חצי מהיישובים במדינה מבקשים להעלות ארנונה, ואין מי שיעצור אותם

הברז פתוח, אתם משלמים

חברנו א' הוא איש חרוץ. הוא עובד קשה מבוקר עד ליל, ואחרי שנים של חיסכון הצליח לקנות לעצמו דירת ארבעה חדרים בחולון. השכונה חדשה כל כך שאין ממש דרכי גישה נוחות לבניין, על תחבורה ציבורית הוא לא חולם, ועל מכולת בטח שלא.

מה שיש לו זה חשבון ארנונה. כל חודשיים העירייה דורשת ממנו 1,500 שקל, תמורת כביש שעוד לא נסלל ואוטובוס שלא יגיע. ועוד מעט היא תבקש יותר.

א' לא לבד. 121 רשויות מקומיות, כמחצית מהרשויות בישראל, הגישו למשרד הפנים בקשות לשנות את הארנונה ב-2027, וייתכן שהמספר עוד יעלה. כל זה מעל ומעבר לעדכון השנתי האוטומטי, שלבדו יעמוד ב-2027 על 3.05%.

התיאבון נחשף בגובה הבקשות. אזור מבקשת העלאה חריגה של 10% לעסקים, אריאל רוצה 5.15% גורף על עסקים ומגורים, אשדוד מבקשת 4.45% גורף, ונצרת פשוט הגישה בקשה להעלאה גורפת של 30%. רחובות רוצה להעלות את הארנונה למגורים ב-8%, רמת גן מכוונת ל-10% לעסקים.

מאחורי המספרים היבשים מסתתר עוד סימן קטן לחוסר ריסון: אין שר פנים. את התיק מחזיק ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא לא טרח לחתום על הקווים המנחים להעלאות. בכירים בתחום מסבירים שריבוי הבקשות וגובהן החריג מעידים על דבר אחד. הרשויות יודעות שאין שום בעיה לבקש, ולקבל.

בהתאחדות התעשיינים כבר עשו את החשבון. מנגנון העדכון האוטומטי לבדו הוסיף כ-3.5 מיליארד שקל בשנה לתשלומי הארנונה של משקי הבית והעסקים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. בינואר 2027 צפויה עוד עלייה של כ-1.3 מיליארד. נשיא איגוד לשכות המסחר שחר תורג'מן מוסיף שהארנונה לעסקים בישראל כבר גבוהה בכ-40% מהמקובל באירופה, וכל שקל נוסף מתגלגל בסוף למחיר שמשלם הציבור.

לפני שאושרה ולו העלאה חריגה אחת, נטל הארנונה השנתי כבר מטפס לכיוון חמישה מיליארד שקל

עכשיו אפשר לשאול לאן הכסף הזה הולך, ולמה הקופה של הרשויות התרוקנה מלכתחילה. חלק מהתשובה נמצא בהנחות הארנונה שש"ס דאגה להעניק לציבור בוחריה. לפי מחקר של הכלכלן הראשי באוצר, שווי ההנחות זינק מ-2.2 מיליארד שקל ל-3.2 מיליארד. את החור הזה בקופה מישהו צריך למלא, והרשויות פשוט מגלגלות אותו אליכם.

וכאן טמון העיקר. הבקשה איננה בשביל שירות טוב יותר לאזרח, לפחות לא בחולון, וקשה להאמין שרק בה. זו נטו קפיצה על עגלת כלכלת הבחירות, מאחר שהברז פתוח עכשיו וקל לקחת עוד מהציבור כשלממשלה לא אכפת. במקביל, בזמן שמאשרים לרשויות להעלות ארנונה, שוקלים במקומות הנכונים להחזיר את מס הירושה. לא במקרה. כדי שאחרי הבחירות יהיה עם מה למלא גם את הקופה של המדינה.

