העליון: סוכנות נסיעות לא תגבה עמלה על החזר דמי טיסה

סוכנות נסיעות אינה רשאית לגבות עמלה כאשר היא מחזירה לנוסע את תמורתו של כרטיס בטיסה שבוטלה - כך קובעת לראשונה שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ. כפי שהיא מציינת, מדובר בקביעה בעלת משמעות רחבה כאשר טיסות רבות מבוטלות, במיוחד מסיבות ביטחוניות.

דורון בן-שמעון רכש באמצעות איסתא כרטיס טיסה לוורשה בחברת Wizz תמורת 1,087 שקל. זו ביטלה את הטיסה ואיסתא החזירה לבן-שמעון רק 911 שקל, כאשר ההפרש נותר בידיה כדמי טיפול. בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתו להשבת ההפרש ובית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורו, אך כנפי-שטייניץ החליטה לדון בו בגלגול שלישי נדיר ולקבל אותו.

"מציאות חיינו בשנים האחרונות יצרה חוסר ודאות רב בענף התעופה, וביטולי טיסות נהפכו זה מכבר לחזון נפרץ. עיון בפסיקה מעלה כי הערכאות הדיוניות הגיעו בסוגיה הצרכנית שלפנינו לתוצאות מנוגדות: יש שחייבו סוכנות נסיעות בהשבת דמי הטיפול שנוכו, ויש, כבענייננו, שהכשירו את הניכוי", מציינת כנפי-שטייניץ. "שאלה משפטית המולידה תוצאות סותרות - ראוי לה שתתברר; וטוב נעשה, אפוא, אם נעמיד הלכה על מכונה".

חוק שירותי תעופה קובע במקרה של ביטול טיסה, חובה בדבר "השבת תמורה בסכום ששולם בעד כרטיס טיסה, לרבות כל תשלום ששולם בעד כרטיס הטיסה, ובכלל זה אגרות, היטלים, מסים ותשלומי חובה אחרים... מפעיל טיסה או מארגן ישיב לנוסע את התמורה בתוך 21 ימים מהיום שהנוסע או נותן שירות סוכנות הנסיעות כאמור בסעיף 15 לפי העניין, פנה אליו בכתב".

סעיף 15 מחייב את סוכנות הנסיעות לסייע בהשבה: "לשם קבלת פיצוי כספי או השבת תמורה, רשאי נוסע לבקש מנותן שירותי סוכנות הנסיעות שממנו רכש את כרטיס הטיסה לטיסה שהתקיימה בה עילה מזכה, לסייע לו בקבלת ההטבות האמורות; ביקש הנוסע כאמור, יפנה נותן שירותי סוכנות הנסיעות למפעיל הטיסה, למארגן או למי מטעמם, למימוש זכאותו של הנוסע לאותן הטבות, בהתאם להוראות חוק זה".

לכתבות כלכליות נוספות ממדור משפט בביזפורטל - לחצו כאן

גם תכלית החוק מובילה לאותה מסקנה

החוק אינו אומר אם סוכנות הנסיעות רשאית לגבות עמלה תמורת סיועה, אם כי בזמן הקורונה ניתנה זמנית רשות לגבות תשלום. מעובדה זו לומדת כנפי-שטייניץ, כי כיום אסור לגבות תשלום שכזה - שהרי אם הדבר היה מותר ממילא, לא היה צורך בתקנה המיוחדת בזמן הקורונה. אותו היתר היה במפורש הוראת שעה, אשר נבעה מן המשבר חסר התקדים בתחום התעופה ונועד לסייע לסוכנויות הנסיעות, היא מסבירה.

"לולא נחקקה הוראת השעה, ייתכן שהיה מקום לטעון כי החוק שותק בשאלת הניכוי באופן המותיר חלל פרשני; ואולם משבחר המחוקק להתיר את הניכוי במפורש, ולתחום את ההיתר בזמן, הופכת השתיקה להסדר שלילי: שתיקתו של החוק לאחר שהתיר ופקע רועמת מכפי ששתק בטרם התיר; ומשקלה הפרשני כבד יותר. די בכך, לטעמי, כדי לעגן את המסקנה הדרושה לקבלת הערעור: ולפיה הדין כיום אוסר על סוכנות הנסיעות לנכות דמי טיפול מן ההחזר לנוסע", קובעת כנפי-שטייניץ.

גם תכלית החוק מובילה לאותה מסקנה, ממשיכה כנפי-שטייניץ. המטרה הייתה לסייע לנוסע לקבל את כספו, ולא לפתוח פתח לגרוע ממנו. חוק שירותי תעופה הוא חוק צרכני, שנועד להגן על הצרכן ובין היתר מעניק לו זכויות מינימום במקרה של ביטול טיסה שמהן אין לגרוע. אם קיימות שתי אפשרויות להבנת לשון החוק, תכליתו הצרכנית היא הקובעת. מדובר בפעולה פשוטה של פניית הסוכנות לחברת התעופה, שהיא חלק מהשירות ללקוח ואין מקום לתשלום נפרד עבורה.

איסתא חויבה להשיב לבן-שמעון את דמי הטיפול שניכתה, בתוספת ריבית והצמדה מאז הגשת התביעה, ובתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל. השופטות יעל וילנר ודפנה ברק-ארז הסכימו עם כנפי-שטייניץ; ברק-ארז העירה, כי סוכנויות הנסיעות יכולות לתמחר מראש את האפשרות שייאלצו לסייע בהשבת הכסף לנוסע. את איסתא ייצגו עוה"ד יפעת גורודצקי ומיכל אפרת-אלפרין.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.