נעקצה על ידי "נוכל הטינדר" - והפכה ללוחמת נגד הונאות רומנטיות

יש רגע שבו אתה מבין שהחיים שהכרת פשוט התפרקו. אצל ססיליה פלהוי, אחת מקורבנות "נוכל הטינדר" (סיימון לבייב), הרגע הזה לא היה רק שיברון לב - אלא קריסה כלכלית, בושה ציבורית ומלחמה יום-יומית להישאר מעל המים. ממישהי שנעקצה, התרסקה כלכלית ונשארה לבד עם כאוס, היא הפכה לאישה שלקחה את הטראומה האישית שלה כדי לעזור לאחרות.

"הונאה ברשת זו לא רק גניבה של כסף", היא מסבירה בשיחה עם mako. "זה תהליך של הנדסה חברתית, של ניצול פסיכולוגי, של בניית אמון כדי לפרק אותך אחר כך - בשקט, עם חיוך, לפעמים אפילו עם תחושה שאת עושה משהו רומנטי, חכם או אמיץ".

היה רגע אחד מסוים שבו הבנת שנעקצת?
"בהרבה מקרים, במיוחד אצל קורבנות של הונאות רומנטיות שבהן מניפולציה חברתית פועלת, לוקח הרבה זמן עד שהמוח משיג את הגוף. בהתחלה את רק מרגישה שמשהו לא מתיישב. ואז מגיע הסיפור שמסביר למה זה בכל זאת הגיוני. ואז עוד סיפור. ואז את כבר בתוך זה".

אצלה, "תחושת הבטן" הראשונה הייתה טכנית לגמרי: הכסף שאמור היה "להיכנס" לא נכנס. אבל לכל דבר יש הסבר, במיוחד כשהסיפור עטוף ברגש ובמילים גדולות. "כמובן, כשאין העברות שמגיעות אלייך - זה הדבר הראשון. אבל תמיד את נותנת הסבר. הדבר הכי מסוכן בהונאות האלה הוא האופן שבו הן נראות נורמליות. בהתחלה זה לא נראה כמו הונאה. זה נראה כמו חיים. כמו זוגיות. כמו משהו שעוד רגע מסתדר".

הרגע שבו היא כבר לא הצליחה להתעלם הגיע בפגישה האחרונה שלה עם לבייב באמסטרדם, שם נתן לה צ'ק. בעיני מי שגדל בעולם שבו צ'קים הם פריט מיושן, זה היה מוזר. "בחיים לא ראיתי צ'ק. והבטן שלי אמרה שמשהו לא בסדר בו. בנקודת הזמן הזו כבר איבדתי את כל הכסף".

פלהוי מסבירה שבתקופה קצרה מאוד היא לקחה הלוואות, ואיך בתוך פחות משלושה ימים - הכסף נעלם. פה, היא מסבירה, נכנס מנגנון שקשה להסביר למי שלא היה שם: "את כבר לא בודקת אם זה אמיתי - את בודקת אם יש סיכוי שזה אמיתי. את נואשת שזה יהיה אמיתי".

מה הדגלים האדומים שכדאי לשים אליהם לב?
"כשאנחנו מדברים על דגלים אדומים, הבעיה היא שהרבה פעמים הדגלים האדומים הופכים לבז'. לא רואים אותם כדגלים אדומים. אם הם היו דגלים אדומים, היינו יכולים כולנו להימנע מהם. אף אחד לא היה הופך לקורבן של הונאה רומנטית. הדגל הכי גדול, אם כבר מדברים על דגלים, הוא כשהם מתחילים לדבר על כסף מאוד מוקדם. אבל אני לפעמים שונאת את כל הרעיון של דגלים אדומים, כי מבפנים זה לא נראה כמו אזהרה, אלא כמו המשך ישיר של קשר שכבר נבנה".

"ובכל זאת אני אומרת - תקשיבו לגוף שלכן", היא אומרת ומסבירה. "אצלי זה היה פיזי. הייתי מקיאה בעבודה. לא ישנה. הגוף ידע שמשהו לא בסדר, לפני שהראש הסכים להודות בזה. זה לא רק בראש. זה בגוף. ואם משהו מרגיש קצת לא נכון, תסמכו על זה. אל תישארו לבד. תספרו למישהו. הנוכלים חיים על בידוד".

