בקשה לייצוגית בסך 2.5 מיליון שקל: "הציבור לא מסוגל להבין שמוצר 'תמים' משמש כלי ריגול ומעקב"

"כשאתם צופים בטלוויזיה – והטלוויזיה צופה בכם בחזרה": הציטוט הזה, הלקוח מתביעה שהוגשה בטקסס, ארה"ב, פותח את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז נגד שתיים מיצרניות הטלוויזיות המובילות בעולם: LG וסמסונג. במרכז התביעה עומדת טענה להפרה חמורה של זכויות המשתמשים בישראל, הכוללת איסוף מידע אישי ורגיש בקנה מידה "בלתי נתפס" וללא הסכמה מדעת.

הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה על ידי שני אזרחים ישראלים וקטין (המיוצג על ידי אביו), המשתמשים בטלוויזיות של החברות בביתם, באמצעות עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, המתמחים בתביעות ייצוגיות.

התובעים דורשים פיצוי של מעל 2.5 מיליון שקלים עבור חברי הקבוצה המיוצגת – כל מי שהשתמש בטלוויזיה מתוצרת סמסונג או LG בשבע השנים האחרונות, וכל קטין שהשתמש בטלוויזיה של חברות אלו במהלך 7 השנים האחרונות.

לפי הבקשה, הטלוויזיות החכמות של המשיבות אינן רק מכשירי צפייה, אלא כלי ריגול ומעקב המנטרים את המשתמשים 24/7. נטען כי המכשירים אוספים מידע נרחב הכולל את משך השימוש, היישומונים המותקנים, שאילתות חיפוש, כתובות IP ומידע על מכשירים אחרים המחוברים לטלוויזיה, כמו קונסולות משחק ומחשבים ניידים.

בכתב התביעה כותבים זאת כך: "מה שהציבור (שרגיל לכך שהטלוויזיה שבביתם נועדה לצפייה בתכנים) לא מסוגל להבין - הוא שמוצר 'תמים' כמו טלוויזיה, שנרכש במיטב כספם, ולפעמים בכסף רב, משמש כלי ריגול ומעקב אחריהם".

"באופן שערורייתי במיוחד", נטען כי הטלוויזיות מבצעות "צילומי מסך" של כל מה שנצפה בהן – מאות תמונות בתוך אלפיות השנייה – באמצעות טכנולוגיית ACR (זיהוי תוכן אוטומטי). המשמעות היא שגם סרטונים אישיים או תמונות מהטלפון הנייד שמוקרנים על המסך, ואפילו תכנים המופיעים כאשר הטלוויזיה משמשת רק כמסך למחשב נייד באמצעות כבל HDMI, נלכדים ומועברים לשרתי החברות. בנוסף, נטען כי המכשירים אוספים נתונים ביומטריים כמו טביעות קול (voice prints). על פי התביעה, הטלוויזיות החכמות ממשיכות לאסוף מידע על המשתמשים אפילו כשהן מצב אופליין, כלומר לא מחוברות לרשת האינטרנט.

המידע מועבר עבור אינטרסים מסחריים

לפי המפורט בתביעה, האינטרס מאחורי איסוף המידע הוא מסחרי מובהק - המידע שנאסף נועד בין היתר על מנת לשפר את הביצועים העסקיים, ונעשה בו שימוש ישיר לשם כך

סמסונג ו-LG הקימו זרועות פרסום דיגיטליות (Samsung Ads ו-LG Ad Solutions) שמטרתן למסחר את נתוני הצפייה והרגלי המשתמשים. סמסונג אף מתארת בפני מפרסמים את הנתונים שהיא אוספת כ"נשק סודי" (secret weapon), המאפשר לבנות פרופילים דיגיטליים מדויקים ולטרגט את הצרכנים בפרסום ממוקד.

"כופים על המשתמשים את ההסכמה"

התובעים טוענים כי המשיבות משתמשות ב"טקטיקות פסולות" כדי להוציא מהמשתמשים הסכמה לכאורה לאיסוף המידע. במהלך הפעלת המכשיר לראשונה, הממשק בנוי כך שהוא כופה על המשתמש את ההסכמה דרך שורה ארוכה ומתישה של מסמכים משפטיים עמוסים, ומנצלים למעשה את העובדה כי המשתמשים רק רוצים לסיים את ההתקנה ולהפעיל את המכשיר החדש.