השבוע של המאגניפיסנט 7

אם פתחתם השבוע את מסכי המסחר בוול סטריט, יכולתם להרגיש את החרדה באוויר. עונת הדוחות של חברות הטכנולוגיה הענקיות (Big Tech) הגיעה לשיאה, והיא חשפה תמונה של שוק מפוצל, עצבני ובעיקר צמא לתוצאות. המשקיעים כבר לא מסתפקים בהבטחות נוצצות על עתיד הבינה המלאכותית (AI) – הם רוצים לראות קבלות בשורה התחתונה. בזמן שחלק מענקיות הטק ממשיכות לשרוף מאות מיליארדי דולרים על תשתיות וחוטפות חבטות מהשוק, אחרות מוכיחות ששימוש חכם במזומנים וגידול מסיבי בענן הם עדיין המנוע הכי חזק על הגלובוס.

הדרמה הגדולה של השבוע שייכת לאפל, שהציגה דוח מצוין על הנייר עם הכנסות של כמעט 109.5 מיליארד דולר וזינוק של 22% במכירות האייפונים, אך ראתה את המניה שלה צוללת בכ-5% במסחר המאוחר. הסיבה? חטיבת השירותים שלה (הכוללת את אפל TV ואפסטור) איכזבה את התחזיות, והמשקיעים חוששים מהעובדה שהחברה מפגרת במרוץ ה-AI ונאלצת להישען על טכנולוגיה של גוגל. אפל, שמציינת את הרבעון האחרון של טים קוק כמנכ"ל לפני כניסתו של ג'ון טרנוס לתפקיד, מתמודדת גם עם "מחסור של פעם ב-100 שנה" בשבבי זיכרון. הטוויסט העלילתי של אפל הגיע מבית המשפט העליון בארה"ב: פסילת המכסים של טראמפ הניבה לחברה החזרי עתק מהממשל, שהזניקו את שולי הרווח שלה לשיא של 50.6% ועזרו לה לספוג את התייקרות הרכיבים בעוד מתחרות האנדרואיד שלה נחנקות.

מהעבר השני של המתרס, אמזון סיפקה חגיגה למשקיעים והטיסה את המניה שלה ביותר מ-9% לאחר הסגירה. מנוע הצמיחה המרכזי של ענקית הקמעונאות היה חטיבת מחשוב הענן שלה (AWS), שרשמה את קצב הצמיחה המהיר ביותר שלה מזה 18 רבעונים (37% ל-42.2 מיליארד דולר) על רקע בום מטורף באימוץ כלי AI לעסקים. אמזון הוכיחה שההשקעות המפלצתיות שלה בתשתיות מתחילות להניב מזומנים אמיתיים. גם מיקרוסופט חגגה רבעון חזק עם עניינים דומים: מניה שקפצה בכ-3% הודות לזינוק של 43% בהכנסות שירות הענן אז'ור (Azure), שחצה לראשונה את רף ה-100 מיליארד דולר בשנה. מיקרוסופט הראתה כי למרות שהשקעות ההון שלה זינקו ב-70% לשיא של 41 מיליארד דולר ברבעון, הביקוש העצום ל-AI מצדיק את הצ'ק השמן.

ומנגד, מי שחטפה את המכה הכואבת ביותר של השבוע היא מטא. החברה של מארק צוקרברג ראתה את המניה שלה צונחת ב-11% לאחר שהציגה ירידה מפתיעה של 14% ברווח הנקי, לצד תחזית הכנסות מאכזבת לרבעון הבא. המשקיעים איבדו את הסבלנות מול הדיווח של מטא על כך שהשקעות ההון שלה ב-AI כמעט יוכפלו השנה ויגיעו עד ל-145 מיליארד דולר, בזמן שחטיבת המציאות המדומה שלה (Reality Labs) המשיכה לדמם עוד 4.6 מיליארד דולר ברבעון אחד בלבד. אם הוסיפו לזה את אלפי התביעות המשפטיות שהוגשו נגדה בארה"ב בטענה לגרימת התמכרות אצל צעירים, קיבלתם חברה ששורפת מיליארדים במזומן וסופגת רצף ירידות היסטורי.

