"רציתי מקום לפרוק - ואז זה התפוצץ": 8 שנים לקבוצה שהציתה את מהפכת הווידויים בישראל

לוגו של גבר מזוקן עם תספורת היספטרית, חמוש במשקפיים שמרים את אצבעו מעלה כלוחש סוד - כנראה שרובכם מזהים את הדמות הזו, ואת השם הבדוי שלה 'רותם זילבר'. מאחוריה עומד צעיר מאזור המרכז, שפתח לפני שמונה שנים את אחת מהקהילות המשפיעות בישראל "וידויים תל אביב - TLV confessions". קהילה שכיום מונה כמעט 200 אלף חברים בפייסבוק, 77 אלף עוקבים באינסטגרם ושהנפיקה כמה מהפוסטים הכי ויראליים בשנים האחרונות, חלקם גם הפכו לשיחת היום בתקשורת או בברזייה.

"חיפשתי מקום לפירוק את החוויות כסטודנט רווק"

"זה התחיל מזה שחיפשתי מקום לפרוק בו את החוויות שלי כסטודנט רווק, ובזמנו לא היה מקום" אומר זילבר, בשמו הבדוי – שכן עד היום הוא מסרב להיחשף, ולמעשה זהו הריאיון הראשון שלו. "זה היה אחרי העידן של הפורומים בנענע 10 ותפוז, ורציתי מקום לכתוב בו דברים מעניינים שקרו לי, אבל כאלה שאי אפשר לספר למשפחה וחברים".

המניע שלו היה בין היתר ההתמודדות שלו עם המחלה שהוא סובל ממנה: קוליטיס, מחלה דלקתית כרונית שפוגעת ברירית של המעי הגס. לא משהו שנעים להתמודד איתו, בטח לא כרווק באמצע דייט. "זו מחלה מאוד לא נעימה ושקופה. סובלים מאוד, לפעמים אני לא יכול לצאת מהבית בגלל התקף של המחלה. זה משהו שקשה מאוד להתמודד איתו בעולם הדייטינג. הווידויים הראשונים שלי היו מהתחום הזה".

הקבוצה – שהתחילה מעמוד בפייסבוק – בראשית דרכה הייתה בנויה על וידויים בעיקר של זילבר ושל חברים שבחרו לשתף גם. פוסט אחד ויראלי הפך את העמוד הזה להכי מדובר ברשת ובהמשך לקהילה – שתצית את כל קבוצות הווידויים שהגיעו לאחריה. הפוסט: וידוי של בחור שטען שההמבורגר של מקדונלד'ס יותר טעים מההמבורגר של רשת מוכרת של שף, שהייתה אז בשיא כוחה.

"שיתפו את הפוסט הזה במלא קבוצות גדולות של אוכל ומלא קבוצות ענקיות בפייסבוק. הפוסט הגיע לחצי מיליון איש ומאז אלפי אנשים יודעים על הקבוצה והתחלנו לקבל מאות וידויים כל שבוע. פוסט שהוא על משהו שאנשים רצו להגיד ולא אמרו אותו, כי לא רצו שישפטו אותם".

"האנונימיות שמאפשרת לומר הכול"

זה המאפיין הגדול ביותר של הקהילה שהקים זילבר: כל האמת בפרצוף - ממשתמשים אנונימיים. וידויים שאף אחד לא מעז לספר לחברים הקרובים: סיפורים מצחיקים, מביכים, מבישים, פאדחניים – שעולים לרשת – ושם עשרות ומאות אלפי אנשים מגיבים להם ומייעצים לכותבי הפוסט או שופטים אותם. "זה הקטע של הקבוצה הזו. ברוב המקומות יש תרבות של פוליטיקלי קורקט ואנשים צריכים להיזהר ממה הם אומרים. אם אני נגיד לא הייתי אנונימי וכותב פוסט בפרופיל האמיתי שלי, לא הייתי חופשי באמת לומר את מה שאני רוצה. אבל ברגע שזה אנונימי - אני יכול לומר הכול ולכתוב הכול בצורה הכי ישירה שיש", אומר זילבר.

כך, אחד הפוסטים הכי ויראליים בקבוצה היה של בחור שהתוודה שבדייטים הוא מחכה לרגע שהבחורה תלך לשירותים כדי שהוא יוכל לשלם עם קופון וכשאחת מהן גילתה זאת - לא היה דייט שני; מישהי אחרת שיתפה כיצד נתקעה בבית של מוסכניק שהיה לה סטוץ איתו ולא הצליחה להוריד את המים בשירותים, וכל הניסיונות שלה 'להעלים ראיות' עלו בתוהו; מישהי שהתחתנה עם בחור שהכירה בבר וארבע שנים לאחר מכן גילתה באופן מקרי לחלוטין שהוא נמשך לגברים, מישהו שהתוודה שאשתו מאז שהם התחתנו הפסיקה לטפח את עצמה ושהוא מרגיש כאילו הוא גר עם 'החבר הכי טוב' שלו. סיפורים מהחיים, שרוב האנשים לא רצים לספר.

