"אני עדיין גר באותה דירת שני חדרים בתל אביב ונוסע ביונדאי בת 17"

בתוך כל החדשות הקשות של המלחמה, הגיעה גם בשורה אחת משמחת במיוחד: וויז (Wiz) נמכרה לגוגל תמורת 32 מיליארד דולר - הרכישה הגדולה בתולדות החברה והאקזיט הגדול ביותר שיצא מישראל. מאחורי המספרים והכותרות עומדת חברה ששינתה את שוק הסייבר, שהוקמה על ידי אסף רפפורט, עמי לוטבק, ינון קוסטיקה ורועי רזניק - אבל גם סיפור אחד קטן, כמעט מקרי, של החלטה אחת של העובד הראשון בחברה, שכמעט וסירב לרפפורט - עד שבסוף אמר כן, ועם המכירה, לפי הערכות, גרף כ-200 מיליון דולר מהעסקה.

"אני ואסף חברים כבר כמעט 15 שנה", מספר אייל וינר, בן 37, העובד הראשון של וויז וכיום VP of Frontend Engineering בחברה, בשיחה עם mako. "הוא הזמין אותי לדינר, נדמה לי שזה היה במיטבר. הייתה לי הרגשה שמשהו מתבשל ושאולי הוא יציע לי להצטרף".

באותה ארוחה ההצעה באמת הגיעה - אבל וינר דווקא סירב. "אמרתי לו: 'תודה רבה, זה סופר מחמיא לי, אבל אני לא מעוניין'. לא רציתי להתעסק יותר בסייבר. עשיתי את זה ב-8200, עשיתי את זה באדאלום (הסטארטאפ הקודם של מייסדי וויז שנמכר למיקרוסופט), והרגשתי שזה פחות בשבילי באותו שלב".

ומה קרה אז?

"כל חבר שלי בעולם ההייטק דיבר על איך להיכנס לסטארטאפ של אסף - בכל קבוצה, בכל שיחה - כולם רצו להיכנס. ואני היחיד שקיבל את המפתחות, ואמר לא. פתאום הבנתי שעשיתי טעות. כתבתי לאסף ששקלתי את זה שוב ושיניתי את דעתי".

בדיעבד, הוא מסביר, זו בכלל לא הייתה החלטה על המוצר עצמו. "בסוף זה הרבה פחות קשור למה בונים - זה הרבה יותר קשור לאנשים. כשאסף רפפורט מציע לך להצטרף, אתה לא שואל מה בונים - אתה שואל איפה חותמים".

מרגע שהצטרף, הכל התחיל להתגלגל מהר - אבל היה רחוק מההצלחה המטורפת שתגיע בהמשך. "התחלנו בינואר 2020, ארבעת היזמים ואני בבית של אסף, בסלון שלו בפינסקר בתל אביב", הוא מספר. "הייתי מגיע כל יום, יושב איתם ומתחילים לבנות".

בתוך הדירה הזו נולדה החברה - עם מעט אנשים, הרבה ויכוחים מקצועיים, ואפס תחושה של מה שעתיד להגיע. "אני זוכר את עמי וינון מתווכחים הרבה על רעיונות מקצועיים", הוא נזכר, "ואסף היה אומר שברגע שהם יסכימו - נדע שאנחנו בכיוון הנכון".

לתוך הסביבה הזו נכנס וינר בתפקיד לא שגרתי. "הביאו אותי לוויז על תקן שני כובעים - פיתוח פרונט אנד ועיצוב מוצר", הוא מסביר. "זה קצת כמו אדריכל ומעצב פנים וגם קבלן - תחת אותו כובע". לדבריו, עצם הבחירה הזו הייתה חריגה בנוף הסייבר. "העובד הראשון שאתה מגייס הוא מי שמעצב את המוצר - זה מאוד לא נפוץ. זה מראה כמה הייתה להם חשובה החוויה של המשתמש ולראות את הלקוח".

הגישה הזו הפכה לאחד ההבדלים המרכזיים של החברה. "מדובר על מוצר מאוד מורכב, עם מאות ואלפים של פיצ'רים, ולהנגיש עולם כזה לבני אדם זה האתגר. זה לא משנה שבצד השני יושב איש סייבר - הוא בסוף בן אדם. צריך לפשט, לעשות את זה אינטואיטיבי ונוח", מסביר וינר.

העבודה יורדת עד לפרטים הקטנים ביותר: "אנחנו יכולים לשבת שעות על אייקון אחד כדי לנסות ולהחליט אם צריך להיות לו כובע, אם להוסיף לו אלמנט, איך זה ייראה יותר ברור".

