על פי חוק, כל אישה בישראל זכאית לפנות למעסיקים שלה ולבקש את תלוש השכר של המקביל הגברי שלה בעבודה. החוק נועד לקדם שקיפות, שתוביל לשוויון רב יותר בשכר בין המגדרים השונים - אולם כמו הרבה חוקים בישראל, הכוונה הטובה לא הובילה לשינוי ממשי בפועל, שכן החוק פשוט לא נאכף.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אתי אלאשווילי ואפרת כהן, למשל, עובדות בנמל אשדוד. לפני מספר שנים אתי קיבלה קידום בעבודה ודיברה על שכרה על אפרת, והשתיים הבינו שמשהו אינו כשורה. "ידעתי מה עלות השכר צריכה להיות, וכשהגעתי לתפקיד הציגו לי פרופיל שכר שהוא נמוך משמעותית ממה שידעתי שאמור להיות", מספרת אתי. אפרת מוסיפה כי "כשהיא קיבלה את התפקיד, נחשפתי לכך שיש פערים בסדר גודל של 7,000 שקלים ביני לבין המקביל אליי".
הן לא היחידות שהרגישו כך וניסו להבין מאיפה נובע הפער. עובדות בעיריית ירושלים אפילו הצליחו לקבל על כך פיצוי של 75 אלף שקלים כל אחת. לא מדובר במקרים חד פעמיים: לפי הנתונים, גם אחרי כל הצעדים שמנסים לעשות, נשים עדיין מרוויחות רק שני שליש ממשכורתו של גבר בממוצע. אפשר להסביר זאת בעובדה שהם עובדות פחות שעות ולמצוא עוד מגוון סיבות שיסבירו את הפער - אולם גם כשהמשרות זהות, בממוצע גברים ירוויחו יותר.
"פנינו לבית המשפט כי הבנו שלא נקבל כלום"
אתי ואפרת לא ויתרו, ופנו למעסיקים שלהן - אולם הדבר לא סייע. "פשוט נתקלנו בדלתיים סגורות", משתפת אתי, ואפרת מוסיפה: "הבנו שלא נקבל כלום". הן החליטו לתבוע את הנמל, ובית המשפט קיבל את טענתן על אפלייה. בהחלטה נכתב כי "עבודתן של התובעות היא שוות ערך לעבודתו של מר ש', ואין חולק כי קיימים פערי שכר. הנתבעת לא הוכיחה כי ישנם טעמים ענייניים המצדיקים את פערי השכר".
"המשמעות של להסכים לפערי שכר היא לומר 'אני שווה פחות'", מדגישה אפרת, אולם עורכת הדין גילי פטרן משדולת הנשים מסבירה שזה לא כל כך פשוט. "לאישה יש מחסום לבוא ולהגיד למעסיק שלה 'אני רוצה לקבל את תלוש השכר של הקולגה שלי ולראות מה השכר שלו לעומת שלי', כי היא בעצם פותחת חזית מולו", היא אומרת. "היא יודעת שבשלב זה היא עלולה, בסופו של דבר, למצוא את עצמה מפוטרת".
"המעסיק קימט את החוזה וזרק אותו לפח"
בימים אלה מתנהל תיק נוסף בבית המשפט של עובדת בקופת חולים לאומית שמרגישה שגם היא הפכה לחלק מהסטטיסטיקה, ומופלית לרעה בשכר. "אני הרווחתי עשרת אלפי שקלים בחודש והוא 12", הסבירה. "פניתי למנהל הישיר שלי, ראיתי לו את החוזה שמצאתי - והוא קימט אותו, זרק אותו לפח ואמר לי שאני מדברת שטויות. לא ייתכן שאני ועוד עובד נמצאים באותו מקום, עושים את אותה עבודה והאו ירוויח יותר ממני רק בגלל העיניים היפות שלו. לא מקובל עליי".
אך הנשים האלה, שקמו ותבעו, הן החריגות - רוב העובדות במשק או לא מודעות לחוק או לא משתמשות בו. כדי להתמודד עם הקושי הזה יזמה חברת הכנסת עליזה לביא (יש עתיד) הצעת חוק שתאפשר לארגון עובדים או ארגוני נשים לפנות למעסיק בשם העובדת כדי לקבל את נתוני השכר ולראות האם אכן היא מופלית לרעה. "אין סיבה שבשנת 2017 נשים תקבלנה פחות שכר", היא מבהירה. "זה לא שוויוני, וזה בטח ובטח לא מסייע".
מנמל אשדוד נמסר בתגובה: "בנמל לא קיימת אפליה על רקע מגדר. כך נפתחו בפני נשים תפקידים הם הועסקו בעבר גברים וקיים נוהל להעדפה מתקנת. בית הדין לעבודה קיבל את עמדתנו וקבע כי אין מדובר באפליה, משום שקביעת השכר הייתה בטרם היה ידוע מגדרם של האישים". עם זאת, יש לציין כי בעוד העובדות אמנם הפסידו בתביעתן על סעיף "שוויון הזדמנויות בעבודה" - סעיף שקשה יותר להוכיח בבית המשפט - הן זכו בתביעה לפי "חוק שווה לעובד ולעובדת" בגין היחס המפלה.
מקופת חולים לאומית נמסר בתגובה: "אין בקופה פערי שכר בין גברים לנשים. לגבי המנהל שקדם לעובדת זו, 'לאומית' נאלצה באופן חריג לשלם לו שכר גבוה מהמקובל באישור משרד האוצר".