דרשו 855 אלף שקל מאחיהם שטיפל באימם, וישלמו 70 אלף

שלושה אחים שתבעו את אחיהם למחצה ודרשו ממנו 855 אלף שקל מכספי אמם המנוחה יצאו מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בידיים ריקות, ועם חיוב בהוצאות של 70 אלף שקל. השופט ליאור ברינגר עשה בעצמו את החשבון שהתובעים לא טרחו לעשות, הוריד מהסכום את מה שאישה מבוגרת שגרה בבית בנה צריכה כדי לחיות, ונתן לבן המטפל שכר על השנים שבהן טיפל בה. בסוף התרגיל נשאר פער של כמה אלפי שקלים בלבד.

האם, שנפטרה באפריל 2021, נישאה פעמיים. מהנישואים הראשונים נולדו לה שלושה ילדים, התובעים. אחרי הגירושים נישאה שוב ונולד לה בן נוסף, הנתבע. בעלה השני נפטר כשהבן היה בן 7. על כך שהאם גרה שנים ארוכות בביתו של הבן הצעיר ובני משפחתו לא היה ויכוח בין הצדדים.

מה קבעה הצוואה ומה קרה לדירה?

ב-2004 ערכה האם צוואה שבה הורישה את דירתה לבן הצעיר, ואת שאר רכושה חילקה שווה בשווה בין ארבעת ילדיה. זמן קצר אחר כך העבירה לו את הדירה במתנה, עוד בחייה, ולשלושת האחרים נתנה כסף. לפי התצהיר של אחד התובעים, כל אחד מהם קיבל 110 אלף שקל "כמקדמה מחשבון ירושתה". המטפלת של האם העידה שהאם סיפרה לה על 250 אלף שקל לכל אחד, אבל ראיות לכך לא הוגשו. הנתבע טען שהדירה הייתה שווה כ-600 אלף שקל ב-1999, ועל שווייה ב-2005, בזמן המתנה, לא הוצגה שום ראיה. לכן, קבע השופט, אי אפשר לדעת אם האם איזנה בין ילדיה.

ביום פטירתה היו לאם שני חשבונות, בבנק הבינלאומי ובבנק הפועלים, ובשניהם יחד כ-225 אלף שקל. התובעים טענו שהבן, שצורף לחשבון ומונה לאפוטרופוס שלה, שלט בכספים ורוקן את חשבונות הבנק שלה, ודרשו שישיב את כל מה שלקח. אחרי שבית המשפט הורה לחשוף את רכוש האם, הגישו דפי חשבון מ-2014 ועד מותה ודרשו 855 אלף שקל.

טענת האפוטרופסות לא החזיקה מעמד. הבן מונה לאפוטרופוס רק במרץ 2021, חודש לפני מות האם, ולכן הטענה "אינה רלוונטית לתיק שבפניי", כתב השופט. השנתיים שבהן האם כבר הייתה דמנטית עברו בלי שום מסגרת משפטית מוסדרת, מצב שאפשר למנוע באמצעות ייפוי כוח מתמשך שנחתם כשההורה עדיין כשיר.

לכתבות כלכליות נוספות ממדור המשפט בביזפורטל - לחצו כאן

ממתי האם כבר לא יכלה להחליט לבד?

התובעים טענו שהאם הייתה דמנטית שנים רבות, אבל לא הביאו לכך ראיה. בכתב ההגנה דובר על ירידה קוגניטיבית מ-2016, ובחקירתו אמר הבן שהדמנציה החלה ב-2019. השופט אימץ את המועד הזה, והוא קבע את גבולות התביעה. על השנים שבהן האם הייתה כשירה אין לאחים מה לדרוש, ומה שעשתה בכספה בזמן הזה היה עניינה. "התביעה רלוונטית לתקופה שמתחילה בחודש 1/2019", כתב ברינגר, והוסיף שמאותו רגע הבן היה צריך לפעול בשיתוף פעולה ובהסכמה עם אחיו. "משלא עשה כך, עליו להשיב לחשבונות המנוחה את הכספים שנטל שלא כדין בתקופה זו".

איך הגיע השופט מ-375 אלף שקל לכמעט אפס?