עם הזמן, הבחירות הקטנות האלה הפכו להשפעה רחבה על כל התעשייה. "זה די משעשע לראות את זה", הוא אומר. "אני רואה את אותם אייקונים, אותם צבעים, אותם מבנים חוזרים במקומות אחרים. דברים שבחרתי בהתחלה כמעט במקרה הפכו לסטנדרט". מבחינתו, זה אפילו מחמיא: "אני מאוד ממליץ לכולם להעתיק. גם אנחנו קיבלנו השראה מהרבה מוצרים, זה חלק מהמשחק".

אבל מעבר למוצר עצמו, הוא חוזר שוב ושוב לנקודה אחת מרכזית - האנשים. "זה צוות מנצח. ארבעת היזמים הם מהאנשים הכי מוכשרים וערכיים שאני מכיר, וכל הצוות שהגיע אחריהם - מהטובים שיצא לי לעבוד איתם". לצד זה, הוא מצביע גם על הבחירה הנכונה שלהם בשוק: "עולם הקלאוד סקיוריטי הוא השוק הכי צומח בסייבר, והייתה בו בעיה אמיתית שהיזמים זיהו ופתרו".

ההצלחה, הוא מודה, הגיעה מהר יותר ממה שמישהו דמיין. "אף אחד מאיתנו לא חשב שזה יגיע להצלחה בגודל כזה ובמהירות כזאת. זה סוריאליסטי", הוא אומר. "יש בזה גם הרבה אחריות - אנחנו עובדים עם יותר מ-50% מחברות הפורצ'ן 100, חברות כמו BMW, לואי ויטון ואחרות, ואחראים על אבטחת הענן שלהן".

אבל לצד המספרים הגדולים, השגרה נשארה אינטנסיבית. "זה לקח הרבה מכולנו - עבודה מבוקר עד ערב מהיום הראשון ועד עכשיו. יש כאן הרבה הקרבה, אבל אנחנו גם מאוד נהנים מהדרך ואוהבים לעבוד יחד".

אחת השאלות המתבקשות סביב העסקה היא מה קורה לחברה כשהיא נכנסת לתאגיד ענק כמו גוגל - ואם יש חשש לאבד את האופי הייחודי שלה. וינר לא נשמע מודאג. "אני לא מרגיש חשש כזה", הוא אומר. "לאסף כבר יש ניסיון עם זה, אחרי המכירה של אדאלום, ולצוות יש יכולת לשמר את התרבות ואת האנשים גם בתוך חברה גדולה יותר".

לדבריו, גם ברמה האסטרטגית, החיבור לגוגל טבעי. "בסוף האינטרסים מאוד מיושרים. גם אנחנו וגם גוגל רוצים לבנות את מוצר הסייבר ענן הכי גדול בעולם. עם הכוח של גוגל, התשתיות והיכולות שלה ב-AI - זה משהו שיכול לקחת אותנו לשלב הבא".

כאמור על פי הערכות, וינר הכניס לכיסו סכום של כ-200 מיליון דולר, אבל למרות האקזיט והסכומים חסרי התקדים, הוא מתעקש לשים את הדברים בפרופורציה. "אני מצטער לאכזב, אבל זה נורא משעמם. אני עדיין גר באותה דירת שני חדרים בתל אביב, נוסע ביונדאי בת 17. החיים לא באמת משתנים. אנחנו עדיין אנשים שאוהבים ליצור ולבנות. אולי אפשר לטוס בביזנס, אבל חוץ מזה - לא הרבה משתנה באמת".

העסקה הזו מתרחשת גם בתוך תקופה מורכבת במיוחד לישראל, גם בזירה הביטחונית וגם בזירה הציבורית. שמו של אסף רפפורט עלה לא פעם בשיח הציבורי, בין היתר סביב מעורבותו והעמדות שהביע, כולל על רקע הסיקור והדיונים סביב רכישת רשת 13 על ידי קבוצת הייטקיסטים שהוא עומד בראשה.

וינר עצמו פחות נכנס לזירה הזו, אבל כן מתייחס לאופי המנהיגות של רפפורט: "אני חושב שאסף, ובכלל הצוות, הם בין האנשים הכי ערכיים שאני מכיר. הוא שם את הפעולות שלו איפה שהלב שלו נמצא, ובגלל זה אנשים הולכים אחריו".

גם ברמה האישית, למרות השינוי הכלכלי הדרמטי, הדרייב נשאר אותו דבר. "הכסף הוא אמצעי, הוא לא המטרה", הוא מדגיש. "אם זה הפקטור המרכזי - זה בדרך כלל לא עובד. אתה צריך להיות משוגע כדי להשקיע את כמות השעות שאנחנו משקיעים, אם אתה לא באמת אוהב את מה שאתה עושה". מבחינתו, העתיד כבר ברור: "אני עדיין רעב. המסע של וויז רחוק מלהסתיים, ויש לנו עוד הרבה פסגות לכבוש".