"מה שהם גורמים לנו להרגיש, לפעמים זה נראה כמו משהו שקורה גם במערכת יחסים רגילה", אומרת פלהוי. "הם מראים שהם אוהבים אותך ומהר, שואלים המון שאלות ומתעניינים. זה נשמע נהדר, אבל ככה הם לומדים עלייך כאדם - ואז משתמשים בזה נגדך. אם תגידי שאת אוהבת את הארי פוטר, או שהם למדו את זה עלייך מהרשתות החברתיות - הם ישתמשו בזה כדי שזה ייראה כאילו אתם נשמות תאומות".

לדבריה, אותם נוכלים מחפשים אנשים בתקופות פגיעות. "הם מחפשים אנשים שהתגרשו, שעברו למקום חדש, שהתאלמנו - בקיצור, אנשים שפתוחים לקשר חדש. ואז מתחילים לתכנן איתך חיים. אומרים לך: 'אני רוצה להתחתן איתך. יהיו לנו חיים מדהימים יחד' - אבל הכל פייק. את פוגשת מישהו והכל מדהים, ואז הוא נעלם, מושך אחורה, ואז את מרגישה: 'רגע, איבדתי את הבן אדם הזה, אני לא רוצה לאבד אותו'".

מה שהכי מטריד אותה, היא אומרת, הוא האופן שבו הסביבה מתייחסת לקורבן. "יש אנשים שאומרים 'הם טיפשים, עשו את זה לעצמם'. זו תפיסה שמאפשרת לכולם להמשיך הלאה בלי להרגיש מאוימים. זו טעות שמסוכנת לכולנו - כי הכסף לא נעלם באוויר. הוא מזין תעשייה. הוא מממן מערכות פשיעה. הוא מחזק רשתות. וגם אם אתה לא נופל מחר בהונאה רומנטית, אתה עלול ליפול באחרת. כי התעשייה הזאת לא מתמקדת רק באנשים 'חלשים' היא מתמקדת באנשים אנושיים".

והבושה, מבחינתה, היא כלי נשק. "הבושה גורמת לאנשים לא ללכת למשטרה. הנוכלים יוצרים תחושה של אנחנו נגד העולם. אנחנו נגד הבנקים, נגד הממשלה, נגד המשטרה. זה רק שנינו. וכשאתה מרגיש שזה רק שניכם, אתה לא משתף אף אחד. אתה חושב שאחרים לא יבינו, שיקנאו, שינסו להרוס. ברגע שאתה מבודד, הם שולטים בכל הפריים".

גם המפגש שלה עם המערכות הותיר בה תחושת החמצה. "הסתכלו על זה כעל חבר שהונה אותך. כסף יצא, כסף לא חוזר, זהו. אבל יש מחיר אנושי. יש פשיטות רגל, יש עיקולים, יש אנשים שמאבדים הכל. אני הגשתי פשיטת רגל. ארבעה בנקים תבעו אותי. זה לא סיפור קטן. וזה קורה להרבה אנשים, פשוט לא שומעים עליהם".

כשהיא מסבירה למה יצאה למאבק פומבי, היא לא משתמשת במילים גדולות. "לא רציתי להיות הפנים של משהו. פשוט לא הייתה לי ברירה. רציתי שהפנים שלו (סיימון לבייב) יצאו החוצה. שאנשים יבינו שאפשר לפגוש נוכלים גם במציאות, לא רק אונליין. וחלק מהבעיה הוא שהכל נהיה חלק מדי. אני הצלחתי לקחת הלוואות גדולות בלי שמישהו יעצור אותי וישאל שאלות קשות. המערכות מניחות שאנחנו רציונליים. הנוכלים יודעים שאנחנו רגשיים".

כמה הבינה המלאכותית משפיעה על העולם הזה?
"פעם היו להם תסריטים קבועים. היית מזהה שפת הונאה. היום הם יכולים להישמע באנגלית מושלמת. להישמע כאילו הם באמת מהמדינה שהם אומרים שהם ממנה. פעם אמרו לנו שאם אין שיחת וידאו זה חשוד - היום זה כבר לא נכון. יש דיפ-פייק, יש זיופי קול. הכל נראה אמיתי".

הדוקו-ריאליטי של נטפליקס בכיכובה, "אהבה, הונאה ונקמה", נולד, לדבריה, מתוך אלפי ההודעות שקיבלה אחרי "נוכל הטינדר". "קיבלתי כל כך הרבה הודעות מכל העולם. אנשים כתבו לי: 'ססיליה, את יכולה לעזור לי לשים את הנוכל שלי בנטפליקס? את יכולה לעזור לי עם התיק שלי? המשטרה לא מקשיבה' - הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו".

