ישראל הולכת להישאר בחושך: הצריכה תזנק פי 2.7, ואין ממי לקנות חשמל

מדינה שלא יכולה לייבא קילו-וואט אחד מהשכנות שלה, שרשת החשמל שלה תלויה אך ורק בתחנות ובקווים שבשטחה, עומדת בפני אתגר שלא הכירה מעולם: תוך 25 שנה היא תצטרך לייצר פי 2.7 יותר חשמל ממה שהיא מייצרת היום. אם היא לא תצליח, תושביה ירגישו את זה באופן הכי בסיסי שיש: האורות יכבו.

דוח תחזית אסטרטגי שפרסמה חברת נגה, האחראית לניהול מערכת החשמל הארצית, מציג ארבעה תרחישים לשנת 2050, וכולם מתארים מציאות שונה מהותית מזו שאנחנו חיים בה. המחקר גובש ביחידה לחיזוי ומחקר סטטיסטי בחברה, בהובלת ד"ר משה קלנר, בשיתוף נועמי פואה שפיתחה את המודלים הסטטיסטיים ומידול הסקטורים, וד"ר רינה בן-אל שהייתה שותפה בהנגשת המקורות ובניית הדוח הסופי.

המושג "אי אנרגטי" הוא לא מטאפורה. מדינות באירופה יכולות לרכוש חשמל מהשכנות שלהן בלחיצת כפתור כשהעומס עולה. ישראל לא יכולה. כל ואט שצורכים כאן חייב להיות מיוצר כאן. בשנת 2024 עמדה הצריכה השנתית על 80.4 מיליארד קילו-וואט-שעה (TWh). ארבעת התרחישים שנגה מציגה ל-2050 נעים בין 161.3 TWh בתרחיש הצמיחה הנמוכה לבין 214.3 TWh בתרחיש הקיצון, קצב גידול שנתי ממוצע של 4%. התרחיש השמרני-בינוני, שנגה ממליצה עליו כבסיס לתכנון המשק, מדבר על 186.8 TWh, קצב גידול של 3.4% בשנה.

בלשון פשוטה: גם בתרחיש הזהיר ביותר, ישראל תצטרך לבנות מאפס מערכת חשמל חדשה, מתחנות כוח ועד קווי מתח עליון, שהיקפה כפעם וחצי מכל התשתית שהוקמה כאן מאז קום המדינה. כבר ב-2030 הביקוש צפוי לטפס ל-97 עד 109 TWh, קפיצה שדורשת היערכות תכנונית מיידית.

מה ישלש את הביקוש: שרתים, רכבים ומזגנים

שלושה כוחות מרכזיים דוחפים את הצריכה קדימה, ולכל אחד מהם לוח זמנים משלו.

חוות השרתים של הבינה המלאכותית הן הזוללן הגדול החדש של רשת החשמל. עיבוד נתונים, שירותי ענן ואלגוריתמים של AI דורשים כמויות אנרגיה אדירות וקירור רציף. לפי הדוח, צריכת החשמל של חוות שרתים בישראל תנוע בין 7.5 ל-11 TWh כבר בשנת 2030, ותגיע ל-37.1 TWh ב-2050 בתרחיש המואץ. המספר הזה, 37.1 מיליארד קילו-וואט-שעה, שווה לכמעט מחצית מכל צריכת החשמל של ישראל ב-2024 כולה. חוות השרתים לבדן ידרשו הספק מותקן של עד 4,237 מגה-ואט, שווה ערך לכמה מתחמי תחנות כוח ענקיים שמיועדים רק לשרתים ומחשבים. כדי לתת פרופורציה: מרכז נתונים בודד בהספק של 200 מגה-ואט צורך חשמל כמו עיר בינונית בישראל, פי ארבעה ממפעל גדול, ועלות הקמתו עולה על ארבעה מיליארד שקל. רשות החשמל כבר נערכת למציאות הזו וצפויה לקבוע תקרה של 20% מצריכת החשמל הארצית ב-2030 למרכזי נתונים.

הרכב החשמלי הוא מנוע הצמיחה השני. בתחילת 2025 נעו בישראל כ-180 אלף כלי רכב חשמליים, כ-4.2% מכלל כלי הרכב. משרד האנרגיה קבע יעד של 100% רכישות רכב פרטי חשמלי ב-2035, והצריכה הכוללת של התחבורה החשמלית צפויה להגיע ל-19.3 TWh ב-2050. אבל הבעיה האמיתית היא לא כמה חשמל הרכבים יצרכו, אלא מתי. אם רוב הנהגים יחזרו הביתה בשש בערב ויחברו את הרכב לשקע, העומס ייפול בדיוק על שעות השיא של הביקוש הביתי. בלי מנגנון "טעינה מנוהלת", שמסיט את הטעינה אוטומטית לשעות הלילה המאוחרות, השנאים בשכונות המגורים יקרסו מתעצומות העומס.

