האדריכל ובונה הערים אוסקר פרישר נולד וגדל בארגנטינה, אך מאז שעלה לישראל הפך לציוני נלהב וזה ניכר היטב בפרויקטים שלו, ביניהם כמה מהאנדרטאות הבולטות ביותר בארץ. רק לפני שבוע חזר פרישר בן ה-82 מטיול בן שלושה שבועות בארצות הברית, במהלכו הוא תר את שיקגו, ממפיס, נשוויל וניו אורלינס, חגג ליל סדר עם משפחה יהודית שלא הכיר קודם, וביקר בבית הכנסת ובבית הקברות היהודי. מארצות הברית טס לקובה, ממנה לפריז ואז בחזרה לארץ. את מסעותיו הנרחבים או הקצרים בארץ או בחו"ל עורך פרישר עם בני משפחתו – אשתו, שלוש בנותיו ונכדיו - וממלא אותם בתוכן מהמורשת היהודית והישראלית.
>> לכל הכתבות בערוץ living
פרישר, שעלה לארץ בשנת 1969, כשבתו הבכורה בת 3 חודשים בסך הכול, הוא מהאדריכלים הבולטים בארץ. בעשרים השנים שלפני יציאתו לפנסיה שימש כאדריכל ראשי וחבר הנהלה בחברת אזורים ובחברת שיכון ופיתוח, ניהל פרויקטים והוציא לפועל כ-100 אלף יחידות דיור ברחבי הארץ. ברזומה שלו גם תפקיד שגריר ישראל בוונצואלה, אותו מילא במשך שלוש שנים בשנות ה-80, הקמת השכונה הראשונה באריאל ותכנון של אנדרטאות ברחבי הארץ. במסגרת עבודתו במשרד האדריכלים היה שותף לתכנונן של שכונות ברנע באשקלון, שכונה בקריית ים, כמו גם תכנון קניוני רמת אביב וקריית אונו.
מדירתו בדיור המוגן "אחוזת צהלה" בתל אביב, שבה הוא מתגורר בחמש השנים האחרונות, פרישר יוצא לפעילות התנדבותית במכינה הקדם צבאית מגדלור למנהיגות חברתית, שמטרתה צמצום הפערים בחברה, ולפעילות במסגרת אגודת הסתרים הבינלאומית "הבונים החופשיים", שעוזרים בסתר לנזקקים. בנוסף, עד היום הוא לא פוסח על פעילות ספורט במרתונים, למשל בקובה ב-2016 הוא רץ במסלול בן 10 ק"מ בו נשא את דגל ישראל ביד אחד ואת דגל קובה ביד השנייה.
מסמל הפלמ"ח ועד חדר זיכרון
מיד לאחר שסיים את לימודיו באולפן פרישר החל לעבוד כאדריכל במשרד והתבקש לתכנן את סמל הפלמ"ח על קוביית בטון מתחת לגשר הראל, סמוך ליישוב מבשרת ציון בדרך לירושלים. "כעולה חדש, בעל המשרד שאל אם אוכל לתכנן את הסמל, וכשביקשתי הסבר קיבלתי הרצאה מעלפת על ציונות והקמת המדינה. הסמל קיים עד היום וכל פעם שאני בדרך לירושלים ורואה אותו, אני מקבל אנרגיות מטורפות", הוא מספר.
חדר זיכרון שתכנן פרישר בבית הספר "נתיב מאיר" במעלות מנציח את זכרם 22 תלמידי בית ספר מצפת שהתארחו במעלות במסגרת טיול, ונרצחו על ידי מחבלים ב-1974. "התגייסתי לצבא כעולה חדש ונשלחתי לשמירה במושב צוריאל הקרוב. ידעתי על האסון וכשראיתי את הכיתה של הילדים מוזנחת ושהכול בה זרוק, ניגשתי למנהל וביקשתי להנציח אותם בדרך כלשהי כאדריכל. נפגשנו עם ראש המועצה דאז, קיבלתי אישור והיום נמצא שם חדר עם נר זיכרון, שמות הילדים וספרייה שבה לומדים ילדים מורשת וציונות". ביום הזיכרון ה-40 הוא הוזמן על ידי ראש העיר מעלות דאז, שלמה בוחבוט, לקבל אות הוקרה על יוזמתו, ולפני שנתיים, במסגרת סיור בן שלושה ימים עם משפחתו בעקבות שלל פעילויותיו ב-50 השנים האחרונות, הגיע לאירוע מרגש בספרייה, אליו הוזמנו גם ראש העיר צפת לשעבר אילן שוחט, שקרוי על שם דודתו אילנית שנרצחה בפיגוע.
