנחנו בונים מערכת שחלק מדרישות הסף שלה זה היכולת להיות מיוצרת ב-10,000 חתיכות בשנה, בשלוש-ארבע טריטוריות ועם שרשרת אספקה שהיא רב-מדינתית ולא מייצרת צוואר בקבוק", אומר בר-און. "כל בורג שעולה על המערכת הוא משהו שאנחנו יודעים לומר שאפשר לייצר אותו בכמויות גדולות ובעלות נמוכה".

אם סקפיון תעמוד ביעד שהציבה לעצמה ותציג מערכת מבצעית כבר ב-2027, היא עשויה להציע מענה לאחד האיומים שהולכים ומשנים את פני שדה הקרב – מתקפות רוויה של מאות ואלפי כטב"מים, שמערכות ההגנה של היום כלל לא תוכננו להתמודד איתן.