השכן הפך את חדר האשפה לדירה ונתבע. מה קבע בית המשפט?

ועד בית בבניין ברחוב פרישמן בתל אביב פנה לבית המשפט בדרישה לחייב דייר כבן 80 לפנות חפצים שאחסן בחצר המשותפת, ולפנותו מחדר האשפה של הבניין שהפך ליחידת מגורים.

לפי הוועד, הנתבע נעל את דלתות חדר האשפה, חיבר אותו באופן פיראטי למערכות החשמל, המים והביוב, ואף התקין דוד שמש כדי להופכו ל"דירת מגורים". בנוסף, נטען כי הדייר בנה מחסן בחצר המשותפת לצורך אחסון חפציו, והציב בשטח המשותף בקומת הקרקע רכב שאינו בשימוש.

הדייר לא הכחיש שעשה זאת, אך טען כי הוא רשאי לעשות כן מכוח הסכמים קודמים עם בעלי הדירות. לדבריו, מדובר בשימוש שאינו מונע שימוש מאחרים, והוא נמשך כבר קרוב ל־50 שנה.

השופט גיא פורר מבית משפט השלום בתל אביב קיבל השבוע את התביעה באופן חלקי. הוא ציין כי דייר בבית משותף רשאי אומנם לעשות שימוש ברכוש המשותף גם ללא הסכמת יתר הדיירים - ובלבד שמדובר בשימוש רגיל וסביר שאינו מונע שימוש דומה מאחרים. אולם נקבע כי תוספות הבנייה של הנתבע במבנה מונעות כל שימוש בשטח זה מדיירים אחרים.

"שימוש במבנה למגורים אינו יכול להיחשב כשימוש רגיל וסביר", כתב השופט, "גם מאחר שמדובר בשטח שאינו מהווה דירה לפי תשריט הבית המשותף, וגם מאחר שעל־פי דיני התכנון והבנייה לא ניתן להשתמש בו כך". הנתבע הודה כי הוא עושה שימוש בכל שטח החצר לאחסנת ציוד השייך לו.

"משנמצא כי השימושים שעושה הנתבע ברכוש המשותף אינם בגדר שימוש רגיל וסביר, מונעים משאר הדיירים את האפשרות לעשות שימוש ברכוש המשותף, והם לא הותרו לנתבע על־ידי כלל בעלי הדירות - הרי שמדובר בשימושים אסורים", קבע השופט.

בעקבות זאת, ניתן צו המורה לנתבע לחדול מהשימוש ברכוש המשותף ולפנות את חפציו. עם זאת, בקשת ועד הבניין להורות לנתבע להרוס את הבנייה נדחתה, לאחר שלא הוכח מה מתוכה נבנה על־ידו.

ההחלטה התקבלה למרות השימוש ארוך השנים בשטחים הציבוריים; עם זאת, בשל גילו של הנתבע והעובדה שהשימוש נעשה במשך שנים בידיעת הוועד, לא נפסקו לחובתו הוצאות משפט.

משמעות הפסיקה: דייר בבניין רשאי לעשות שימוש ברכוש המשותף, גם ללא הסכמת שאר הדיירים - ובלבד שהשימוש סביר ואינו מונע שימוש דומה מאחרים.

הכתבה פורסמה במקור באתר גלובס