בסדרה היא משתפת פעולה עם חוקרת פרטית בארה"ב, ויחד הן מנסות לראות "מה אפשר לעשות ואם אפשר לייצר השלכות אמיתיות בעולם האמיתי לנוכלים האלה". היא לא מבטיחה כסף שיחזור. להפך. "גם אם את לא הולכת לקבל את הכסף שלך בחזרה, לפחות שההשלכה תהיה שהפנים שלהם יופיעו בנטפליקס. זה אמור להיות גורם מרתיע". במקביל היא מבהירה שהסדרה לא מציעה פתרון קסם. "אני חושבת שהסדרה גם מראה כמה מעט אפשר לעשות, כמה קשה להשיג צדק במקרים האלה".

עלייה של 63% בהונאות רומנטיות ב-2025

אבל אם הסדרה מנסה לייצר הרתעה דרך חשיפה, המאבק מתנהל גם בזירה אחרת - שקטה הרבה יותר. לא על המסך, אלא בתוך מערכות הבנקאות. ובדיוק שם, באזור האפור שבו הקורבן עצמו מאשר את ההעברה, נכנסת החברה הישראלית BioCatch, שפיתחה תוכנה לזיהוי ומניעת הונאות בנקאיות והלבנות הון.

החברה, שפועלת מול מאות בנקים בעולם, מתמקדת לא רק בשאלה מה בוצע אלא איך זה בוצע. המערכת שלה מבוססת על ביומטריה התנהגותית: ניטור של דפוסי הקלדה, אחיזת מכשיר, תנועות עכבר, קצב ומהירות פעולה. המודלים לומדים את "החתימה" הדיגיטלית של המשתמש ומזהים מתי משהו משתנה - לא כי הסכום חריג, אלא כי ההתנהגות עצמה חריגה. לחץ, היסוס, בלבול, מעבר בין אפליקציות, פעילות שיחה במקביל. בהונאות מהסוג הזה הפעולה יכולה להיראות לגמרי תקינה. האתגר הוא לזהות שהאדם שמבצע אותה לא פועל במצב תקין.

לפי נתוני BioCatch, המערכות שלה מנתחות פעילות של יותר מ-660 מיליון לקוחות דרך 340 בנקים בעולם. ב-2025 נרשמה עלייה של 63% בהונאות רומנטיות לעומת השנה הקודמת. במקביל, מדווחת החברה על שיעורי זיהוי שמגיעים לכ-84% לאחר למידה והתאמה, ועל מניעת הפסדים בהיקף של כ-4 מיליארד דולר. היתרון, לפי ההסבר שניתן, הוא דווקא בזיהוי הונאות "רצוניות" - כאלה שאין בהן פריצה לחשבון, אלא שכנוע רומנטי בדומה למה שפלהוי עברה.

ומה אפשר לעשות כדי להיזהר?

"תעשו חיפוש תמונה כדי לראות אם היא אמיתית. תחפשו את השם. תבדקו אם יש כפילויות של הפרופיל. באינסטגרם אפשר להיכנס ל'אודות' ולבדוק את מועד פתיחת החשבון", אומרת פלהוי. "אם פרופיל נפתח אתמול, או אם אדם שמציג עצמו כרופא אמריקאי מתנהל ממדינה אחרת - זו נורה אדומה. אבל מעל הכל, תדברו עם אנשים סביבכם. אל תהיו לבד עם זה. הם ניזונים מזה שאנשים מתביישים ונשארים מבודדים".

ומה היחס שלה לישראל? בכל זאת, הפרשה שלה כרוכה בשם ישראלי, והיא גם משתפת פעולה עם חברה ישראלית. היא לא מהססת. "יש לי כל כך הרבה חברים בישראל", היא אומרת. "ההרצאה הראשונה שעשיתי בכלל הייתה בתל אביב". היא מספרת שחזרה לכאן גם כדי להעיד בהליך משפטי, ושהיא נעזרת לא פעם בחברים ישראלים כדי לעזור לקורבנות אחרים.

היא מודה שיש משהו שחוזר על עצמו במפגשים האלה. "בכל פעם שאני פוגשת מישהו מישראל, הם תמיד מתנצלים ואז אני מסבירה להם: 'זה פשוט אדם רע אחד. לצערי הוא מישראל. אבל זה אדם אחד'". מבחינתה אין כאן הכללה ואין כעס קולקטיבי. רק סיפור על אדם אחד. מעבר לזה, היא צוחקת: "יש לכם את האוכל הכי טוב. באמת".