"דור צעיר", כך נקראה השכונה הקרובה ביותר לגדר בקיבוץ כפר עזה. כמעט כל מי שהיה שם באותה שבת נרצח או נחטף. אלון עמר היה אמור להיות שם, אבל אחרי ארוחת ערב שבת בבית הוריו בשדרות הוא נרדם אצלם - וכך ניצל. אחרי שאסף את התמונות הישנות מחדר האוכל ניגש אלון למשימה העיקרית - לקחת את מה שנשאר מהפאב של הקיבוץ.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- החברים מגולני שאיבדו רגל בשבת השחורה - אבל לא את החיוך
- הקרב על אופקים: תיעודים דרמטיים ממצלמות הגוף של השוטרים
- עמית "חגגה" 28 בשבי חמאס: "היא נחטפה פצועה"
- הילד שנשאר לבד במושב - אימץ מחלקה שלמה
כל מי שהעביר תקופה מסוימת בקיבוץ יודע שהפאב הוא מהמוסדות החשובים. אצל הצעירים הוא בכלל בקטגוריית מפעל חיוני. "לא הייתה לו מתכונת של בר שבאים ומשלמים, כמו שאנחנו רגילים", סיפר אלון. "זה היה מקום שכל אחד יכול להיכנס אליו".
אלון הוסיף זיכרון אישי: "גם ריקודים היו פה. אחותי התחתנה בקורונה ולא היה אפשר לעשות מסיבה. אחרי שעשינו את החופה והמשטרה הגיעה וסגרה הכול - יובל סולומון ז"ל, אמר לי: 'יאללה, בוא נעביר את החתונה לפה, נעשה להם שמח'. וחגגנו לה פה - כאן היא התחתנה". יובל סולומון, חברו של אלון, נרצח בידי מחבלים בני עוולה באותה השבת השחורה.
"על כל שם כזה אתה מתאבל שנים"
כעת אלון פותח מחדש יחד עם גולדסטאר את הפאב, שיהיה פתוח ללא תשלום לתושבי כפר עזה. אלון הוריד את התמונות שהיו תלויות על הקיר ונשאו עליהן את המסרים: "חיה את הרגע", "החיים ממשיכים" ו-"החיים יפים". "כמה אירוני", אמר בשיחת טלפון לחברו יונתן שמריז, שנמצא בשפיים יחד עם שאר שורדי כפר עזה, והיה אחראי עם שני אחיו ל"פאבושקה".
כשנשאל שמריז על מצבה של קהילת הקיבוץ, ענה: "הייתי אומר בתחתית, אבל אני לא בטוח שעדיין הגענו אליה. עוד לא באמת התמודדנו עם הכאב - זה לקבור 63 אנשים שהם כמו משפחה, על כל שם כזה אתה מתאבל שנים. כשיש לך 7 הלוויות ביום של האנשים הכי קרובים אליך ואתה לא יודע לאיזו הלוויה או שבעה ללכת, אז אתה לא באמת מתמודד עדיין".
בקבוקי הבירות מהפעם האחרונה בה ישבו על הבר עוד נותרו במקומן, אך התמונות והחפצים מהפאב של הקיבוץ המוכה והנטוש עברו לשפיים, שם מקימים את ה"פאבושקה" מחדש. שמריז, שאחיו חטוף בעזה, הסביר מדוע כל כך חשוב לאלו שנשארו מכפר עזה לפתוח מחדש את הפאב: "זה איזשהו רצון לא מוסבר להרגיש בבית בסיטואציה שהיא כל כך רחוקה וקיצונית".
שמריז רצה לשמור את העניין בסוד עד הפתיחה, אבל חלק מפליטי כפר עזה כבר נקלעו למקום במקרה ולא האמינו למראה עיניהם. אופיר עובד, תושבת כפר עזה, אמרה: "זו פשוט חזרה הביתה - לזכר ולכבוד כל האהובים שלנו". גילי עוקב, תושב נוסף, שיתף בכאב: "קשה לי - שלושה ברמנים שהיו איתי 20 שנה לא איתנו". דורון אדמוני, חבר אחר בקיבוץ, הוסיף: "מבחינתי זו המשכיות. זה נותן לנו את החיות והחיים - אנחנו לא מפסיקים ולא נישבר".
"בית הוא המקום שבו מבינים אותך"
בפתיחתו המחודשת של הפאב, עלה שמריז על הבמה, ובגרון חנוק פנה לכל הנוכחים: "התכנסנו כאן לא בשביל לחגוג - התכנסנו כאן בשביל לחיות. לחיות את הבית שהיה לנו, לחיות את הרגע, לחיות את הזיכרונות, לחיות את החלומות. הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך. התכנסנו כאן גם כדי לשתות אז מקווה שתרגישו בבית. אוהב אתכם, משפחה שלי".
זה היה ערב חד-פעמי. היו מי שהרימו כוסית לזכר אלה שהלכו והיו כאלה ששתו כדי לשכוח לפחות ללילה אחד את מה שעבר עליהם. היו מי שרקדו, היו מי שבכו. היו צחוקים והרבה הומור שחור. השיבה הביתה אל הקיבוץ שעל הגבול עדיין אינה נראית באופק, אבל כמו שאמר שמריז - "בית הוא המקום שבו מבינים אותך".