מאחורי 300 העמודים של דוח מבקר המדינה על משבר הדיור מסתתרים מאות אלפי בני אדם - זוגות צעירים, משפחות. חלקם שילמו ביוקר על הזכות לקבל קורת גג משל עצמם וחלקם לא מצליחים, גם אחרי שנים, להגשים את חלום הדירה. בשנים 2008-2013 זינקו מחירי הדירות בשיעור בלתי נתפס של 55% ומחירי השכירות קפצו ב-30%. יצאנו לפגוש את הפנים שמאחורי הנתונים המבהילים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לפני שלוש שנים פגשנו את אודי ושירלי אלוני. הם חלמו אז על בית עם גינה, אבל הסתפקו בהשכרת דירת ארבעה חדרים בקריית אונו. היום הם גרים עדיין באותה דירה שכורה, רק ששכר הדירה התייקר והחלום על בית התרחק עוד יותר.
"האבסורד הוא שהמצב הכלכלי שלנו בסך הכל השתפר קצת, אבל מחירי הדירות עלו בצורה מטורפת", אומר אודי. "אנחנו משתפרים בכפיות והמחירים עולים בדליים", מצטרפת לדבריו אשתו שירלי. "אנחנו ממש צריכים לרדוף אחרי זה".
לפני כשנתיים פגשנו את אוריין ואלון חסיד לאחר שעזבו את הדירה השכורה שלהם ועברו ליחידת הדיור של ההורים כדי לחסוך בהוצאות המחיה. "הסיכוי של זוג צעיר עם ילדים לרכוש דירה באזור המרכז שואף לאפס", אמר אז אלון. שנתיים חלפו מאז, תינוקת הצטרפה למשפחה, אבל הם נותרו רחוקים מקניית דירה.
"אנחנו עדיין לא מגיעים להון הראשוני של דירה, שלא לדבר על זה שצריך לממן גנים פרטיים לשני הילדים", אומרת אוריין. "זה לא מאפשר לנו, עם שתי משכורות, לצאת מהבית של ההורים". "מחירי הדירות עולים, ההוצאות עולות ואנחנו מתרחקים מדירה", מסכים הבעל אלון. "אפשר להגיד שהלכנו אחורה". משפחת חסיד תמשיך לחסוך ולקוות לדירה, אלא שבכלל לא בטוח שזה יעזור להם. גם הזוגות שהמתינו וקיוו שמשהו מהבטחות הפוליטיקאים יתממש הפסידו בפועל כסף.
"היום לא היינו מצליחים למצוא דירה"
"הזוגות ששעו להבטחות הפוליטיקאים בשנה וחצי האחרונות הפסידו סדר גודל של 7.5% משווי הדירות", אומר אוהד דנוס, יושב ראש לשכת שמאי המקרקעין. "מדובר בסכום ממוצע של כמאה אלף שקלים".
שרון וליהי זיבת נאלצו גם הם לגור אצל ההורים כדי לחסוך, אבל בשלב מסוים היה ברור לכולם שגם זה לא מספיק וההורים יצטרכו להכניס את היד עמוק לכיס. "הבת השנייה הייתה צריכה להתחתן, אז אמרתי לה שאם היא מוכנה אני אעזור לשרון", מספרת אמה של שרון. "היא ויתרה, דחתה את החתונה שלה ומה שהיינו צריכים לעזור לה העברנו לשרון".
שנתיים חלפו מאז ובעזרת ההורים והמשכנתה הם אכן הצליחו לקנות דירה, מה שעדיין לא הופך את הייאוש שלהם ליותר נוח. "אם היינו צריכים לחפש דירה היום לא היינו יכולים, אין סיכוי", אומרת שרון. "הדירה שלנו עלתה בשנתיים בכמעט 20%, שזה מאות אלפי שקלים, אז אין סיכוי שעם ילדים וגן וכל ההוצאות מסביב גם היינו מצליחים לחסוך לרכישת דירה".
"היום כמות ההון העצמי שזוג צעיר או משפחה צריכה לשלם על דירה מגיע ל-200-300 אלף שקל במינימום", אומר ערן רולס, יושב ראש מרכז הבנייה הישראלי. "על אותה דירה שאפשר היה לקנות לפני שבע שנים עם החזר חודשי של 2,500 שקלים, צריך היום 5,000 או 5,500 שקל בחודש החזר משכנתה וחובות".
"המשכנתה פשוט ענקית"
ובזמן שזוגות רבים ממשיכים לשלם אלפי שקלים בחודש על שכירות, גם מי שכבר מצאו דירה ומוכנים להתחייב למשכנתה של עשרות שנים עדיין לא מצליחים להגיע להון הראשוני כדי להתחיל לשלם עליה. "שנינו עובדים עם משכורת לא רעה בכלל, אבל ההוצאות החודשיות משאירות אותנו בסוף החודש 'פלאט'", מספר דוד גדעוני. "אנחנו חוסכים אולי אלף או אלפיים שקל בחודש".
"די קשה שרוב השכר שלך הולך על ההוצאות הבסיסיות", אומר טל ענבר, תושב חולון. "מפה לשם נשאר לך לשים בצד אלף שקל בחודש. להגיע למאה אלף זה עשר שנים אז עוד עשר שנים אולי נצליח להגיע לסכום המינימלי כדי לקנות דירה".
"אנחנו מרוויחים מעל הממוצע ועדיין לא מצליחים להגיע לדירה", מצטרפת גם יסמין לוי מגבעתיים. "זה פשוט בלתי אפשרי. גם ההון הראשוני שנדרש בשביל לקנות דירה הוא עצום וגם המשכנתה ענקית, פשוט ענקית".
דוח מבקר המדינה כנראה לא יוריד את מפלס הייאוש של כל אותם זוגות צעירים שלא מסוגלים לקנות דירה. הוא גם לא ינחם את מי שנאלץ להיעזר בהורים, אבל אפשר לקוות שמישהו בכל זאת יסיק מסקנות ושנראה שינוי אמיתי - במדיניות ובעיקר בשטח - עד הדוח הבא.