"היום בעידן האינסטגרם הכול פייק"

יש משהו בווידויים החושפניים והאישיים בקבוצה שנראה כמו תגובת נגד לתרבות האינסטגרם?

"בדיוק. היום בעידן האינסטגרם הכול פייק כל אחד מראה רק את הצד הטוב שלו היפה שלו איך היה בחופשה איך הוא נהנה איך כיף לו בזוגיות. החיים האמיתיים הם לא ככה. באינסטגרם מראים רק את השיא, את הכיף שהייתי עם חברות עם חופשה. אבל 90 אחוז מהזמן השגרה היא לא כיפית ואותה אנשים לא מראים. הם לא מראים את זה שהם עייפים ובפקקים. הנשואים לא מראים כמה קשה להם בחיים עם הילדים".

לקבוצה אפשר לשלוח וידויים או בדרך אנונימית, דרך קישור בקבוצה שמאפשר לכותב לא להזדהות, או באמצעות הודעה ישירה לזילבר בפייסבוק. לפני כמה שנים הוא גם פתח לקבוצה עמוד באינסטגרם וגם שם כותבים יכולים לשלוח לו וידויים. בחודש, מתפרסמים בקבוצה בפייסבוק עשרות אלפי וידויים, שנכתבו מכל רחבי הארץ.

מה המסקנות שלך בתור מי שאפשר לומר משמש ככותל לכל כך הרבה אנשים?

שהרבה מאוד אנשים מחפשים לפרוק. אם אני לא מעלה משהו שמישהו שלח הוא כותב לי למה לא העלית. אנשים כמהים לקבל את הבמה לפרוק ואת העצות מהקבוצה. זה חד-משמעית מעיד על בדידות, אני לגמרי מרגיש שיש בדידות מטורפת בדור שלנו. כל ארבעה וידויים מישהו כותב על זה.

אצל רווקים הבדידות היא מאוד גדולה. על הנייר לכולם יש חברים אבל בפועל לא. גם אצל זוגות רואים את הבדידות. זה בעיקר מתבטא אצל רווקים לא בגילי ה-30 שאין להם מסגרת כמו בצבא או התואר.

"גברים פחות הולכים לפסיכולוג להתייעץ"

איזה סוגי וידויים קיבלת מאז 7 באוקטובר?

"המון פוסטים של מילואימניקים. מאוד קשה להם. חלק גדול מהם הם אובדניים, ואני לא מעלה פוסטים כאלה כדי שזה לא ייתן השראה לאחרים. הרבה כותבים 'יש לי פעילות בלבנון שבוע הבא הייתי רוצה לא לחזור ממנה'. פריקות של מילואימניקים שפיטרו אותם או שקשה להם בנישואין. מה שרואים בקבוצה זה קצה הקרחון – לא הכול זה צחוקים, סקס ודייטים זה הרבה יותר עמוק, אבל לא את כל הפוסטים אני יכול להעלות".

מה שהתחיל כקבוצת וידויים תמימה – הפך להיות גם עם משקל כבד של אחריות. זילבר מספר כי בעקבות הווידויים שקיבל יצר קשר עם המשטרה, ועם עמותת ער"ן – ושכל פוסט אובדני הוא ישר מדווח למשטרה. אחד מהווידויים שקיבל גם גרמו לו להקים יחד עם זוגתו לשעבר את הקבוצה "גירל טו גירל" בפייסבוק – שכיום מונה אלפי נשים, ומטרתה להוות פלטפורמה לבנות שרוצות להכיר חברות חדשות. "הקמתי אותה בגלל וידוי שמישהי שלחה, שהיא בקרוב מתחתנת ואין לה חברות להזמין לחתונה", אומר זילבר. את ניהול הקבוצה הוא הותיר לאקסית שלו, כדי שבנות ירגישו בנוח להעלות לשם וידויים, והיא עד היום פעילה.

מדי יום מקבל זילבר מאות וידויים. הוא מנהל את הקבוצה לבדו, וכרגע לא נראה שהוא מתכוון להפסיק. מה שהתחיל כתחביב הפך לשגרה סזיפית יום יומית שבה הוא מסנן מאות פוסטים, בוחר מה להעלות ומתי, ויוצר קשר עם הרשויות במקרה הצורך. הקבוצה הפכה למקור השראה לכל הקבוצות שהגיעו אחריה – קבוצות וידויים של סטודנטים, של חיילים, של זוגות, מטפלים והורים – שנפתחו בזה אחר זה.

מה גורם לך לעשות את זה? זה לא שאתה מרוויח מזה משהו

"מבחינתי אני עוזר לאנשים דרך הקבוצה הזו. אני באמת אוהב לעזור, והקבוצה הזו נותנת לי כוח לעזור לאחרים. כשמישהו כותב וידוי ואנשים נותנים לו עצות זה הכי עזרה בעולם. אם מישהו מספר על בעיות שיש לו בחיי המין למשל, ואנשים מגיבים לו (ניתן גם להגיב אנונימית בקבוצה, י.י), הוא רואה שהוא לא לבד בזה, ואחרים מייעצים לו. יש הרבה וידויים כאלה, גברים פחות הולכים לפסיכולוג כדי לדבר על הדברים".

