בוט שעוזר בקורס ומבחנים במקום עבודות: כך האקדמיה מנסה להתמודד עם הבינה המלאכותית

הבינה המלאכותית לא רק משנה את שוק העבודה, אלא גם מטלטלת את האקדמיה. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פריצת כלי בינה מלאכותית כמו ChatGPT, הולכת ומתחזקת הביקורת שלפיה האוניברסיטאות פשוט לא עומדות בקצב. אם סטודנטים יכולים לקבל בתוך שניות תשובות, סיכומים, קוד והסברים - מה בכלל נשאר ללמוד, ואיך בכלל אמורים ללמד? בתוך הוויכוח הזה, שוחחתי עם רקטור האוניברסיטה העברית וכמה מהסטודנטים במוסד, כדי לנסות ולהבין איך הם מתמודדים ומתאימים את עצמם לעידן החדש.

"בהחלט יש מה ללמוד באקדמיה בעידן הבינה המלאכותית", אומר פרופ' אורון שגריר, רקטור האוניברסיטה העברית, בתשובה לשאלה הראשונה שאני שואל אותו. "אני יודע שיש הרבה טענות הפוכות, וזו באמת שאלה גדולה איך הבינה המלאכותית תשפיע על האקדמיה. אנחנו לא יודעים איפה נהיה עוד חמש שנים, ואולי אפילו לא עוד שנה-שנתיים. אבל יש דברים שתמיד יישארו רלוונטיים: חשיבה ביקורתית, ניתוח והבנה עמוקה".

ובכל זאת, גם באוניברסיטה לא מנסים להעמיד פנים ששום דבר לא השתנה. לדברי שגריר, אחד האתגרים המרכזיים נוגע דווקא לאופן שבו מלמדים ומעריכים סטודנטים. "בהוראה האתגר העיקרי הוא כל מה שקשור להערכת עבודות", הוא אומר. "אנחנו רואים שינוי מאוד חד: אם בעשר השנים האחרונות הובלנו מהלכים של מעבר ממבחנים למטלות, לאחרונה המגמה חזרה דווקא לבחינות".

המתח הזה מורגש היטב גם אצל הסטודנטים. יובל, סטודנט שנה ב' למדעי המחשב במוסד, מספר שיש קורסים שבהם אסור להשתמש כלל בבינה מלאכותית – בעיקר בקורסי יסוד, שם ההיגיון ברור יותר. "אתה צריך להבין את הבסיס", הוא אומר. "אני מקביל את זה לפועל בניין שחייב להבין את העבודה הידנית לפני שהוא משתמש במכונות מתקדמות".

אבל לדבריו, יש גם קורסים מתקדמים יותר שעדיין מנסים להילחם בתופעה באופן כמעט גורף ושם, מבחינתו, האקדמיה כבר מפספסת. "יש קורסי תכנות מתקדמים שלא רוצים שנשתמש ב-AI וממש בודקים שלא השתמשנו. זה חבל. אני מרגיש שהאקדמיה עדיין מאוד אקדמית, ואין מספיק קורסים שמלמדים איך לעבוד נכון עם הכלים האלה".

ובצד השני של הסקאלה, יש גם דוגמאות לניסיון אחר: לא להילחם בבינה המלאכותית, אלא לרתום אותה להוראה. זה המקרה למשל אצל ליקה ברדזה, סטודנטית שנה ב' בתוכנית "מכפיל משפטים", תוכנית ייחודית לעברית המשלבת משפטים, כלכלה ופילוסופיה.

היא מספרת על קורס שבו דווקא בחרו לבנות כלי AI ייעודי עבור הסטודנטים: "המרצה שלנו היה מביא מאמרים באנגלית ובעברית, והתבקשנו לכתוב תגובה על הטקסטים", היא מספרת. "בדרך כלל בעבודות כאלה את מקבלת הסבר קצר למה הורידו לך נקודות, והרבה פעמים זה לא באמת מספיק כדי ללמוד. בקורס הזה בנו בוט מיוחד לכל מטלה, והיינו יכולים להתייעץ איתו לפני ההגשה. הוא נתן משוב מכוון, אבל בלי לגלות את התשובה".

לדבריה, היתרון היה בדיוק בהכרה במציאות. "הם הבינו שיש שימוש בבינה מלאכותית, והם הבינו שבמקום לאסור ולהעמיד פנים שכולם לא משתמשים - עדיף לתת כלי שמבוסס על החומרים של הקורס עצמו, ומכוון בלי לתת תשובות. הם הזינו לתוכו את המאמרים, עבודות לדוגמה והערות מפורטות של המתרגלים. זה היה הרבה יותר מועיל ממשוב רגיל. יכולתי לשבת עם זה שעה-שעתיים, להעלות תיקון, לראות מה הוא אומר, ובאמת גם למדתי בדרך".

מבחינת שגריר, זה החזון. "מבחינת הזדמנויות, יש פה לא מעט", הוא אומר. "הוצאנו קול קורא לעזרה בהוראה באמצעות תוכנות בינה מלאכותית, וחשבנו שנקבל כמה הצעות ספורות – בפועל קיבלנו מעל 60 הצעות". בין הרעיונות שעלו: בוטים ללמידת חומר, תרגילים אינטראקטיביים, וגם מערכות לבדיקת עבודות ובחינות. "בשבוע שעבר הייתי בציריך וראיתי תוכנה שמסוגלת לבדוק שאלות פתוחות במתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב ולתת ציון בצורה מרשימה מאוד", הוא מספר.

ובכל זאת, גם מי שמאמינים בעתיד האקדמיה לא מתעלמים מהשינוי העמוק. ברדזה אומרת שהמרצים והמתרגלים "ממציאים את עצמם מחדש", ושהיום פחות נדרש לשנן ויותר להבין לעומק. יובל, מצדו, מנסח את זה באופן חד יותר: "לדעתי אפשר לשאול היום שאלות יותר קשות, ויותר שאלות בכלל, מתוך ידיעה שאנשים ישתמשו בבינה מלאכותית".

נכון לעכשיו, העברית, כמו מוסדות נוספים, מגששים איך להתמודד עם המציאות החדשה שמשתנה כל כך מהר, ומקווים להצליח למצוא את הנוסחה הנכונה.