בשנים האחרונות קנייה ברשת הפכה ליותר ויותר פופלארית, ובתקופת הקורונה המגמה רק הואצה. אלא שבקנייה אונליין, בניגוד לרכישה פיזית, פעולת המדידה וההבנה האם הפריט בכלל מתאים לנו נעשית רק אחרי שכבר שילמנו והמוצר נשלח אלינו. כדי שנקנה באופן הזה, החברות מציעות לנו מגוון אופציות והטבות, החל ממשלוח חינם, תשלום רק אחרי שמדדנו, אפשרות החזר תוך 14 – או אפילו עד 30 – ימי עסקים, ולפעמים אפילו איסוף המוצרים שנרצה להחזיר מהבית, כי למה שנתאמץ? הכל כדי שנקנה בלי חשש. מקסימום, תמיד אפשר להחזיר.
אבל מה באמת קורה לפריטים שאנחנו מחזירים? אנחנו מתארים לעצמנו שהם חוזרים למלאי, מוצעים למכירה מחדש ונמכרים לרוכש אחר, ולפעמים זה באמת קורה, אבל מסתבר שבהרבה מאוד מקרים המצב שונה לגמרי.
כשמצד אחד אין לנו את היכולת למדוד מראש, או לראות את המוצרים ולחוש אותם טרם הקנייה, ומצד שני תנאי ההחזרה הולכים ונהיים מקלים יותר כדי לעודד אותנו לרכוש, כמות ההחזרות הופכת לבעיה. כך למשל, במהלך 2020 הוחזרה בארה"ב סחורה שנמכרה ברשת בסכום של יותר מ-100 מליארד דולר.עוד לפני שנכנס למה קורה עם כל הסחורה שהוחזרה, אפשר להבין שהמחיר הסביבתי של כל ההחזרות האלו הוא עצום, מחומרי האריזה דרך השינוע, בים, ביבשה או באוויר, הכל לשווא – והכל גם נעשה פעמיים.
באופן דומה גם המחיר הלוגיסטי שצריכות החברות הקמונעיות לשלם על טיפול בכמות ההחזרות הוא גבוה מאוד, וגם התהליך עצמו די מורכב כפי שחושפת כתבה ב-Atlantic. איסוף ההחזרות, כך מסבירים בתחקיר, דורש תהליך מיון לא פשוט, שבו נדרש להבין האם המוצר המוחזר באמת לא שומש וראוי להימכר.
הטיפול בהחזרות כרוך בהתמודדות עם הונאות – מקרים בהם אנשים מחזירים פריט שונה מזה שרכשו בניסיון להרוויח את כספם חזרה, המהווים כ-5-10 אחוז מכלל ההחזרות, וכן עם מקרים רבים של מוצרים שהוחזרו לאחר שימוש. אמנם לא תמיד מדובר בשימוש שגרם לשחיקה ובהכרח מונע מהמוצר להימכר שוב, אלא שישנם מוצרים שעצם הפתיחה או המדידה שלהם מונעים את מכירתם בשנית כמו למשל פריטי הלבשה תחתונה, או מוצרי קוסמטיקה. כמובן שמוצרים אלו אינם חוזרים למלאי ובעצם מושלכים, אבל זה לא נעצר כאן.
לא רק בגדים ומוצרים שהיו בשימוש או אינם תקינים נזרקים, ופעמים רבות גם מוצרים חוזרים תקינים וחדשים לגמרי מוצאים את דרכם לפח מסיבות שונות. כך למשל שמלה או זוג מכנסי ג'ינס שנרכשו במחיר מלא בעונה, והוחזרו בתוך טווח 30 הימים המתאפשר, יכולים להיות לא רלוונטיים יותר, שכן הקולקציה כבר התחלפה וכעת הם נמכרים במחיר חיסול, או כלל לא מוצעים למכירה יותר. במצב כזה, החברה תעדיף לחסוך בהוצאות הטיפול ופשוט להשליך את המוצר עוד בשלב המיון.
הנזק הסביבתי של ההחזרות הוא אולי טיפה בים, אך הוא מצטרף לנזק המצטבר של תעשיית האופנה, שהיא אחת התעשיות המזהמות ביותר, יצרנית פסולת מובילה ואחראית על בזבוז עצום של מים וכן על יותר מ-10 אחוזים מפליטות הפחמן.
אז מה בכל זאת עושים עם מה שקנינו ולא מתאים לנו? אז ככה, אפשר כמובן מראש לא לקנות ברשת, ללכת לחנות, למדוד ולבדוק ולקנות רק מה שבאמת מתאים לנו. רצוי גם לבחור במעצבות מקומיות או בחנויות יד שנייה ולחסוך את השינוע מעבר לים ואת ערמות הפלסטיק של המשלוח. אבל אם בכל זאת קנינו והתאכזבנו, במקום להחזיר אפשר למכור – במרקט פלייס של הפייסבוק, בקבוצות או לחנויות יד שנייה, או אפילו לארגן מסיבת החלפות ולמצוא פריטים אחרים שיתאימו לכם בזמן שהרכישה הכושלת שלכם תהפוך לאוצר של מישהו אחר.