אחת הדוגמאות הבולטות שזילבר זוכר היא וידוי שקיבל ממישהי שכתבה שהיא שוקלת לעבוד בזנות כדי לצאת מחובות. "זה היה וידוי שמישהי כתבה בעקבות זה שאבא שלה נפטר והותיר לה חובות. הצלחתי לאתר אותה. פתחנו לה קבוצת פייבוקס וגייסנו לה עשרות אלפי שקלים וחיברתי אותה עם משרד עורכי דין שיעזור לה לצאת מהחובות. אנשים ראו את הפוסט שלה וביקשו ממני איך לתרום לה, וככה הכול התגלגל. בסוף גם פגשתי אותה".

לפני חודשיים זילבר ציין 8 שנים מאז היום שבו פתח לראשונה את העמוד 'וידויים תל אביב – TLV confessions". כיום הוא כבר לא סטודנט אלא בשנות ה-30 לחייו, עדיין רווק, ועובד בתחום הפרסום. לרגל המאורע, הוא החליט לאגד את הפוסטים הכי ויראליים, מצחיקים, כואבים וחושפניים בקבוצה לכדי ספר, בצירוף התגובות המובילות שקיבל כל פוסט.

הספר שהקריאה בו עוברת במהירות ושבחלק הפוסטים אי אפשר שלא להתגלגל מצחוק – מלווה בניתוחים פסיכולוגיים של ד"ר לירז מרגלית על כל פרק, ובתובנות של זילבר מניהול הקבוצה. למשל, מהם המאפיינים של פוסט ויראלי, ופרק מיוחד בספר – הפרק השחור – שעוסק בהטרדות ובתקיפות מיניות, על וידויים אמיתיים שעלו בקבוצה מהתחום הזה. בסופו, יש חידון שיאפשר למשתמש ללמוד אילו מעשים וסיטואציות חוצות את הגבול. על הספר חתום 'רותם זילבר', תחת שמו הבדוי.

למה עד היום לא נחשפת?

אני חושב שאנשים ירגישו יותר בנוח לפרוק לישות שהיא לא ידועה מאשר שיראו מישהו ספציפי שיודעים מי זה. קראתי לעצמי רותם זילבר כי רציתי שם שהוא יפה אבל שלא יהיה חנון מדי ולא ערס מדי. שם שהוא בול. גם את החבר'ה האלה וגם את אלה.

הספר והפרק השחור על הטרדות מיניות

ולמה קראת לקבוצה 'וידויים תל אביב'? זה קהל היעד?

דווקא הרוב של העוקבים לא מתל אביב, וגם לא בהכרח רווקים. נכון, אבא שלי נגיד לא יקרא בקבוצה. זה לא רלוונטי אליו. אבל אחותי ואח שלי שהם בני 40 זה כן מעניין. זה לא רק לחבר'ה רווקים שיוצאים לדייטים, יותר מ-50 אחוז מהתגובות הם נשואים. הרבה מהווידויים הם על חיי נישואים, אם רוצים לפתוח את הזוגיות, על משכנתה והסכמי ממון.

מה גרם לך להחליט להוציא את הספר?

רציתי שיהיה לי משהו פיזי מהקבוצה. משהו שאוכל כשאהיה סבא להראות. שזו הקבוצה וזה היה ההיילייט בה. מה שגם היה לי מאוד חשוב זה להעלות מודעות גם לתקיפות מיניות, שזה הפרק השחור בספר שאני הכי גאה בו. נשים לא רוצות להגיד הוטרדתי וגברים לא רוצים להגיד הטרדתי. המטרה שלי זה להעלות את הנושא שיכירו את זה ושאעשה איזה חינוך לכל הנושא. בסוף הפרק יש כללים וחידון – גם לנשים וגם לגברים.

החידון שעשיתי לגברים להראות להם איך מתנהגים. יש שם שאלה אם אתה נמצא במועדון ויש מישהי שהיא שיכורה מנשקת אותך מחברת אותך ומדברת לא ברור – אומרת לך בוא נלך אליך הביתה. מה עושים במצב כזה. הרבה מאוד מהגברים ימשיכו עם הבחורה. הרבה לא יודעים שעבור האישה הזו זו יכולה להיות טראומה לכל החיים כי לא זוכרת מה היא עשתה. והגבר לא יקרה לו כלום. היה לו עוד לילה מהנה. החידון הזה נועד לצורך להראות לגברים מה נשים מרגישות. ואיך זה משפיע עליהן".

עד מתי תמשיך עם הקבוצה הזו? כבר 8 שנים

בשנים הקרובות אני רואה את עצמי ממשיך. אבל כשאהפוך לאבא יכול להיות שזה כבר לא יתאים לי, כי זה באמת מצריך ממני הרבה. אני עובד על זה כל יום, לקבל מאות וידויים, לתזמן אותם, ולחשוב מה הכי יעבוד בקבוצה"

לרכישת הספר – http://tlvconfessions.com/book