"הארץ הטובה": מרכול אחד שהוקם בפתח תקווה, הוא אחד מהיחידים שלא הושפעו מעליית המחירים האחרונה במשק. הסיבה – כל המוצרים כאן בחינם לגמרי. כאן לא צריך להציג תעודת עוני ולא אישור מהרווחה, רק לעבור את הסינון של שני שרביט שוקרון, שהקימה את המרכול החינמי היחיד בישראל.
שני סוגרת את הרשימות בביתה בראש העין. רק 250 ברי המזל הראשונים יוכלו להיכנס היום לסופר החינמי שפתוח פעם בשבוע. "אני לא יכולה להכניס את כולם ביום אחד, אז מי שלא נכנס בשבוע הבא", הסבירה. הסופר הוא רק חלק מהיום-יום של שני, וכמעט בכל דקה נכנסת עוד בקשה לעזרה – ממשפחות שהמקרר שלהם ריק לאמא שזקוקה נואשות לטיטולים ומטרנה.
"זה לא היה החלום שלי, זה פשוט נשאבתי לזה. זה התחיל ממישהי נזקקת, ששלחה לי הודעה אם אני יכולה לעזור לה. העליתי פוסט בפייסבוק והיו מלא תגובות", סיפרה שני על התחלת הפרויקט. "הגיעו אלפים, הבית שלי היה נראה כמו טיילת. עד 12 בלילה רק חילקתי מוצרים. לאחר מכן, נולדה לי הילדה, ובזמן שהיא הייתה בפגייה אמרתי לאושר 'בוא נפתח מקום כמו סופר'".
"אני נכנסת להודעות ואני רואה את ההודעות של כולם, שכל כך מרוצים מהאוכל וזה עושה לי רק טוב"
שני שרביט שוקרון
מה שהתחיל בפוסט אחד הפך למפעל של נתינה, ושני הקימה את עמותת "משמחים ילדים רעבים". הסופר החינמי עבר בינתיים למתחם גדול יותר אבל התורמים והנתרמים עדיין מגיעים אל שני בעיקר מפה לאוזן.
גיא, שהגיע לסופר החינמי, אמר: "אנחנו צריכים את זה כי קודם כול, יש לבת זוג שלי שני ילדים עם נכות, ולפעמים אין את האפשרות". "אני עובד נורא קשה. אנחנו זוג מעוטי יכולת, זה קשה, זה מאוד מאוד קשה", סיפר אחר.
שני הסבירה שהמוצרים שהכי זקוקים להם הם תרכובות המזון לתינוקות וטיטולים: "יש אנשים שבאים במיוחד בשביל מטרנות. טיטולים לא תמיד יש לנו, זה תלוי בתרומות. כל שאר הדברים אנחנו אוספים כסף דרך הקבוצה בפייסבוק. לדוגמה, אני כותבת: 'אני צריכה היום 500 בקבוקי שמן, מי מוכן לתרום מאה שקל?' ואז אני גם מעלה תמונה של השמן מגיע".
"בילדות שלנו אבא שלי בחיים לא החסיר כלום בבית. היה איזה חודש שלא היה לו כל כך כסף, והביאו לנו קניות לבית", סיפרה שני. "זה משהו שאני בחיים לא אשכח, הייתי ילדה ממש קטנה". שני גדלה להיות נערה מרדנית, וכבר בגיל 15 עזבה את הבית לגור עם בן זוג. גם את בית הספר היא לא צלחה.
אני נכנסת להודעות ואני רואה את ההודעות של כולם, שכל כך מרוצים מהאוכל וזה עושה לי רק טוב
"תמיד אמרו לי: 'לא יצא ממך כלום, תראי איך את מתנהגת'. הייתה לי איזה מורה שממש לא אהבה אותי. היא הייתה רואה אותי והיה נהרס לה היום". שנים אחר כך, המורה התקשרה לשני וביקשה להגיע לסופר. "היא ממש בכתה איתי בטלפון. עד היום אני עוזרת לה". עם זאת, למרות מאות האנשים שנעזרים בסופר – שני לא מקבלת אף סיוע מגוף ממשלתי וגם לא מקבלת משכורת.
חווי, שהגיעה למרכול, סיפרה: "אני חייתי ברמת חיים גבוהה, אבל פתאום אני בכיסא גלגלים ואני לא יכולה לעבוד. זה בושה, אני מתביישת לבקש מאחרים. ופה כולם לוקחים וזה מדהים".
המרכול של שני לא מספק רק עזרה לנזקקים אלא גם תחושה של נורמליות. האנשים שמגיעים אליו לא יושבים בבית ומקבלים חבילות אלא יוצאים לסופר, בוחרים מה לקחת מהמדפים - כמו הלקוחות הכי רגילים שיש. "עוד חמש שנים אני רוצה לפתוח בניין חסד: קומה ראשונה סופר, קומה שנייה מקום להומלסים, וקומה שלישית אוכל חם", סיפרה שני על התוכניות שלה לשנים הבאות.
בשעות הערב המרכול מתרוקן, אנשים יוצאים עם שקיות עמוסות במצרכים ללא תמורה – וגם עם תחושה של אהבת חינם. "קשה לראות את זה, מצד שני זה מספק מאוד", סיכמה שני והוסיפה: "אני הולכת הביתה, אני אומרת 'סוף סוף סיימנו את היום הזה וכולם קיבלו אוכל', ואז אני נכנסת להודעות ואני רואה את ההודעות של כולם, שכל כך מרוצים מהאוכל וזה עושה לי רק טוב".