N12
פרסומת

438 מיליון שקל מווינרוט לגרטנר: כל כספי העיזבון, לא מרכושם האישי של היורשים

מינץ אשרר את פסק הבוררות, אך ביטל את חיובם של האלמנה וששת הילדים לשלם אישית 438 מיליון שקל למשה ומנדי גרטנר. המשמעות: האחים יוכלו להשתלט על כל כספי העיזבון - אך לא מעבר לכך

איתמר לוין
ביזפורטל
פורסם:
כל צמרת המדינה חלקה כבוד אחרון
יעקב וינרוט ז"ל, ארכיון | צילום: פלאש 90, חדשות
הקישור הועתק

שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, ביטל את חיובם האישי של יורשי עו"ד יעקב וינרוט לפצות את האחים משה גרטנר ומנדי גרטנר ב-438 מיליון שקל. המשמעות היא, שהאחים יוכלו להשתלט על כל כספי העיזבון, הנמוך בהרבה מסכום החוב, אך לא לרדת לנכסיהם האישיים של האלמנה ג'יזל וינרוט וששת ילדיהם - יחיאל וינרוט, דב וינרוט, זאב וינרוט, שמואל וינרוט, אסתר עצמון וחנה לב. מינץ אימץ את פסק הבוררות עצמו. בפועל, החוב של 438 מיליון שקל נשאר בתוקף, אבל הוא ייפרע רק מכספי העיזבון של וינרוט. אם האחים ירצו לגבות גם מהיורשים עצמם, הם יצטרכו לפתוח בהליך נפרד בבית המשפט, כי הבורר לא מוסמך להכריע בכך.

נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, איתן אורנשטיין, קבע אשתקד, כי וינרוט נטל שלא כדין 37.5 מיליון דולר שהפקידו בידיו האחים גרטנר לצורך השקעות. הוא חייב את העיזבון להחזיר סכום זה, בתוספת ריבית ליבור, 4.5% והוצאות בסך 3.5 מיליון שקל. היה זה חלק מסכסוך ארוך בינם לבין דן גרטלר, בו הכריע אורנשטיין בנפרד ומן הבוררות בו התפטר בחודש שעבר. אורנשטיין קבע במקור, כי האחים יוכלו להיפרע גם מן היורשים. אולם, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד זילר, החזיר לו להכרעה מחודשת את הקביעה הזאת, לאחר שהיורשים טענו שהמשמעות תהיה פשיטת רגל שלהם.

היורשים נכנסו להליך

היורשים טענו, כי הסכימו להיכנס לנעליו של וינרוט לאחר פטירתו רק לשם ניהול ההליך, ולא כדי לשאת בחוב מכיסם. זילר דחה טענה זו באומרו, כי לאורנשטיין הייתה סמכות לדון גם בחיובם האישי, שכן הוא כבר דן בטענתם וקבע שהם יהיו בעלי הדין במקומו של וינרוט. גרטנר טענו בבוררות שיש לחייב אישית את היורשים, והללו לא מחו על כך, אלא להפך - הציגו מצג לפיו נכנסו לנעליו לכל דבר ועניין.

לעומת זאת, המשיך זילר, "מעת שלא ברור אם בעקבות צירופם של יורשי וינרוט כבעלי הדין הוכללה טענה במסגרת ההליך בדבר חלוקת העיזבון, ואחריותם האישית של יורשי וינרוט כפועל יוצא מכך, הרי שקביעת אחריות אישית עליהם ניתנה מבלי שלמעשה הייתה להם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם בעניין, ובנסיבות – אף מבלי שהתאפשר להם, משלא היה ברור שהעניין על הפרק, להביא ראיות בעניין שווי העיזבון.

"באופן דומה, ובהיעדר התייחסות בפסק הבוררות למקור חיובם האישי של יורשי וינרוט, וזאת מעת שנקבע כי הדבר לא היווה חלק מהמסכת שנטענה, לא ניתן לומר כי ניתנה הנמקה לחיוב יורשי וינרוט ביחד ולחוד בכל הסכום שנפסק". לכן, הדרך הנכונה היא להשיב סוגיה זו לאורנשטיין, אשר כבר מכיר את התיק. וינרוט אומנם אמרו שאיבדו אמון בו וביקשו שהמחלוקת לא תוחזר אליו, אך לא נימקו זאת. זכותם של גרטנר - שכספם ניטל לפני 20 שנה ושהם מנהלים הליך להשבתו מזה עשור - שהבירור יהיה מהיר ויעיל יותר מאשר בבית המשפט, הוסיף זילר.

