זולה מתאילנד, יפה לא פחות: וייטנאם נפתחת לקהל הישראלי בקו ישיר – והיא ממש לא רק לתרמילאים

ישראלים והמזרח זה לא סיפור אהבה חדש. האוכל, השמש, הנופים והמחירים הם כל מה שאנחנו אוהבים. מי שמכיר את וייטנאם רק מרחוק יכול בטעות לחשוב עליה כעל יעד שפונה בעיקר למטיילים אחרי צבא, אבל בפועל היא מזמינה ורלוונטית גם למשפחות, לזוגות, לקבוצות מאורגנות וליחידים.

עבור מי שרוצה לגוון מהנסיעה השנתית לתאילנד, או פשוט מעדיף שלא לשמוע 20 אחוז עברית באוזן כשהוא בחופשה, וייטנאם היא אופציה מצוינת ונגישה מאי-פעם. רק לפני חודש בחרנו כאן את היעדים הכי טובים לקראת שנת 2026, ואחד מהם היה הבירה האנוי. ועכשיו יש עוד סיבה טובה וחגיגית לדבר עליה: קו חדש של ארקיע, תל אביב–האנוי, לראשונה בטיסה ישירה.

>> לא רק קוסמוי: האי קאט בה בווייטנאם הוא הדבר הבא במזרח הרחוק

>> תתחילו לשנן: זה האי שהולך לכבוש את העולם

>> הכי מיוחדת שיש: בעולם כבר מאוהבים ביעד המדהים הזה

העיר שלא עוצרת לרגע

וייטנאם היא מדינה צרה וארוכה (באמת, לא כמו מדן ועד אילת), וכדי לטייל בכולה תצטרכו לעלות על טיסת פנים אחת לפחות, או לנסוע ברכבת במשך שעות ארוכות. בדרום ממוקמת הו צ'י מין סיטי, העיר הכי גדולה ומודרנית במדינה והמרכז הכלכלי שלה. בצפון נמצאת האנוי, שמאז שאוחדו דרום וצפון וייטנאם לפני 50 שנה משמשת כבירה.

ההיסטוריה נמצאת בכל פינה בהאנוי. למשל ב-Temple of Literature, שהוקם כמקדש לפילוסוף הסיני קונפוציוס לפני כאלף שנה, וגם נחשב לאוניברסיטה הראשונה בווייטנאם. או במאוזוליאום הו צ'י מין, שבו מוצגת גופתו החנוטה של אבי האומה הווייטנאמית, ושתור בלתי נגמר של מבקרים משתרך לידו מדי בוקר. או ברחוב הרכבת, שהוקמה בימי הכיבוש הצרפתי ועדיין עוברת מדי יום באמצע העיר, בין יושבי בתי הקפה שסביב המסילה. את הצרפתים מרגישים גם בבנייה המיוחדת של הבתים והמרפסות, וגם בצ'יפס, כלומר French fries, שתמצאו באמת בכל תפריט, בין הספרינג רולז לסלט פרחי הבננה.

אוכל הוא כמובן עניין רציני בווייטנאם. כל הטרנדים האסייתיים נמצאים שם ורק מחכים שתצלמו אותם לסטורי, ולצידם גם תרבות אוכל רחוב מסורתי מפוארת, ותרבות פיין דיינינג שמבוססת על חומרי גלם מקומיים וטריים. וזה עניין של טעם – לצורך העניין, לטעמי זה לא – אבל אין ספק שהווייטנאמים הביאו את הספיישלטי קפה לרמת הגזמה: קפה מתוק חם עם חלמוני ביצה מוקצפים, קפה מתוק קר על בסיס חלב קוקוס, וקפה מלוח, שנכון מאוד, גם הוא מתוק.

האנוי היא עיר מסבירת פנים ומשוגעת. קחו למשל את רחוב Ta Hien ברובע העתיק, שבכל צעד בו מישהו ינסה לגרור אתכם, פיזית, לבר או למסעדה, או יתאמץ למשוך את היד שלכם, שוב פיזית, לקנות מהסחורה שלו. אפילו באמצע השבוע הרחוב נשאר ער והומה גם בשעות שבהן תל אביב כבר ישנה עמוק.

