"לא ניכנע לעירום": הספלול היפואי שהותיר את הדיירות שבורות לב

לא רחוק משוק הפשפשים, ברחוב הצורפים ביפו, שוכן מבנה אבן היסטוריה שנבנה במאה ה-19 ועבר תהליך שימור קפדני. מעבר ליופיו ולערך ההיסטורי שלו הוא בלט גם בצמחייה המטפסת על קירות האבן העתיקים שלו, שהפכה לסימן ההיכר של סטודיו iota, מותג לייפסטייל וריהוט, שממוקם במבנה בשש השנים האחרונות. בשבוע האחרון, בהפתעה גמורה, נוסרה הצמחייה השופעת והצפופה שהסתירה כמעט לגמרי את חזית. "אנחנו שבורות לב. בלי הודעה מוקדמת ובלי מילה הספלול נעלם. החבר הירוק שקיבל את פנינו כל בוקר כבר לא כאן. אנחנו מרגישות קצת ערומות, פגועות וחסרות", ציינה בסטורי שלה טל צור, אחת מצמד המייסדות והבעלים של הסטודיו, וההודעות הפרטיות לא הפסיקו לזרום.

בשבוע שעבר שמעו בנות הסטודיו בום. הן ניסו לפתוח את הדלת ולא הצליחו כי הצמחייה הירוקה והמרשימה, שטיפסה לגובה רב, נפלה. "יצאנו החוצה מדלת הכניסה של המחסן וראינו שכרתו אותו. לא שמענו רעש, אלא את הנפילה, וגם השלט המואר שלנו נפל והייתה הפסקת חשמל", מספרת צור. "המטפס היה ממש פראי אבל משגע, השתלט על כל השער והפך לחלק מהנוף של המקום, כמו מערה. היו לו פרחים ברורים בצורת איבר פנימי, כמו כליה, שגדל ונפתח. אם היינו סורקות אותו, הוא היה יכול להיות השראה לבד ריפוד". הספלול, צמח טורף חרקים, נזרע במקום לפני כעשור והפך לחלק מהאסתטיקה של המקום. צור מספרת כי פרח בכל מזג אוויר, היה חזק מאוד, לא נזקק להשקיה, והן היינו מקפידות לגזום אותו פעם בחצי שנה.

"לא היה בן אדם שעבר במקום, מהשכנים מבית קנדינוף ומשכית ועד עוברים ושבים ברחוב, שלא עצרו והצטלמו לידו. אהבנו ששאלו מאיפה הוא, איך משרישים אותו ואם אפשר לקחת ייחור, ולשמוע מהרחוב קריאות כמו 'בואי רוני, את חייבת לראות מה זה'. הוא היה מעין 'אינסטגרם מומנט' ברחוב, ובסטודיו חשבנו לא פעם לפתוח 'פינת הספלול' באינסטגרם כדי לעקוב אחר הפריחה ולתת עליו מידע".

הספלול, Aristolochia במקור, הוא צמח מטפס בעל בצורת ספל או מקטרת, שמשמשים כמלכודת לחרקים מאביקים. בארץ גדלים שישה מיני בר, ביניהם ספלול הגליל וספלול החורש המוגנים, ומשתמשים בו גם כצמח נוי מטפס יפה.

< לכל הכתבות בערוץ living

עכשיו כשהן חשופות לאור הטבעי בלעדיו הן מרגישות ש"רואים להן". "אנשים נכנסים ושואלים מה קרה. הטבע הוא היצירה הכי יפה שהייתה חלק מהמראה של המקום ואחרי שש שנים לא יכולנו לבקש מראה פריחה כזה שמרגש גם אותנו". שטף התגובות לאחר הסטורי שהעלו שימח אותן. מעבר להזדהות "מטורפת" עם שיברון הלב, היו המון איחולי פריחה והצעות מה לשתול. "זה נגע בכולם ובצדק, אפילו בשכנים שעברו ועשו לנו פרצוף עצוב. הם חשבו בהתחלה שאנחנו סוגרות".

היום נותר גזע חתוך בצד עם מעט שורשים וענפים יבשים שנלכדו בשער ואדמה שצריך לנקות ולסדר. "אם הבנו נכון, הצמח הפריע לאנשים בבניין מאחר שהיה פראי. אם מישהו היה אומר לי משהו, הייתי מבטיחה לגזום כדי שיתאים לכל מי ששותף למקום הזה, ואפילו לטפל בו על חשבוני, אבל לא ניתנה לי ההזדמנות. אני מאמינה שמי שעשה זה, ישתתף בהחייאה שלו. יש שורשים בצד השני, משם התחילה הצמיחה, כך שנוכל לסדר ולבצע חיתוך מעודד צמיחה, כדי שיהיה לו קל יותר לצמוח. לא ניכנע לעירום, ונדאג שיהיה ירוק ויפה למען הכניסה ולמען הרחוב, כנראה תוך שלוש שנים".

Iota בחרו במבנה האבן מ-1888 שעבר שימור כסטודיו הקבוע שלהן והקפידו לבנות מתקנים שנחים על הרצפה כדי לא לקדוח באבני הכורכר המקוריות. היחס למקום ולצמחייה היה מתוך כבוד לסביבה ולעבר והפך לחלק בלתי נפרד מהמותג. "אנחנו בכל זאת עסק חברתי שמנסה להתחשב בסביבה שלו, שכוללת אנשים ואת הסביבה עצמה", מסבירה צור על העסק שהקימה לפני 11 עם שולה מוזס ויחד הפכו את הסריגה לטכניקה עדכנית בעזרת פיתוח טקסטיל ייחודי. הפעילות החברתית צמחה מקהילות בדואיות בישראל לנשים מטורקיה והודו, והנשים שולטות בכל שלבי הייצור, מחוט ועד מוצר, ויוצרות פריטים כמו שטיחים, פופים ונדנדות ומעורבות בפרויקטים בשיתוף מעצבים, מתחום האופנה ועד שטיחים למכוניות.