ג'וקים בווילה ביוון? זו לא בעיה של בוקינג

זה התחיל כמו עוד חופשה משפחתית. ב-16 ביוני 2025, בזמן ששהתה ביוון, הזמינה אירית זיו וילת נופש דרך האפליקציה של בוקינג. באתר הווילה נראתה מרווחת, נקייה ומאובזרת. אבל לפי עדותה, כשהגיעה למקום היא גילתה תמונה אחרת לגמרי: לכלוך רב, נמלים, ג'וקים ועכבישים, רהיטים בלויים עם ריח רע, מטבח במצב ירוד, אין שלט למזגן ואין אינטרנט.

זיו והמשפחה עזבו אחרי עשר דקות בלבד. לדבריה, הם נאלצו למצוא מקום לינה אחר במחיר כפול, ופניותיה לבוקינג לקבלת החזר ועזרה לא הובילו לשום דבר. היא הגישה תביעה על סכום של 13.3 אלף שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות.

בסיבוב הראשון זיו ניצחה. הרשם הבכיר יניב לוזון דחה את הטענה של בוקינג, שלפיה היא רק מתווכת. הוא קבע שפלטפורמה כזו חייבת לתת ללקוחות מידע מלא ומדויק, ושהיה פער בין מה שהוצג באתר לבין מה שהתגלה בפועל. בוקינג חויבה לשלם לה 5,300 שקל: 3,300 שקל החזר על ההזמנה ועוד 2,000 שקל על עוגמת נפש והוצאות משפט. התביעה נגד בוקינג ישראל נדחתה, משום שהיא לא הייתה צד לעסקה. בוקינג לא ויתרה והגישה בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתה, הכסף הועבר ישירות לבעלי הווילה ולא נשאר אצלה, והיא לא אחראית לתקלות בנכס שהיא לא מפעילה.

לכתבות כלכליות נוספות ממדור המשפט בביזפורטל - לחצו כאן

"מעין צינור"

השופטת עידית וינברגר קיבלה את הערעור. היא הבהירה שהיא לא מטילה ספק באמינות של זיו ולא נוגעת בממצאי המהימנות. הבעיה, לדבריה, היא באופן שבו הוחל הדין על העובדות. השופטת הזכירה שכל מי שמזמין דרך האתר מסכים לתנאי השימוש. לפי התנאים, בוקינג אחראית על תפעול הפלטפורמה, אבל היא לא צד לחוזה בין המזמין לבין בעל הנכס. היא תיארה את בוקינג כפלטפורמה שמשמשת "מעין צינור או מודל של תיווך". השופטת גם הפנתה לפסק דין קודם של המחוזי בחיפה עם החלטה דומה, וציינה שבית המשפט לתביעות קטנות הסתמך על פסק הדין המקורי בעניין הזה "והתעלם מכך שהערעור על פסק הדין התקבל".

לפי השופטת, גם אם מתייחסים לבוקינג כמו לסוכן נסיעות, הסוכן אינו אחראי לתקלות בלתי צפויות שמתרחשות אצל ספקים כשהן לא בשליטתו. הוא אחראי רק לתקלות שידע עליהן או שהיה צריך לדעת עליהן מראש.

וכאן הנקודה המרכזית. השופטת עברה על התמונות ועל התכתבויות הוואטסאפ, וקבעה שכל הליקויים קשורים לניקיון או לתקלות במתקנים. "ברי אפוא, כי מדובר בליקויים בלתי צפויים, אשר אינם בשליטתה של המבקשת", כתבה השופטת. היא גם ציינה שזיו עצמה אישרה בהתכתבות עם בעלת הווילה שהמצעים הוחלפו, כלומר בוצע ניקיון, היא פשוט לא היתה מרוצה ממנו. לגבי האינטרנט, מההתכתבות עולה שהיה ראוטר בדירה, ושאי אפשר לשלול שמדובר בתקלה זמנית.

"אין מדובר במצב קבוע שהמבקשת יכולה להיות מודעת אליו", הוסיפה השופטת, והסבירה שבוקינג "אינה יכולה לעקוב באופן רצוף ומתמיד" אחרי מצב הניקיון בכל אלפי הנכסים שמפורסמים אצלה. עם זאת, היא הדגישה שעל האתר עדיין מוטלת חובה לדאוג שהמידע המהותי באתר יהיה מדויק ולא מטעה. השופטת גם לא הסכימה עם הטענה שהווילה הייתה בלתי ראויה למגורים: "לטעמי, ניתן היה לדרוש ניקיון נוסף, ותיקון של האינטרנט האלחוטי", אבל גם אם זה לא היה מתוקן, "אין מדובר בהפרה יסודית".

"סיכון מחושב"

נקודה נוספת שהכריעה את התיק: לפי השופטת, זיו לא נתנה לבעלת הנכס או לבוקינג הזדמנות לתקן את הבעיות לפני שהיא עזבה. לפי עדותה, בעלת הנכס הבטיחה בהתחלה להחזיר את הכסף אם יעזבו, אבל בעלה שמע וכעס, וההבטחה בוטלה. המשפחה עזבה בכל זאת. "נטלו סיכון מחושב שלפיו התמורה ששולמה לא תוחזר להם", כתבה השופטת, והוסיפה שגם אם בעלת הנכס התחייבה להחזר, זה לא מחייב את בוקינג.

השופטת קיבלה את הקביעה שזיו התקשרה לבוקינג כבר ביום האירוע, אבל ציינה שהתכתבות הוואטסאפ שהוצגה הייתה בכלל עם Holidu, חברה גרמנית שמנהלת את הנכס. בכל מקרה, לא הוכח ואפילו לא נטען שבוקינג התחייבה להחזיר את הכסף. השופטת גם דחתה את הקביעה שבוקינג היא זו שניתקה את הקשר עם הווילה, וכתבה שלא היו ראיות לכך.

פסק הדין של בית המשפט התביעות הקטנות בוטל. אם בוקינג כבר שילמה, זיו תצטרך להחזיר את הכסף עם ריבית והצמדה. השופטת החליטה שלא לחייב אותה בהוצאות משפט.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.