בעיר יש כ-9 מיליון תושבים, 7 וחצי מיליון אופנועים והרבה-הרבה פחות קסדות, והניסיון לחצות כביש ברגל דורש הסתגלות. Nothing follows the rules, מנגיש המדריך המקומי את המציאות; רמזורים הם לכל היותר בגדר המלצה, ומי שמגיע ראשון לצומת חוצה אותו. להולכי הרגל נותר רק להתמסר וללכת בביטחון ובזהירות דרך התנועה הדו-גלגלית. איכשהו זה עובד. בשולי הדברים, מתברר שסבא שמרכיב את הנכד שלו על אופנוע בדרך מהגן זה מראה שמתרגלים אליו אחרי כמה שעות.

אופנועים הם גם חלק מאופציות התחבורה הציבורית של העיר, ודרך מעולה להכיר אותה היא להזמין נהג אופנוע שיסיע אתכם ממקום למקום במחיר לא מורגש. גם נסיעה במונית עולה מעט מאוד, אני שילמתי 11 שקל לנסיעה של 20 דקות. ואומנם הטיסה אליה לא זולה, אבל כל דבר אחר בווייטנאם זול בהחלט. בחזרה להשוואה המתבקשת – כן, בדרך כלל זול יותר מבתאילנד. דוגמאות? בטח: מלון 5 כוכבים ב-300 שקל ללילה, לק ג'ל ב-20 שקל, מרק פו מקומי ומעולה ב-7 שקלים. בחישוב גס וכללי, הרוב בערך בעשירית מחיר מבארץ. זה אומנם מעיד המון על ישראל, אבל גם הרבה על וייטנאם.

למרות המחירים הנוחים לתייר, הכלכלה המקומית דווקא הולכת ומתחזקת. מלחמת המסחר והמכסים גרמה למותגים כמו סמסונג, אפל וטויוטה, וגם אדידס ונייקי, להעביר חלק מהייצור שלהם מסין לווייטנאם. הצמיחה הכלכלית מתבטאת למשל בחנויות של מותגי-על כמו לואי ויטון, דיור ובוטגה ונטה במרכז האנוי. גם מי שרוצה ליהנות מהמותגים שאחרי ההתעשרות עם המחירים שלפניה יוכל לרכוש העתקים של בגדים ונעליים ברמה סופר-גבוהה – לא מקוריים, אבל ככל הנראה מיוצרים ממש באותם מפעלים.

כשווייטנאם לוחצת על הברקס

בכפרים של צפון וייטנאם, במרחק נסיעה ברכב של 3–4 שעות מהאנוי, הכל כבר מתנהל בקצב אחר. התחנה הראשונה שלנו היא מאי צ'או (Mai Châu), אזור כפרי ירוק, רצוף בשדות האורז האופייניים למדינה. בין השדות אפשר לטייל ברגל, באופניים שכורים או ברכב חשמלי, ובכפרים תמצאו מקומיים שעוסקים בעבודות המסורתיות, מחקלאות ועד אריגה ומלאכת יד. למעשה אלה בעיקר מקומיות – נשים הן כוח עבודה מרכזי בווייטנאם ובהרבה מקרים גם המפרנסות העיקריות. אם תרצו לחזור הביתה עם מזכרות שיוצרו במקום ולא במפעל, זה המקום ללקט אותן.

במרחק לא רב ממאי צ'או, נסיעה של כשעה וחצי, נמצאת שמורת פו לונג (Pù Luông). הנוף כאן פראי יותר, עם טרסות אורז מרהיבות ונחלים שמתפתלים בין ההרים. תמיד נחמד לעלות על רפסודה ולספוג את היופי שמסביב (לא כלי השיט האחרון שתפגשו כאן), אבל כדאי לחוות כמה שיותר דרך הרגליים.

ממשיכים לנין בין (Ninh Bình), כשלוש שעות נסיעה מזרחה. בעיר ובסביבתה נמצא הנוף שהכי מזוהה עם צפון וייטנאם: צוקי סלע ענקיים מכוסים בצמחייה. מה שמביא אותנו, כמובטח, לכלי השיט הבא – סירות פדלים שיובילו אתכם מהעיירה טאם קוק (Tam Cốc), בין הצוקים ותחת המערות שעל הנהר. משהו קורה לממד הזמן על המים האלה; חלפה שעה וחצי כששמתי לב לשעון בטלפון, והבנתי שלא הסתכלתי עליו מאז שעליתי לסירה. מתי זה קרה לכם בפעם האחרונה?

