מווילה בסביון לכלא הדרים: חייב ייאסר בשל אי עמידתו בתשלומים

פושט הרגל רפאל רובינץ ייאסר ב-28 בחודש למשך שבועיים בשל אי עמידתו בהוראות בית המשפט בעניינו. כך קובעת שופטת בית המשפט העליון, רות רונן. יהיה זה לכל הפחות מאסרו השלישי של רובינץ ב-11 שנות ההליך, וזאת לאחר מאסר בארה"ב ולאחר שאיבד את הווילה בסביון בה התגורר עם משפחתו. קרן חובותיו מסתכמת ב-2.2 מיליון שקל

בהליכים קודמים הצהיר רובינץ בן ה-70, אזרח ישראלי ואמריקני, כי מתחילת המאה הנוכחית ועד 2014 עסק בשיווק נדל"ן בארה"ב, כמגייס משקיעים לשותפות AG Homes. הוא ריצה עשרה חודשי מאסר בכלא פדרלי על עבירות הקשורות לעסקיו ונגזר עליו גם מאסר על תנאי. עוד אמר רובינץ, כי שכר היסוד שלו היה 1,300 דולר לחודש ועוד 5,000 דולר על כל משקיע שגייס.

בשנים 2017-2012 התגוררו רובינץ ומשפחתו בווילה בסביון, כולל גינה ובריכת שחייה, תמורת 6,000 דולר לחודש. המשפחה פונתה מהווילה בהליכי הוצאה לפועל ועברה להתגורר אצל הורי רעייתו של רובינץ. בשנת 2016 רכשו בני הזוג מכוניות בשווי 250,000 שקל. במארס 2015, חודש לפני הצו לכינוס נכסיו, מכר רובינץ מגרש ב-600,000 שקל; הוא טען ששכח עסקה זו ולכן לא דיווח עליה.

לכתבות כלכליות נוספות ממדור משפט בביזפורטל - לחצו כאן

"נהנה רק מיתרונות ההליך"

בנובמבר 2015 קבעה השופטת עירית וינברג-נטוביץ, כי רובינץ ישלם 2,000 שקל בחודש. בשנת 2018 הציע רובינץ לשלם 900,000 שקל לכיסוי חובותיו, אותם יגייס מ"בני משפחה רחוקים", ובמקביל ביקש להפחית את התשלום החודשי ל-100 שקל - בקשה שנדחתה. הנאמנת לנכסיו, עו"ד גילה חכמון, ביקשה להוציא צו למאסרו של רובינץ וביולי 2018 נענתה וינברג-נטוביץ לבקשה. היא ציינה, כי רובינץ אינו מוסר דיווחי אמת וצבר חוב של 34,000 שקל, ונראה שאין דרך אחרת לגרום לו לציית להחלטות. "ההתרשמות הינה כי החייב אינו מפנים את חובותיו ונהנה רק מיתרונות ההליך", אמרה וינברג-נטוביץ, כאשר הטילה על רובינץ עשרה ימי מאסר.

במארס 2022 הורה בית המשפט לאסור את רובינץ ל-14 יום, לאחר שהמשיך שלא לשלם את מלוא הסכום החודשי ולהגיש את הדוחות שעל חייב להגיש. בספטמבר 2023 וביולי 2024 חידש בית המשפט את פקודת המאסר; ביולי 2024 שילם רובינץ את הסכום הנדרש והפקודה בוטלה. אולם, בינואר השנה שבה חכמון וביקשה לאסור את רובינץ, לאחר שלא עמד בתשלום החודשי בסך 2,500 שקל שנקבע בהסכמתו בנובמבר 2024; הפיגור הסתכם במאי השנה ב-35,000 שקל.

בהחלטתו באוגוסט השנה אומר השופט גלעד לובינסקי-זיו: "דומה כי החייב מנסה להתנות את קיום חובותיו בהליך באישור הסדר הנושים שאותו הציע, ואשר לא התקבל על ידי הנושים ברוב מניין וערך כנדרש... כידוע היטב, הליך פשיטת רגל אינו 'תוכנית כבקשתך'. החייב אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט כי הוא אינו רוצה 'סתם לשלם את הכסף'; והוא אף אינו רשאי לחייב את הנושים לקבל הצעת הסדר שהוא מציע, או להתנות את קיום חובותיו בהליך בקבלת ההצעה".