בשורה התחתונה, עונת הדוחות הזו מעבירה מסר חיוני לכל צרכן ומשקיע: עידן ה"צ'ק הפתוח" לטכנולוגיה נגמר. חברות כמו אמזון ומיקרוסופט, שמצליחות לתרגם את טכנולוגיית הענן וה-AI להכנסות מיידיות, ממשיכות לתגמל את בעלי המניות. לעומתן, חברות כמו מטא שרושמות ירידה ברווחים בגלל הוצאות עתק, או חברות כמו אפל שמציגות חולשה במנועי הצמיחה המשניים (כמו אפל TV) וחסך בחדשנות עצמאית, מקבלות עונש מהיר מהשוק. בעולם שבו מחירי הרכיבים עולים וסבלנות המשקיעים פוקעת, המובילות של המחר הן אלו שיודעות לא רק להבטיח את העתיד – אלא לייצר רווחים כבר היום.

מאסק גילה שהוא לא האיש הכי עשיר בעולם יותר וזה מה שקרה

אם חשבתם שללהיות האדם העשיר בתבל יש רק יתרונות, תשאלו את אילון מאסק. האיש שהתרגל לשבור שיאים ולראות את חשבון הבנק שלו מנפח עוד ועוד אפסים, מצא את עצמו השבוע בסיטואציה כמעט דמיונית: הוא הפסיד סכום שגדול פי כמה מהונו של כל מיליארדר אחר בסביבה, איבד את תואר "הטריליונר הראשון בהיסטוריה", ונאלץ להתמודד עם צניחה חופשית במניות החברות שלו. במשך חודש וחצי בלבד, מאסק היה על גג העולם: ההנפקה הציבורית המסחררת של SpaceX הזניקה את הונו לשיא מפלצתי של 1.45 טריליון דולר – סכום הגבוה מההון המשותף של ג'ף בזוס וענקי טכנולוגיה נוספים גם יחד.

אלא שמהר מאוד הרוח יצאה מהמפרשים. מניית SpaceX צנחה בכמעט 50% מהשיא של יוני, וגם טסלה ספגה מכה קשה עם נפילה של 14.5% ביום אחד בלבד בחודש יולי, בעקבות דוחות שהציגו רווחים מאכזבים לצד הוצאות ענק על פיתוח בינה מלאכותית ורובוטיקה. התוצאה? מאסק מחק על הנייר סכום בלתי נתפס של כ-750 מיליארד דולר, כשהוונו התכווץ אל מתחת ל-700 מיליארד דולר. במקום להיכנס לדיכאון, מאסק בחר לקחת את האירוע בהומור הציני המוכר שלו, ועדכן את התיאור בפרופיל שלו ברשת X ללשון קצרה: "(Former) Trillionaire" – טריליונר לשעבר.

אבל בדיוק כשנדמה היה שהחגיגה נגמרה, מאסק שלף מהשרוול את אחד המהלכים המדוברים ביותר בעולם הפיננסים, וזרק לאוויר תחזיות פילוסופיות על עולם שבו "כסף בכלל יאבד משמעות". בריאיון מקיף למגזין The Economist, הוא טען שעד שנת 2036 הבינה המלאכותית והרובוטיקה ייצרו שפע בלתי נתפס, שבו המושגים "שכר" או "חסכונות לפנסיה" יתאדו, וכולנו נחיה תחת הכנסה אוניברסלית. אלא שבזמן שהוא מפנטז על עולם ללא מזומנים, בעולם האמיתי מאסק הוכיח שכסף מעסיק אותו מצוין: בדיוק באותו שבוע הוא השיק את "X Money" – ארנק דיגיטלי מובנה ברשת X, הכולל העברות כספים ללא עמלות וכרטיס אשראי מטאלי של ויזה.

