גם מטר אחד מספיק: המרפסות הקטנות כובשות את הבית
מה שנחשב פעם לתוספת נחמדה הפך לאחד האלמנטים המבוקשים ביותר בדירה הישראלית – וגם כשהשטח מצומצם במיוחד, אדריכלים ומעצבים מוצאים דרכים יצירתיות להפוך מרפסות צרות לפינות ישיבה ירוקות, עם אזורי אירוח ואפילו פינות אוכל, ולפתוח את הבית לאור, לאוויר ולתחושת מרחב

המרפסת הפכה בשנים האחרונות לאחד האלמנטים המבוקשים ביותר בדירה הישראלית. בעבר היא נתפסה כתוספת נעימה, אבל היום היא כמעט תנאי בסיסי לאיכות החיים בבית. גם כשהשטח מצומצם, מתכננים ואדריכלים מחפשים דרכים ליצור יציאה קטנה החוצה באמצעות מרפסות קומפקטיות, פתחים גדולים ולעיתים אפילו פתרונות מינימליסטיים שמאפשרים להכניס אוויר, אור ונוף אל תוך הבית. הצורך הזה קיבל חיזוק משמעותי בתקופת הקורונה, כאשר רבים גילו עד כמה האפשרות לפתוח את הדירה החוצה, אפילו מעט, משפיעה על תחושת המרחב והשהייה בבית.
רעיון דומה קיים כבר מאות שנים באדריכלות האירופית בדמות מרפסות ז’ולייט, שהן מעקות קטנים הצמודים לפתחים גבוהים ומאפשרים ליהנות מאור, אוויר ונוף גם ללא מרפסת ממשית. מקור השם מגיע מהדמות ז’ולייט במחזה "רומיאו ויוליה" של שייקספיר, המזוהה עם סצנת המרפסת המפורסמת. באדריכלות האירופית, בייחוד בצרפת, איטליה וספרד, הפך האלמנט הזה כבר לפני מאות שנים לחלק בלתי נפרד מחזיתות של מבני מגורים עירוניים.
אצלנו נשמע לא פעם המונח "מרפסת עמידה" כשמדובר במרפסות קטנות, אבל בפועל רבות מהן גדולות מעט יותר מהמשמעות המילולית של עמידה בלבד. לעיתים אפשר להציב בהן כיסא יחיד, אדנית או שולחן קטן, ולכן הן מתפקדות כמרפסת מינימלית לכל דבר. הכינוי "מרפסת עמידה" נשאר בעיקר משום שהוא מדגיש את העובדה שזהו פתרון קומפקטי יחסית ולא מרפסת רחבת ידיים. מרפסות עם מידות צנועות עדיין יכולות לשמש מקום קצר להפוגה, לשתיית קפה או פשוט לפתיחת הבית אל האוויר והנוף, וכפי שמראות הדוגמאות התל אביביות הבאות, בתים ישראליים לא מתכוונים לוותר על התענוג הזה.
1 מטר
בשיפוץ קומפלט של דירה משנות ה-70 בקומה השנייה, הסלון הגיע עד לחזית הבניין הראשית, ולכן הוחלט לנגוס מטר אחד פנימה לטובת המרפסת. "אחת הדרכים להתמודד עם מרפסת קטנה כזו ולייצר תחושת גודל היא דווקא להפריד את הריצוף לדגם שונה שמייצר קונטרסט עם הריצוף הדירתי", אומרת אדריכלית שירה אפק.

1.40 מטר
בדירת שלושה חדרים בצפון הישן בתל אביב הייתה מרפסת ארוכה במיוחד עם עומק של 1.40 מטר ושתי יציאות החוצה מהסלון ומחדר השינה. במצב זה היה מאתגר להכניס בה שימושים שונים בלי להעמיס על המעבר. כדי לנצל את אורכה, היא חולקה לאזורים שונים. בכל קצה תוכננה פינת ישיבה קטנה להנאה ואירוח – אחת סמוך לסלון ואחת ליד חדר השינה. ביניהן נוצר אזור ירוק עם צמחים מטפסים שמכניסים הרבה אווירה, לצד צמחי תבלין וצמחים עמידים שקל לתחזק. מערכת השקיה שומרת על הצמחייה ומאפשרת למרפסת להישאר ירוקה ומטופחת לאורך זמן.


