האם ישראל תתקוף באיראן עד סוף החודש? ברשת טוענים שמצאו מישהו עם "מידע פנים"

בדיוק לפני שבעה חודשים מישהו ברשת Polymarket הימר על התאריך שישראל תתקוף באיראן וזכה ביותר מ-152 אלף דולר. השבוע הוא הימר על המתקפה הבאה שמופיעה כאופציה, שבה ישראל תתקוף לכאורה: 31 בינואר.

מאז ההימור האחרון, אי שם ביולי, לפחות לפי הטענות שמתרוצצות ברשת, החשבון שלו היה רדום לחלוטין. ואז פתאום, אותו משתמש חוזר לפעילות בבת אחת ומתחיל לקנות חוזים בשוק חדש, שעוסק בשאלה שמסעירה כבר חודשים את כל מי שעוקב אחרי המזרח התיכון: האם ישראל תתקוף באיראן?

מי שהרים את הדגל האדום הוא ציוץ ויראלי ברשת X. הכותב טוען שלמעשה מצא "אינסיידר ישראלי" וטוען שהוא לא רק החל פתאום לפעול מחדש, אלא גם נתוני ההצלחה שלו חריגים: אותו אינסיידר השתתף בארבע תחזיות בלבד, כולן עוסקות במהלכים צבאיים ישראליים, ובארבעתן זכה בסכומים יפים. ארבע מתוך ארבע שהניבו רווח מצטבר של למעלה מ-152 אלף דולר. מאז החשיפה הנתונים של המשתמש נעלמו, כולל הכסף.

כאן בדיוק מתחיל הסיפור שמטלטל את קהילת הקריפטו: האם מדובר בסוחר עם אינטואיציה מטורפת, אדם שמוכן לקחת סיכונים שאחרים לא מעיזים לקחת - או מישהו שמחזיק מידע מוקדם שאסור לו להחזיק?

בורסה של תחזיות

אין לאף אחד דרך להוכיח שנעשה שימוש ב"מידע פנים" על סמך ציוץ או מספרים שמישהו מציג ברשת. אבל עצם הדפוס - חשבון שקט שמופיע פתאום רגע לפני אירועים ביטחוניים, קונה באגרסיביות וצובר סטטיסטיקה חריגה - מספיק כדי להצית אש. כי ב-Polymarket זה לא רק הימור: זה שוק שמתרגם שמועות, חדשות ופחדים - למספר אחד שאנשים מתייחסים אליו כמו "סיכוי".

בינתיים, מה שכן ברור הוא שהשאלה בנוגע לתקיפה חיה ובועטת, ונפח המסחר עומד על מיליוני דולרים. אנשים קונים ומוכרים שם בכל שעה, והמחיר זז בהתאם. ובעולם הזה, המחיר הוא לא רק מספר אלא ממש "הערכת מצב" שמתרוצצת בטלגרם, נזרקת לדיונים בטוויטר, ומחלחלת למרחבים שבהם אנשים מחפשים תשובה לשאלה שמפחידה אותם.

כדי להבין למה ציוץ כזה מצליח להצית אש, צריך להבין קודם מה זו בכלל Polymarket. למי שלא חי את הקריפטו, זה נשמע כמו עוד אתר הימורים. בפועל, יותר מדויק לחשוב על זה כעל בורסה של תחזיות. במקום לקנות מניות של חברות, כמו אפל או אמזון, אנשים קונים "מניות" של תשובות לשאלות מהעולם האמיתי. האם טראמפ ינצח? האם הבנק המרכזי יוריד ריבית? האם תהיה שביתה בנמלים? והאם תהיה תקיפה באיראן?

בכל שאלה יש שתי אפשרויות בלבד. כן ולא. אלה שני צדדים של אותו חוזה, ושחקנים קונים ומוכרים אותם כאילו היו ניירות ערך. אם "כן" נסחר למשל ב-0.27 דולר ל"מניה", זה אומר שהשוק מעריך בערך 27 אחוז סיכוי שהדבר יקרה. למה זה מתורגם להסתברות? כי בסוף, כשהזמן נגמר והשוק מוכרע, כל "מניית כן" שווה דולר אחד אם האירוע התרחש, ואפס אם לא. ההפרש בין המחיר שבו קנית לבין הדולר בסוף, הוא הרווח הפוטנציאלי. זה נשמע פשוט אבל זה גם מסוכן מאוד.

וכאן בדיוק נכנס אלמנט שמטעה לא מעט אנשים. בשווקים כאלה, עצם העובדה שמישהו קונה בסכומים גדולים יכול להיראות כמו מישהו שיודע משהו שאחרים לא. אם שחקן גדול נכנס וקונה הרבה מניות "כן", המחיר יעלה. ומי שצופה מהצד יחשוב שיש שינוי בהסתברות. וכשאנשים מאמינים שמישהו יודע משהו, הם מצטרפים, מה שמעלה עוד יותר את המחיר. במקרה הזה, כותב הציוץ טען שהסוחר חזר אחרי חודשים והתחיל לקנות "באגרסיביות", עד שהפך לאחד המחזיקים הגדולים בשוק. זה בדיוק סוג ההתנהגות שמדליק נורות אדומות אצל מי שמכיר שווקים.

