הלחמה על שטחי המדף בין יצרני המזון המקומיים, לבין היבואנים, תופסת תאוצה. הקרב שעד כה נשמר על אש קטנה ונעלם לכאורה מעיני הציבור זכה לאחרונה לרוח גבית בעקבות המחאה החברתית והופך לרלוונטי מתמיד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אוהד סטריקובסקי, יבואן מזון, הביא דוגמה להפרש בין המחירים של מוצרים מיובאים מחו"ל לאלו שמיוצרים כאן, ואמר כי - "המחיר של מותג הבין לאומי, לדוגמה תירס בקופסת שימורים, עומד על 6.34 ברשת. אם ניקח מוצר מקביל שאינו מיובא, נראה שהמחיר עומד על 7.64 שקלים. דוגמה נוספת היא של מוצר מתחרה ל-"מנה חמה" של חברת אסם. זה מוצר שהחברה שלנו מייבאת מהמזרח הרחוק, מתאילנד. מול המחיר של "מנה חמה" של חברת אסם, המחיר שלנו נמוך בלמעלה מ-50 אחוזים מזה של אסם".
כדי לייבא מוצרי מזון לארץ, צריך לשלם סכומים גבוהים למכס, שלא לדבר על הוצאות ההובלה. למרות זאת, לא פעם המוצרים האלו זולים משמעותית ממוצרים שיוצרו כאן בארץ.
"קפה נמס בהקפאה שאנחנו מייבאים מאקוודור ואורזים אותו באירופה, נמכר אצלנו ב-19.99 ל-200 גרם. קפה נמס בהקפאה של חברת "עלית" הישראלית עולה 30.25", סיפר צביקה ויליגר, מבעלי חברת "ויליפוד". ויליגר אף הסביר חלק מן הסיבה למחירים הגבוהים, ואמר כי "על שימורי טונה לדוגמה, משלמים מכס של קרוב ל-40 אחוזים כדי להגן על התוצרת המקומית, למרות שאין בכלל תוצרת מקומית של טונה בארץ, וגם היצרנים המקומיים מביאים את החומר הגולמי לארץ".
"בגלל ההשקעה בפרסום ושיווק - המחירים גבוהים יותר"
לחברות המזון המקומיות הגדולות יש הסברים לפערים. לדבריהם, עלויות הייצור בארץ גבוהות יותר, כוח האדם יקר יותר, וכך גם הארנונה, המים וחומרי הגלם. בשמן זית לדוגמה, האיחוד האירופי מסבסד את החקלאים באירופה, ולכן הם יכולים למכור אותו במחיר נמוך יותר. גם התהליך שמעניק חותמת כשרות עולה לא מעט, ויכול להגיע למיליוני שקלים בשנה בחברה גדולה.
בנוסף, מתפארים לא פעם בחברות כמו שטראוס, אסם או תנובה, שאיכות המוצר המקומי גבוהה יותר, ואי אפשר לדעת באמת איך נראים תהליכי פיקוח על המוצרים המקבילים בחו"ל. אבל היבואנים לא נשארים חייבים.
ויליגר הסביר גם כי עלויות השיווק הם סיבה נוספת למחירים הגבוהים. "החברות הגדולות משקיעות הרבה מאוד בשיווק ופרסום, ובמיתוג המוצרים. אנחנו משקיעים פחות בזה, ולכן הם חייבים למכור את המוצרים שלהם הרבה יותר יקר מאיתנו".
לדברי ויליגר, הרווח הגולמי לפני ההוצאות של החברות הישראליות גבוה כמעט פי 2 מזה של החברה שלו, "ויליפוד". אחרי הוצאות כוח האדם, השיווק והלוגיסטיקה הגדולות, הרווח הנקי די דומה. כלומר אם הם יתייעלו, גם המחירים של המוצרים כחול לבן יוכלו לרדת. בין 12 ל-14 חברות שולטות על בין 70 ל-80 אחוז משוק המזון הישראלי, ולכן הכול מתחיל ונגמר כנראה בעיקר בתחרות.