מרפסת בקומה הראשונה של בניין רכבת במעוז אביב, שכונה ירוקה המאופיינת בבנייה נמוכה משנות ה-50 ובחצרות משותפות, נוצרה במהלך שיפוץ הדירה על ידי גריעה קטנה משטח הסלון כדי לאפשר יציאה החוצה. עומקה 1.40 מטר והתכנון שלה מדגיש את הנפרדות שלה מהחלל הפנימי, כדי שתיתפס כמרפסת עצמאית למרות גודלה הקומפקטי. אחת הדרכים לעשות זאת הייתה באמצעות ריצוף שונה. בעוד שבבית כולו הונח פרקט, המרפסת רוצפה באריחי משושה בגווני בטון.
המעצבות מיה חכמוב גולדברג ורונית חלג מסבירות: "האתגר במרפסות קטנות הוא ליצור תחושה של חלל שלם בלי להעמיס. לכן שילבנו בה פינת ישיבה קטנה, תוך שמירה על מינימליות. כמו כן התכנון צריך להיות מדויק כדי לאפשר לדלת היציאה להיפתח החוצה בנוחות וכדי למקם מאוורר תקרה. הוויטרינה המקושתת מחברת בין הסלון למרפסת ומאפשרת קשר עין ביניהם, כך שלמרות ההבחנה ביניהן מתקבלת בסופו של דבר תחושה של המשכיות בין פנים לחוץ".

1.60 מטר
בקומה השלישית במרכז תל אביב משתרעת המרפסת לאורך הסלון ומעניקה מראה פתוח ומואר, אולם עומקה הצר, כ-1.60 מטר, היה אתגר עיצובי. כדי להפוך אותה לפנינה ירוקה שתטשטש את הנוף האורבני, תוכננה צמחייה שתעטוף את כולה. נבחרו אדניות בגווני אבן שיתמזגו בצורה הרמונית עם המעקה ולא יגנבו את ההצגה לצמחייה השופעת, ואותו קו השפיע גם על בחירת ריהוט החוץ בגוון ניטרלי שמדגיש את הירוק. אזורי הישיבה חולקו לשניים: בפינה אחת ספת דו ומולה כורסה ושולחן קפה עגול שמאפשר ישיבה זה מול זה. בפינה אחרת כורסה עם שולחן צד כפינה נוספת לקפה של בוקר/אחר צהריים או לקריאת ספר באווירה ירוקה. "כשפותחים את כל הכנפיים, אפשר ממש להרגיש שהמרפסת היא חלק אינטגרלי מחלל הסלון וזאת הייתה המטרה", מסבירה המעצבת.



בדירה בקומה הראשונה במרכז תל אביב תוכננה מרפסת צרה במיוחד ברוחב 1.66 מטר, ולמרות המידות המאתגרות ביקשו בעלי הבית לשלב בה פינת אוכל, אזור ישיבה וצמחייה ירוקה. שולחן האוכל נפתח עם ארבעה כיסאות. ביום-יום ניתן לשבת בו בנוחות כזוג, וכאשר מארחים פותחים את השולחן ומקרבים אותו לוויטרינה, כך שחלק מהסועדים יושבים למעשה באזור הסלון. נוסף לכך שולבו שתי כורסאות ושולחן צד קטן, וכך נוצרה פינה מושלמת לקפה של הבוקר או לכוס יין בערב. גם הצמחייה נבחרה בקפידה עם עציצים בודדים בקוטר מדויק בהתאם לרוחב המרפסת. כדי להסתיר את הנוף הפחות אסתטי של הבניין ממול, חופה המעקה כולו בבמבוק טבעי שמייצר פרטיות ותחושה נעימה ואינטימית.


1.86 מטר
גם כשהמרפסת גדולה קצת יותר, 1.86 מטר עומקה, עדיין יש צורך לנצל את המידות שלה בצורה חכמה. מעצבת הפנים ליטל אופיר ראתה במרפסת הצרה והארוכה בבניין באוהאוס בתל אביב, שעבר שימור, הזדמנות ליצור חלל אינטימי ומדויק. החלוקה לאורך מאפשרת ליצור אזורים קטנים ונעימים, כך שבתחילת המרפסת מוקם אזור ישיבה קליל עם כורסה לבנה ושולחן צד מינימליסטי לרגע של מנוחה בלי להעמיס על המעבר. לאורך המעקה שולבו אדניות וצמחייה עשירה שמכניסה ירוק, רכות ותחושת גינה גם במרחב צר. בקצה המרפסת מוקם אזור קטן נוסף עם ספסל ושולחן נמוך. חיפוי הדק מעץ מאריך ויזואלית את החלל ומחזק את התחושה האורכית, בעוד שהריהוט הקליל והבהיר שומר על זרימה נוחה לאורך המרפסת. כך נוצרת מרפסת שמתפקדת היטב גם במידות מצומצמות, תוך שמירה על מעבר נוח, אווירה טבעית ופינות שימוש שונות לאורך החלל.