פרסומת

לכתבות נוספות ממדור המשפט בביזפורטל - לחצו כאן

שטרות אילוסטרציה
החוב של 438 מיליון שקל נשאר בתוקף, אבל הוא ייפרע רק מכספי העיזבון של וינרוט | צילום: 123rf

 

עילת הבוררות איננה משתנה

מינץ מזכיר, כי בורר יונק את סמכותו מכוח הסכמות הצדדים, וכי עקרונית ניתן לנהל את הבוררות גם כלפי חליפו של הצד המקורי. "כניסתו של החליף להליך אין בה כדי לשנות את הסכמותיהם של הצדדים המקוריים ואין בה כשלעצמה כדי להרחיב את הסכסוך אל מעבר לזה שהתגלע בין בעל הדין המקורי לבין בעל הדין שכנגד", הוא מוסיף. "חליף הוא מי שהוסבה לו זכות או חבות מאת הצד המקורי להסכם הבוררות, אם באופן רצוני ואם מכוח הוראות החוק", אך עילת הבוררות אינה יכולה להשתנות בשל כניסתו של החליף.

מינץ מוסיף: "מרגע כניסתו להליך בא החליף בנעליו של הצד המקורי להסכם והופך לבעל דין לכל דבר ועניין. כפועל יוצא מכך, מקום שבו ניתן פסק בוררות נגד החליף, האחריות לקיום ויישום אותו הפסק מוטלת עליו". אולם, הוא מדגיש, "עם זאת, ולא פחות חשוב מכך - אחריות ליישום פסק הבוררות אינה שקולה לאחריות לשאת באופן אישי בכל חבות שתיקבע בו. רוצה לומר, כי עצם העובדה שחליף נכנס להליך הבוררות, אין משמעה כי הוא עצמו יידרש לשאת בחיוב שנקבע בו מתוך נכסיו האישיים".

פרסומת

מצב שכזה הוא מקרה בו "החליף הוא יורש שבא בנעליו של הצד המקורי להסכם לאחר לכתו לעולמו, ושבמוקד המחלוקת בין הצדדים מצויה חבותו של המוריש. במצבים כגון דא, ככל שבפסק הבוררות אכן תיקבע חבות של המוריש, לצד אחריותו של היורש לסלק חבות זו, בנסיבות מסוימות הוא עשוי להיות אחראי לשאת בה באופן אישי, ובנסיבות אחרות לא ניתן יהיה להטיל עליו כל חיוב אישי. הטעם לכך נעוץ בהוראות חוק הירושה.

"מקום שבו אדם שהלך לעולמו הניח אחריו חובות, אלה אינם בהכרח עוברים ליורשים במובן זה שהם עצמם נדרשים לשאת בהם, ודאי לא באופן מלא ולא באופן אוטומטי. כל אימת שהעיזבון טרם חולק, כל חוב של העיזבון ייפרע מנכסי העיזבון בלבד, ולא מנכסיהם האישיים של היורשים; וגם לאחר חלוקת העיזבון, ייחוס חובותיו של המנוח ליורשיו באמצעות ירידה לנכסיהם האישיים הוא מוגבל, ויכול - בהתקיים תנאים שונים - להגיע לכל היותר לגובה שווי העיזבון בזמן החלוקה".

ארנק ריק, אילוסטרציה
לא כל החובות עוברים ליורשים. אילוסטרציה | צילום: 123rf
פרסומת

היורש אחראי לשלם, אבל לא באופן אישי

"לפיכך, כאשר ניתן פסק בוררות שבמסגרתו נקבעה חבות של המוריש שהתגבשה ערב מותו, יש בו כדי לייצר חוב בר-תוקף של העיזבון - שהאחראי לסלק אותו הוא היורש; אך הוא לא בהכרח יהיה חייב לשאת בו באופן אישי. אומנם בנסיבות מסוימות היורש עשוי לחוב בכך, אולם הדבר תלוי במגוון רחב של משתנים - ובכללם עצם חלוקת העיזבון, שוויו, חלקו של היורש בעיזבון והזמנת נושי המוריש". שאלת אחריותו האישית של היורש עשויה לעורר מחלוקות ניכרות, אך בבוררות ניתן להכריע בהן רק בהסכמתו של היורש - מדגיש מינץ. ייתכן שהזוכה ייאלץ לנהל הליך נוסף מול היורש, אך לא ניתן לעשות זאת במסגרת הבוררות המקורית.

במקרה של וינרוט-גרטנר, ממשיך מינץ, אורנשטיין צדק כאשר הכניס את היורשים להליך, ואילו זילר צדק כאשר ביטל את חיובם האישי. אולם, לא היה מקום להחזיר סוגיה זו לאורנשטיין, שכן נושא חיובם האישי כלל אינו בסמכותו של הבורר, ואת השאלה הזאת אפשר לברר רק בהליך נפרד בבית המשפט. מינץ אישר גם את החלטתו של זילר, לפיה יועברו לגרטנר 7 מיליון שקל שהפקידו היורשים כערובה בעת הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

השופטים יעל וילנר ואלכס שטיין הסכימו עם מינץ. את וינרוט ייצגו עוה"ד איל רוזובסקי, אלי בורשטין, ליאור רייכרט ולירון ספיר; ואת גרטנר - עוה"ד אוריאל פרינץ, מרינה רויזר, אילן גולוד, אילן משה ונועה הדרי.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.