הדרמה הגיעה לשיאה כשהכלכלן וזוכה פרס נובל, פרופ' דארון אצ'מוגלו, אתגר אותו פומבית ב-X וכתב: "אם כסף לא ישנה ב-2036, למה שלא תתחייב לתרום את הונך הנוכחי לצדקה לא יאוחר משנה זו?". מאסק לא התבלבל והשיב מיד: "אני אכן הולך לעשות משהו בסגנון הזה!". אמנם הוא עוד לא פירט את האותיות הקטנות, אך הצהרה כזו מציבה אותו במסלול של וורן באפט ויוזמת ה-Giving Pledge. עבור אדם שמשוכנע שחסכונות עומדים להפוך למיותרים, תרומת מפלצת המזומנים שלו עשויה להיות הדרך האולטימטיבית להוכיח לעולם שהוא באמת מאמין בחזון של עצמו – גם אם כרגע הוא נאלץ לספור כמה מאות מיליארדים פחות בארנק.

עוד לבנה בחומה

כדי להבין את מידת חוסר הנורמליות של המציאות הישראלית, אפשר לבדוק את מצפן הבחירות שעלה כאן, באתר הזה. בין השאלות שמבדילות בין מצביעי מפלגות שונות, אפשר למצוא את השאלה "האם השר לוין צריך להכיר במינוי השופט יצחק עמית לנשיא העליון?", ואת "מה דעתך על חנינה לנתניהו לפני סיום משפטו וללא פרישה מהפוליטיקה?". אלה הסוגיות שמפרידות בין תומכי המפלגות, הסבירו לנו יוצרי הסקר, ולנו לא נותר אלא להסכים.

כלומר, אחרי עבודה קשה של נתניהו, השאלה שמפרידה בין תומכיו לבין מתנגדיו היא אם שלטון החוק חל עליו ועל שריו בכלל. מה השלב הבא? "האם מותר לפרוץ לבתים, אם נתניהו רוצה את הכורסה בסלון?". היסודות הבסיסיים שעליהם מושתתת המערכת שאמורה לקיים את הציבור כולו נרמסים כדי לשרת את המטרות האישיות של ראש הממשלה ושל שריו, שלכל אחד מהם שאיפות לאומניות משלו.

השלב הבא לא איחר לבוא. הוא הגיע השבוע. עוד קמפיין של הסתה הבשיל, כאשר לבנה ניפצה ביום שלישי את דלת הכניסה לבניין חדשות 12. הפעם נלווה אליה איום: "בסוף מישהו ימות", מזהיר זורק הלבנה. הכל, לכאורה, בעקבות פרשת שדה תימן. מחאה על כך ששודר משהו אמיתי שקרה באמת ונחקר באמת. כלומר, הבעיה היא לא אם משהו קרה או לא. הבעיה היא עצם הניסיון לבקר את מי שאסור לבקר. או ליתר דיוק, לרמוז שתקיפת פלסטיני כפות עלולה להיחשב כמשהו לא תקין.

הבעיה היא לא אם משהו קרה או לא קרה. הבעיה בעיני התוקפים היא עצם הניסיון לבקר את מי שנמצא מעל החוק

בממשלה, כמובן, לא ממהרים להזדעזע ולגנות. ח"כ ניסים ואטורי, זה שניסה לפרוץ לבסיס שדה תימן וסירב להגיע לחקירת משטרה, כבר המשיך להתיר את דמם של אנשי החדשות ואמר שמדובר בקונספירציה. בזמן שנעשים ניסיונות להדיח אותו מרשימת הליכוד, הוא ממשיך לשגר את המסרים.

מדובר בחציית קו אדום, אבל קשה כבר לזכור כמה קווים כאלה נחצו בארבע השנים האחרונות. ביום שבו הלבנה תפגע במישהו, נתניהו ושריו יסבירו לנו שלא התכוונו. הם רק שאלו את השאלות.