לכן סיפור על חשבון שמופיע אחרי חודשים של דממה ונכנס בכל הכוח לשוק ביטחוני רגיש, נשמע מיד כמו משהו גדול וחריג. אבל האם הוא פשוט קונה גדול שמחפש רווח קצר, ואולי מנסה לסחוף אחרים? האם הוא פשוט סוחר שמזהה דפוסים דרך תקשורת ומחליט לפעול בהתאם? או שיש לו גישה למידע שטרם פורסם, מה שמעניק לו יתרון על פני כל שאר המשתתפים?

הסיפור מסתבך עוד יותר כשמסתכלים על הכללים הקטנים. כי השאלה "האם ישראל תתקוף באיראן" נשמעת כמו משפט ברור, אבל ב-Polymarket שום דבר לא ברור בלי האותיות הקטנות. לפי כללי השוק הספציפי הזה, כדי שהחוזה הספציפי הזה יוכרע כ"כן", צריך שישראל תיזום תקיפה מסוג מסוים, למשל טילים, כטב"מים או תקיפה אווירית, שתפגע בשטח איראן, או בשגרירות או קונסוליה איראנית רשמית, לפני סוף ינואר לפי שעון החוף המזרחי בארצות הברית. יירוטים, ירי נ"מ או אירועים אחרים שלא עומדים בהגדרה אינם מספיקים, ופעולות כמו סייבר מוחרגות.

המשמעות היא שיכול להתרחש אירוע ביטחוני דרמטי, כזה שממלא כותרות ומקפיץ את המתח האזורי, ובכל זאת מי שהחזיק "כן" יכול להפסיד, רק כי האירוע לא נכנס בדיוק להגדרה. בעולם הזה, ההבדל בין רווח לאפס הוא לפעמים סעיף קטן שאף אחד לא קורא.

ומי מכריע בסוף אם זה "כן" או "לא"? גם כאן זה לא כמו אתר הימורים רגיל. לפי התיעוד של Polymarket, ההכרעה נעשית בעזרת מנגנון בשם UMA Optimistic Oracle. בפשטות: מישהו מציע תוצאה, יש חלון קצר לערעורים, ואם יש מחלוקת - יש תהליך בדיקה. Polymarket אפילו מזהירה שיש "בונד" (פיקדון) של 750 דולר למי שמציע הכרעה, שעלול להימחק אם הוא טועה. יש גם שעתיים לערעור אחרי הצעה. המנגנון הזה נועד למנוע זיופים, אבל הוא גם גורם לזה שהכל מרגיש פחות "אובייקטיבי" ויותר תלוי פרשנות, במיוחד באירועים רגישים.

כל זה קורה בתקופה שבה שוקי התחזיות מפסיקים להיות צעצוע של חובבי קריפטו ומתחילים להשתלב במיינסטרים. רויטרס דיווחה השבוע כי דאו ג’ונס חתמה על הסכם לשילוב נתוני Polymarket במותגים כמו וול סטריט ג’ורנל, Barron’s ו-MarketWatch, מתוך תפיסה שההסתברויות שהשוק מייצר הן "תובנה" על מה שאנשים באמת מאמינים שיקרה.

ובינתיים, בשטח, מה שנשאר הוא אותו ציוץ שממשיך להתגלגל, והתחושה המוזרה שמאפיינת את העידן הזה. פעם, אנשים היו מחכים לכותרת כדי להבין אם יש הסלמה. היום, חלק מהם נכנסים לאתר ורואים קודם מחיר. וזה אולי הדבר הכי מטריד בסיפור של "הארנק המסתורי". לא אם הוא אינסיידר ולא אם הוא גאון מסחר. אלא העובדה ששוקי תחזית הצליחו להפוך פחד גיאו-פוליטי למוצר, ומידע, שמועה ואינסטינקט כולם נסחרים באותה קופה.

גם אם יתברר בסוף שהסוחר הזה פשוט מוכשר, הסיפור הזה מסביר למה Polymarket מעוררת כל כך הרבה רגשות: היא הופכת חדשות למספר אחד שאנשים מתייחסים אליו כאמת. היא מאפשרת לשחקנים גדולים להזיז מחיר ,והיא מייצרת מצב שבו האמונה שמישהו יודע משהו יכולה להיות כמעט חזקה כמו הידיעה עצמה. בימים שבהם השאלה "האם תהיה תקיפה?" כבר לא נשארת רק בכותרות אלא גם מקבלת תג מחיר - קל להבין למה ציוץ על "ארנק עם 4 מתוך 4" הופך מהר מאוד לחרדה קולקטיבית.