האם כדאי לקחת משכנתה ל-30 שנה כדי להקטין את ההחזר החודשי?

ההחלטה על משך המשכנתה משפיעה על התקציב המשפחתי במשך עשרות שנים. פריסה ארוכה מקטינה את ההחזר החודשי ומשאירה יותר כסף להוצאות השוטפות, אבל מגדילה את הריבית הכוללת שמשלמים לבנק. ההפרש יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

ניקח לדוגמה משכנתה של 1.5 מיליון שקל בריבית שנתית קבועה של 5%, במסלול שאינו צמוד למדד. בפריסה ל-25 שנה ההחזר החודשי יהיה כ-8,770 שקל. בפריסה ל-30 שנה ההחזר יורד לכ-8,050 שקל. משפחה שבוחרת בתקופה הארוכה חוסכת כ-720 שקל בחודש, או כ-8,600 שקל בשנה, מבחינת התזרים השוטף. את התרחישים האלה אפשר לבדוק במחשבון המשכנתה של ביזפורטל.

אלא שלחיסכון החודשי יש מחיר. ב-25 שנה תשלומי הריבית הכוללים יגיעו לכ-1.13 מיליון שקל, לעומת כ-1.4 מיליון שקל בפריסה ל-30 שנה. כלומר, הארכת המשכנתה בחמש שנים תעלה כ-268 אלף שקל נוספים. החישוב מבוסס על ריבית קבועה לאורך התקופה, ללא הצמדה ולפני עלויות נלוות.

ועדיין, הארכת התקופה עשויה להיות החלטה נכונה. משפחה שמכניסה 25 אלף שקל נטו ומשלמת 8,770 שקל בחודש מקצה כ-35% מהכנסתה למשכנתה. אם יש שני ילדים, הוצאות רכב וחוגים, ותשלומים נוספים, ההחזר עלול להיות מכביד. הקטנתו משאירה מרווח ביטחון ומצמצמת את הסיכון להיקלע להלוואות צרכניות יקרות.

אפשר גם לשלב תקופות שונות. למשל, לפרוס חלק מהמשכנתה ל-20 שנה ואת יתרתה ל-30 שנה. כך מקטינים את ההחזר ביחס למשכנתה קצרה, ובמקביל מצמצמים חלק מעלות הריבית לעומת פריסה מלאה ל-30 שנה.

אפשרות נוספת היא לבחור בתקופה ארוכה ולבצע פירעונות מוקדמים כשההכנסה גדלה או מתקבל סכום חד-פעמי. לפני כן כדאי לבדוק עמלות פירעון מוקדם ותנאים נוספים. ההחלטה צריכה להתבסס על ההחזר שהמשפחה יכולה לשלם בנוחות גם בתקופות שבהן ההוצאות גדלות.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.