כדי לראות את האזור כולו מזווית אחרת, אפשר להמשיך לנקודת התצפית הכי מפורסמת שבו – האנג מואה (Hang Múa), או בכינויה העממי, "המערה המרקדת". בדרך לשם צריך לטפס על 500 מדרגות, כל אחת מהן בגובה שונה. אל תרגישו רע עם עצמכם אם תתייאשו לפני הפסגה, גם הדרך אליה שווה את זה וכוללת תצפיות ביניים.

נין בין מכונה, בגלל אותו נוף צוקי, "מפרץ הא לונג שעל היבשה". טוב לעבור דרכה ולהתחיל לנשום את זה פנימה, אחרת הא לונג ביי (Hạ Long Bay) עשוי לתפוס אתכם לא מוכנים. אני מתכוונת לזה בדרך הכי טובה שאפשר; המפרץ הוא אחד הסמלים של וייטנאם ונבחר לאחד משבעת פלאי עולם הטבע, ובצדק. הנוף הזה עוצר נשימה ואינסופי: עוד ועוד ועוד צוקים אדירים, כל הגוונים של טורקיז וירוק שתוכלו להעלות בדעתכם ואווירה כללית של גן עדן עלי אדמות.

כאן, כמובן, השיט הוא חלק אינטגרלי מהסיפור. תוכלו לבחור בין הפלגה יומית ללילה על הספינה, ואפשר להישאר להשתזף ולבהות על הסיפון עם מרגריטה ביד, לרדת לשחות או לעלות על קיאקים. נקודה חשובה: הראות הספציפית של אותו יום היא דרמטית לחוויה שלכם, וכדאי לכוון את השיט ליום בהיר ככל הניתן.

איך מגיעים, איפה ישנים ומה חשוב לדעת

הקו החדש והישיר של ארקיע להאנוי פועל על בסיס שבועי, וסביב פסח יתוגבר לפעמיים בשבוע. משך הטיסה כ-11 שעות בדרך להאנוי וכ-12 שעות בחזור, ובכל הטיסות יש מחלקת תיירים וביזנס (בחלקן גם תיירים פרימיום). המחיר הבסיסי עומד כרגע ולחודשים הקרובים על 1,800 דולר בממוצע לשני הכיוונים יחד. במאי–יוני הוא כבר צונח לאזור 1,200 דולר כולל מזוודה, טרולי ושתי ארוחות מלאות.

מלונות מומלצים

• האנוי: Grand Mercure Hanoi, מ-400 שקל ללילה
• פו לונג: Pù Luông Retreat, מ-200 שקל ללילה
• נין בין: Emeralda Resort Tam Cốc, מ-200 שקל ללילה
• הא לונג ביי: Radisson Blu Hạ Long Bay, מ-170 שקל ללילה

ועוד כמה טיפים

• לפני הטיול חובה לדאוג לוויזת תייר.
• הווייטנאמים הם אנשים חביבים מאוד וחייכנים, גם אם פיזיים קצת יותר ממה שהתרגלנו, והם מקבלים ישראלים בברכה ובשמחה.
• מזג האוויר בצפון המדינה נוח, במיוחד בחודשים האלה של השנה. ובכל זאת, עלול לתפוס אתכם גשם פתאומי או שמש לא צפויה. כדאי להתלבש בשכבות ולדאוג גם לבגדים חמים בהישג יד.
• לא כדאי להיתפס בלי סוללה בטלפון. כל רגע תראו משהו שתרצו לצלם – זה יכול להיות באפלו חוצה את הכביש בפו לונג או זקנה נרדמת על הקופה במכולת בהאנוי.
• כדי להקל על ההתנהלות, כדאי להוציא בארץ 100–150 דולר ולהמיר אותם בהאנוי ל-3–4 מיליון דונג. כן, בווייטנאם אתם מולטי מיליונרים.

*הכותבת הייתה אורחת של חברת ארקיע בווייטנאם