קצב רכישת הדירות נמצא בשיא והמחירים מזנקים, אבל הרשויות לא ממהרות לבנות יחידות דיור חדשות. משך הזמן להנפקת היתר בנייה בישראל ארוך ב-114 מהממוצע שמדד הבנק העולמי במדינות אחרות, והרפורמות שנערכו בנושא נכשלו – כך עולה מדוח מבקר המדינה שפורסם היום (רביעי), בנושא הרשויות המקומיות.
לפי הביקורת, תהליכי הרישוי אף התארכו מאז שקבעה המדינה את "תיקון 101", שנועד לייעל את התהליכים ולקצרם. בבאר שבע, למשל, זמן ההמתנה הממוצע להיתר בנייה התארך בכ-33%. התיקון שקבעה המדינה בעשור הקודם נועד להעביר סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי במטרה לפשט הליכים, אבל רבות מהוועדות המקומיות לא היו ערוכות לכך מבחינת כוח אדם ומערכות. רובן הגדול כלל לא עברו את ההכשרה הנדרשת על פי החוק כדי לקבל סמכויות לפעול עצמאית.
הנפקת היתר בנייה ממוצע ארכה 319 ימים במחצית השנייה של שנת 2019. במסלול ההקלות כבר התארכה ההמתנה ל-407 ימים בממוצע, לעומת 276 ימים במסלול המלא ו-144 ימים במסלול המקוצר.
חוסר יעילות בוועדות המחוזיות: כמעט 5 שנים לאישור תוכנית
המבקר גם בחן את יעילות התוכניות שמעסיקות את הוועדות המחוזיות. יותר ממחצית מתוכניות המתאר המקומיות והתוכניות המפורטות שבהן טיפלו הוועדות בשנים 2016 עד 2019 חלות על שטח שקטן מחמישה דונמים.
"ריבוי התוכניות הנקודתיות יש בו כדי להאריך את משכי זמן התכנון, להביא לעומס על מוסדות התכנון ובעקיפין אף להגביר את חשיפת מוסדות התכנון ללחצים או פניות מיותרות מצד בעלי עניין, משום שכל תוכנית מעין זו נדרשת לעבור את כל ההליך התכנוני", כותב המבקר. ירושלים מובאת כדוגמה קיצונית ליחס הבעייתי בין משאבי תכנון לתועלת, כאשר כמחצית מתוכניות הבנייה בבירה הן על שטח הקטן מדונם.
עוד עלה בביקורת כי גם לאחר תיקון 101 משכי הזמן לאישור תוכניות בסמכות ועדה מחוזית מרכז נותרו ארוכים: 58.5 חודשים (קרוב ל-5 שנים) בממוצע. ניתוח הנתונים של הזמן הממוצע שנדרש להשלמת השלבים השונים בתהליך הראה כי במחוז מרכז בכל השלבים, למעט בשלב הפקדת התוכנית, משכי הזמן הממוצעים חורגים מהקבוע בחוק. בנוסף, המידע על המלאי התכנוני אינו כולל מידע על זמינותו ועל מימושו.