פרישר תכנן גם את אנדרטת האצ"ל ברמלה לזכרם של 51 חללים שנפלו בקרב על העיר במלחמת העצמאות. "פנו אליי בשנת 1977 ושאלו אם אהיה מוכן לתכנן אנדרטה, והסכמתי לכך אך ורק אם זה בהתנדבות. הנושאים האלה בעלי רגש עמוק אצלי ואני לא מוכן להתפרנס מהם". כדי לתכנן את האנדרטה הוא נפגש עם המשפחות, שמע את סיפוריהן ושאב את סיפורי הנופים. בסופו של דבר נוצרו 26 עמודי בטון נישאים, כל אחד מהם מחולק לשניים, למעט עמוד אחד שנותר שלם כדי לציין את מספרם האי זוגי של הנופלים. האנדרטה מעוצבת כמגן דוד תלת ממדי שהקירות משני עבריו בנויים בגבהים שונים ויוצרים מכלול הפונה לירושלים. בחלק החיצוני סמלי האצ"ל וצה"ל ואִמרה של מנחם בגין: "חייהם מלחמה, מותם גבורה, קרבנם קדושה, זכרם נצח", ובחלק הפנימי פרטים על הקרב, מפה ושמות הנופלים. "אחרי ששמעתי את הסיפורים חשבתי מה הייתי רוצה שיקבל ביטוי רחב של העבר עם מבט לעתיד. עשיתי סקיצה רעיונית ועל בסיסה המשכתי לתכנון ופיתוח. פעלתי מהראש ומהרגש".
השכונה הראשונה בעיר אריאל
לצד אנדרטאות ההנצחה, הקים האדריכל גם שכונות חדשות בישראל. למשל, את השכונה הראשונה בשומרון. כשביקר ב-1982 באזור אריאל הוא הוקסם מהגבעות ומההיסטוריה המקומית ופנה לראש המועצה דאז, יעקב פייטלסון, בבקשה להקים שם שכונת מגורים חדשה. "הוא הסתכל עליי, לא הבין איך אני מתכוון לעשות את זה, אבל בדקתי במשרד השיכון, קיבלתי הסברים, טפסים ובקשות לאישורים ואחרי שנה וחצי קיבלתי טלפון מחברת אליאב, שרצתה לקחת על עצמה את העבודה", הוא מספר. "כך הקמנו את שכונת סטאף, על שם חברת התכנון שלי, במתכונת של 'בית גדֵל', כלומר נכנסים לבית בגודל של כ-40 מ"ר ועם השנים מוסיפים לו קומות. הפרויקט כולו, 36 קוטג'ים, נמכר לזוגות צעירים ולמרות שרציתי לעבור לגור שם, אשתי לא הסכימה לעזוב את תל אביב".
כשפרישר ביקר שם עם משפחתו, לא תיאר לעצמו אפילו בדמיון שכך תיראה השכונה – מפותחת, ירוקה ושוקקת חיים. "אני אוהב את המדינה שלנו, קשור אליה ועליתי אליה כדי לבנות ולהיבנות בה. כאן הקמתי את הבית היהודי, ואני מרגיש צעיר, רק שאני בן 82. אגיע לגיל 120 אלא אם מישהו יעצור אותי בדרך, העיקר ליהנות מהחיים וממה שיש, ותמיד באופטימיות".