לובינסקי-זיו סיכם: "הגעתי למסקנה כי מתקיימים מלוא התנאים המצדיקים את נקיטת הצעד החריף והקיצוני של מתן צו מאסר כנגד החייב. לעניין זה אציין, בין היתר, כי על רקע המפורט לעיל ובשים לב גם להסכמת החייב להגדלת צו התשלומים, השתכנעתי כי החייב מסוגל לקיים את הצו ונמנע מכך בכוונה תחילה. בנוסף, בשים לב ל'היסטוריה' של ההליך ולאופן התנהלותו של החייב לאורכו, השתכנעתי כי אין דרך מידתית יותר לגרום לחייב לקיים את חובותיו בהליך.

"מאחר שמדובר בסעד קיצוני כאמור, מצאתי להדגיש כי התנהלותו הנמשכת של החייב בהליך זה הינה אחת ההתנהלויות החמורות שראיתי לאורך השנים שבהם אני מטפל בהליכי חדלות פירעון והליכי פשיטת רגל. עוד אדגיש, כי בנסיבותיו של הליך זה, הפתרון של ביטול ההליך בשל מחדלי החייב אינו פתרון ראוי ומתאים. כך בשים לב, בין היתר, הן לעובדה שמדובר בהליך אשר הוגש לבקשת נושה, והן לדיווידנד הצפוי להתקבל בקופת הכינוס כתוצאה מהליך חדלות הפירעון המתנהל בעניין אשתו של החייב". לובינסקי קבע שרובינץ ייאסר לעשרה ימים בכלא הדרים החל מ-14 באוקטובר; לאור ערעורו לעליון, הוא דחה את ביצוע המאסר ל-28 בחודש.

"צו מאסר הוא הדרך היחידה"

רונן דחתה על הסף את בקשתו של רובינץ לערער על ההחלטה באומרה, כי למרות שמדובר בצעד קיצוני - אין מקום להתערב בהחלטת ערכאת חדלות הפירעון. "חרף העובדה שהודגשה לחייב החובה לקיים את צו התשלומים גם ללא קשר להצעה להסדר, הוא מתעקש להתנות את קיום צו התשלומים בקידום ההצעה להסדר; והבהיר לא אחת כי אין בכוונתו להעביר כסף במסגרת קיום צו התשלומים אלא רק במסגרת הסדר נושים שיביא לסיום ההליך. לפיכך, יש ממש בקביעת בית משפט קמא לפיה בשלב זה הטלת צו המאסר היא הדרך היחידה להניע את החייב לקיים את חובותיו".

רונן גם דחתה את טענתו של רובינץ, לפיה אינה יכול לעמוד בתשלום של 2,500 שקל לחודש - שכאמור נקבע בהסכמתו. "החייב לא הציג כל שינוי נסיבות ביחס למצבו העדכני לאחר מתן אותה הסכמה (ואף לא קיים את חובתו להגשת דוחות). טענותיו בעניין העדר יכולת כלכלית נכון למועד הגשת בקשתו – נטענו בעלמא וללא ביסוס ואף ללא הגשת תצהיר תומך. לפיכך לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה יש ביכולתו הכלכלית של החייב לשלם את צו התשלומים המוגדל וחרף זאת הוא נמנע מלעשות כן".

רונן מסכמת באומרה: "החייב אינו ממלא אחר חובותיו מזה כשנה וחצי וכי הבקשה למאסר הוגשה לפני למעלה משנה. החייב קיבל מספר רב של הזדמנויות, לרבות בדיון בעל-פה, להתייחס לבקשה ולטענות שמועלות בה, ובכלל זה לתת הסבר מניח את הדעת לכך שהוא אינו ממלא אחר צו התשלומים. הסבר כאמור לא ניתן ולפיכך אין מקום להתערב במסקנה של בית משפט קמא לפיה אין מנוס מהטלת צו מאסר בנסיבות הייחודיות דנן". את רובינץ ייצג עו"ד עדי רוזנשטיין.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.