משבר האקלים הוא הכוח השלישי, וזה שהכי קשה לתכנן מולו. אם בתחילת שנות ה-2000 נרשמו בישראל פחות מ-25 ימים חמים בשנה (מעל 32 מעלות בבית דגן), ב-2024 נשבר שיא היסטורי של יותר מ-100 ימים חמים. בגל החום של אוגוסט 2025 נרשם שיא ביקוש של 17,265 מגה-ואט. זה רק ההתחלה.

35,855 מגה-ואט: השיא שמחכה בקיץ של 2050

תחזית נגה לתרחיש הבינוני מציגה מספרים שמאלצים לחשוב מחדש על כל מערכת החשמל: ב-2030 שיא הביקוש בקיץ יגיע ל-19,919 MW, וב-2050 הוא יוכפל ויגיע ל-35,855 MW, לעומת שיא חורף של 31,728 MW. הפער בין קיץ לחורף, שהיה פעם זניח, הופך למשמעותי ומחייב תכנון נפרד לעומסי הקיץ.

גלי חום קיצוניים, ממושכים ורצופים, שהדוח מכנה "אירועי EBEE", יוסיפו לבדם עוד 2.5 עד 4.5 TWh לצריכה השנתית. כשהטמפרטורה בחוץ עולה מעל 35 מעלות והמזגנים פועלים ללא הפסקה במיליוני בתים ומשרדים, הרזרבה של המערכת מצטמצמת עד שהיא נעלמת.

הדוח מציב את המשוואה הברורה ביותר בפני מקבלי ההחלטות: תהליכי תכנון והקמה של תחנות כוח גזיות, פריסת שדות סולאריים, מתקני אגירה והנחת קווי הולכה נמשכים בין חמש ל-10 שנים. עיכוב בתכנון כיום, פירושו צוואר בקבוק קריטי כבר ב-2030.

אם הפער בין הזינוק בביקוש לבין היכולת לייצר ולהוליך חשמל לא ייסגר בזמן, התוצאה תורגש ישירות בשני מישורים: התייקרות תעריפי החשמל לצורך מימון פרויקטי תשתית לאומיים בהיקפי עתק, ובמקביל, גידול בסכנת הפסקות חשמל יזומות בימים הלוהטים ביותר בשנה, כדי למנוע קריסה כוללת של הרשת.

על כל זה מיתוספת בעיה שאומנם הדוח הנוכחי לא מפרט, אך קלנר עצמו התריע עליה כבר בנובמבר 2025, בדיון בוועדת המשנה לבינה מלאכותית בכנסת: יותר מ-70% מהחשמל בישראל מיוצר בגז טבעי, ועם הפסקת השימוש בפחם הנתח צפוי לעלות ליותר מ-80%. "נושא הביקוש לחשמל עומד להשתנות באופן משמעותי, הרבה בגלל חוות השרתים, ואנחנו צריכים להיערך לזה", אמר קלנר באותו דיון, והציג תחזית שלפיה בחמש השנים שלאחר מכן המשק יצמח ב-5.2% בשנה. הנתון הזה חורג משמעותית מהנחות ועדת דיין, הוועדה הבין-משרדית שקובעת את מדיניות יצוא הגז, שעבדה לפי הנחת גידול של 2.7% בלבד. המשמעות: הגז הישראלי עלול להיגמר מוקדם מהצפוי, ובאי אנרגטי שלא יכול לייבא חשמל, גם הדלק שמייצר אותו הופך למשאב במחסור.

גם הדור הבא של הטכנולוגיה לא בהכרח יקל על המשוואה: מחשבים קוונטיים, שצפויים להחליף בהדרגה חלק ממרכזי הנתונים, אומנם קטנים יותר בשטח, אך לפי חלק מההערכות צריכת החשמל שלהם עלולה להיות גבוהה עוד יותר. בינתיים, כל תחנת כוח שלא נמצאת היום על שולחן התכנון היא תחנת כוח שלא תהיה מוכנה ב-2030. והאי האנרגטי, בניגוד לשכנותיו באירופה, לא יוכל לשלוח יד ולבקש חשמל מאף אחד.