בנוסף, נטען כי סמסונג ו-LG מנצלות את "פרדוקס הבחירה" - ממצא שלפיו ריבוי אפשרויות דווקא מצמצם את חופש הבחירה של הצרכן, משום שככל שמספר האפשרויות גדל, כך קשה יותר עבורו לדעת איזו מהן נכונה. במקום זאת, הן מדגישות את כפתור "בחר הכל" כדי לגרום לצרכן לסיים את התהליך במהירות, מבלי להבין למה הוא מסכים באותם מסמכים משפטיים. בנוסף, נטען כי ביטול ההסכמה בשלב מאוחר יותר הוא הליך מסורבל, המלווה ב"איומים" כי חלק משירותי הטלוויזיה לא יהיו זמינים יותר.

התובעים טוענים למעשה כי החברות הסתירו ממשתמשי הטלוויזיות את איסוף המידע "מרחיק הלכת, הניכר והפסול", בין היתר באמצעות כך שהן 'מחביאות' את המסמכים המשפטיים ממשתמשי הטלוויזיות, והמשתמשים אינם פותחים אותם, אינם קוראים אותם ואינם מודעים למה שנכתב בהם (וממילא לא היו מסוגלים להבין אותם, גם אם היו פותחים אותם). בנסיבות אלה - לא ניתנת הסכמתם מדעת.

הבקשה כוללת תת-קבוצה ייחודית של קטינים, המבלים זמן רב מול המסכים ופרטיותם נפגעת בצורה קשה במיוחד. נטען כי בשל חוסר היכולת של המשיבות להבחין בין בגיר לקטין, ילדים נחשפים לפרסומות שאינן תואמות גיל בעקבות המידע שנאסף עליהם.

התביעה מתבססת על שורת עילות משפטיות, ביניהן הפרה של חוק הגנת הצרכן, חוק הגנת הפרטיות, חוק המחשבים וחוק התקשורת.

מסמסונג ו-LG טרם נמסרה תגובה.

"ימי הריגול של חברות הטכנולוגיה הסינית עברו מן העולם"

תביעה כמעט זהה כאמור הוגשה בארה"ב ב-15.12 על ידי התובע הכללי של טקסס, קן פקסטון, נגד 5 חברות טלוויזיה גדולות בטענה שהן משתמשות בטלוויזיות החכמות שלהן כדי לרגל אחר תושבי טקסס. חמשת התאגידים הנתבעים הם סוני, סמסונג ו-LG, והחברות הסיניות הייסנס (Hisense) ו-TCL.

כתב התביעה של פקסטון טוען כי חברות אלו "אוספות מידע אישי שלא כחוק באמצעות טכנולוגיית זיהוי תוכן אוטומטי (ACR)". ההודעה לעיתונות מתארת את ה-ACR כ"פולש דיגיטלי בלתי מוזמן ובלתי נראה", אשר מנטר את פעילות הצפייה בזמן אמת, ומעביר את המידע בחזרה לחברה ללא ידיעת המשתמש או הסכמתו.

פקסטון טען שהחברות מוכרות את המידע הזה כדי לטרגט מודעות בפלטפורמות שונות למטרות רווח. ההודעה טענה גם כי למפלגה הקומוניסטית הסינית יש גישה לכל נתוני ה-ACR שנאספו.

"ימי הריגול של חברות הטכנולוגיה הסיניות אחר הטלוויזיות של האמריקאים עברו מן העולם", אמר פקסטון בהודעה (אף כי סמסונג ו-LG הן דרום קוריאניות וסוני יפנית). "צו מניעה זה הוא ניצחון גדול לזכויות הפרטיות ולתנועה לעצירת חברות הביג-טק מלצפות בתושבי טקסס בסתר. שתהיה זו אזהרה לכל חברה אחרת המעוניינת לגנוב את נתוני האמריקאים באופן לא חוקי, שיהיו השלכות לפעילותן הבלתי חוקית והלא אתית".