התובעים לא ניתחו את דפי החשבון ולא ביקשו למנות חשבונאי מומחה, והשופט עשה את העבודה בעצמו. בתחילת 2019 היו בחשבונות כ-6,500 שקל ופיקדון של 223 אלף שקל. מדי חודש נכנסו כ-10,800 שקל מעיריית תל אביב, מהביטוח הלאומי וממשרד האוצר, ועוד 2,500 שקל מקרן גמלאות. ב-28 החודשים עד מות האם נכנסו כ-372 אלף שקל. עם הפיקדון, היו אמורים להיות בחשבונות כ-600 אלף שקל. בפועל נשארו 225 אלף, ולכאורה חסרו 375 אלף שקל.

מכאן החל הקיזוז. המטפלת, שקיבלה שכר מהביטוח הלאומי, העידה שהבן נתן לה גם סכומים נוספים, לפעמים 500 שקל ולפעמים 1,000, ובתצהיר הגיעה לממוצע של כ-2,000 שקל בחודש. 56 אלף שקל ירדו מהחשבון, ונשארו 319 אלף.

אחר כך הגיעה טענה של הבן שהשופט התקשה לקבל. ב-2016 עבר הבן עם אשתו, ילדיו ואימו לדירה גדולה יותר, וטען שהאם חייבת לו 2,119 שקל בחודש דמי שכירות, משום שעבר לדירה הגדולה "כדי שיהיה למנוחה חדר ומקלחת משלה". "דרישה זו שלו נראית מוזרה", כתב השופט. "למנוחה הייתה דירה משל עצמה בבעלותה המלאה, היא לא נזקקה לטובות של איש ולא הייתה שום סיבה לחייב אותה" בשכר דירה, אחרי שנתנה לו את דירתה במתנה.

ובכל זאת, השופט קיבל את הטענה. אחייניתה של האם העידה שהיו ביניהן יחסים טובים, ושהאם סיפרה לה שנתנה את הדירה לבן ושהיא נוהגת להשתתף בהוצאות המגורים יחד איתו ועם משפחתו. כל עוד האם הייתה כשירה, קבע ברינגר, "יש לכבד את רצונה ולא ניתן להתערב בכך". 28 חודשים של שכר דירה ירדו מהחשבון, כ-59 אלף שקל, ונשארו 260 אלף.

הקיזוז הבא נגע למחיה עצמה. איש לא הגיש חשבון מדויק של ההוצאות החודשיות של האם, אבל לדברי השופט "אין חולק שלכל אדם יש הוצאות הדרושות למחייתו", ובהן מזון, תרופות, ביגוד, ספר ופדיקור. בהיעדר ראיות הוא העמיד אותן על 5,000 שקל בחודש, 140 אלף שקל לכל התקופה. החוסר ירד לכ-120 אלף שקל.

מגיע שכר לבן שמטפל באימו?

את הצעד האחרון סיפקו התובעים עצמם. שלושתם הודו שהבן הצעיר הוא היחיד שטיפל באם באופן קבוע, יחד עם אשתו וילדיו, תחילה בדירת ארבעה חדרים ואחר כך בדירת חמישה. "אין זה קל לטפל באדם מבוגר ואיני מתייחס אך ורק לפן הכלכלי אלא לפן הנפשי ולהשפעה שיש לכך על המערכת הזוגית והמשפחתית של הבן המטפל באימו הגרה אתו", כתב השופט. סוגיית ההגנה על הכסף של הורים מבוגרים נבחנת בדרך כלל מהצד של מי שחושש מניצול, וכאן היא נבחנה גם מהצד של מי שנשא בעול.

מהעדויות התברר שכאשר הבן ומשפחתו יצאו לחופשה, הוא ביקש מאחיו שיחליפו אותו, ושילם לאחיותיו על כך. אחת התובעות העידה שקיבלה ממנו 1,000 שקל לשבוע כששמרה על האם בביתו, ואחרת סיפרה שקיבלה סכום זהה על כל שבוע שבו שהתה עם האם בבית החולים. מכאן הסיק השופט שגם האחים סבורים שמי שמטפל באם זכאי לשכר, אפילו כשאין לו הוצאות מגורים. "ככל ואבקש לגזור גזרה שווה", כתב, הבן זכאי לאותו תעריף, כ-4,000 שקל בחודש, ובסך הכול 112 אלף שקל ל-28 החודשים.

הפער שנשאר, כ-8,000 שקל, לא הספיק. "מכל האמור והמפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה ולא הוכיחו שהנתבע גזל מהם שלא כדין כסף כלשהו", כתב ברינגר. התביעה נדחתה, ושלושת האחים חויבו לשלם לאחיהם 70 אלף שקל הוצאות. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.