"אני מרגיש שנאנסתי כלכלית, זה היה פשוט עינוי כלכלי"

יואב פיסטול, תושב קיבוץ אילות שכבר ניהל בעבר מכבסה, ביקש להקים עסק חדש באילת ופנה ליועץ עסקי ופיננסי שפרסם בפייסבוק את יכולותיו בגיוס מימון והשגת לקוחות. פחות משנה אחר כך המכבסה נסגרה, פיסטול נותר עם חובות של 910 אלף שקל ונקלע להליכי חדלות פירעון. בדצמבר 2025 קיבל בית משפט השלום באילת את תביעתו נגד היועץ בחלקה, ובשבוע שעבר דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הערעור שהגיש היועץ.

השופטת ליאורה אדלשטיין חייבה את היועץ, חנן עמוס, וחברתו בפיצוי כולל של 640 אלף שקל בתוספת הצמדה וריבית, ובהוצאות משפט של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ. הסכום כולל 387 אלף שקל בגין ההשקעה העודפת בעסק ו-100 אלף שקל בגין נזק לא ממוני.

"אני מרגיש שנאנסתי כלכלית, זה היה פשוט עינוי כלכלי", אמר פיסטול בריאיון ל-mako. "ואין מחילה על זה ואין סליחה, אפילו שבית המשפט הכריע גם בשלום וגם במחוזי. תביא לי כל יועץ, יועץ נדל"ן, יועץ, לא משנה מה, אני היום לא מאמין, לא מאמין להם לכלום. יש אוקיינוס של יועצים שהם לא אמינים בלשון המעטה".

השניים נפגשו באוגוסט 2018, וכעבור יומיים חתמו על הסכם ליווי: 20 אלף שקל תמורת בדיקת היתכנות, תוכנית עסקית תלת-שנתית, הכנת תיקי גיוס הון וליווי מול גופים מממנים. בספטמבר הכין עמוס תוכנית שהעריכה את ההשקעה הנדרשת בכ-300 אלף שקל, כשההון העצמי של פיסטול עמד על 60 אלף שקל בלבד, כעשירית מהסכום.

העלויות בפועל חרגו מכל הערכה. עלות השיפוץ, שנאמדה בתוכנית בכ-80 אלף שקל, טיפסה לפי עדכון שמסר עמוס עצמו ל-327 אלף שקל. פיסטול נטל שורת הלוואות מבנקים ומקרנות, גייס 150 אלף שקל נוספים מהורי אשתו, ובסך הכל, כפי שקבע בית המשפט, נטל הלוואות וגייס השקעות בהיקף 910 אלף שקל. במקביל שילם לעמוס כ-200 אלף שקל שבית המשפט הגדיר בהמשך בלתי מוסברים.

המכבסה נפתחה ב-27 בינואר 2019, וכבר בתוך חודשים ספורים הפך הנטל המימוני לבלתי אפשרי. ההחזר החודשי על ההלוואות צמח מ-8,115 שקל בחודש הפתיחה ל-16,160 שקל במאי, ובאותו חודש נסגר העסק. בית המשפט תיאר את המצב כ"הרת אסון" לעסק שנדרש לייצר תזרים של כ-17 אלף שקל להוצאות שוטפות ועוד כ-16 אלף שקל להחזר הלוואות, וקבע כי הנטל "חנק את ההון החוזר" ופגע ביכולת העסק לשרוד את שלב ההקמה.

"תמרור עצור בשלב הראשוני"

השופטת קבעה כי היועץ יצר "מצג שווא רשלני" לגבי עלויות ההקמה. "לו היה הנתבע פועל כיועץ סביר, זהיר והגון, היה עליו להציב בפני התובע תמרור 'עצור' כבר בשלב הראשוני", נכתב בפסק הדין. לשאלה אם היה מקום בכלל לתת אור ירוק להקמת העסק בנסיבות של הון עצמי זעום, השיבה: "התשובה לכך היא שלילית באופן מובהק".

שתי קביעות עובדתיות נוספות ביססו את הרשלנות. מסמך שהציג עמוס, שנקב בעלות הקמה של 700 אלף שקל וכלל את חתימת הלקוח, נדחה על ידי בית המשפט בקביעה שנערך בדיעבד ואותנטיותו לא הוכחה. התשלומים בסך כ-200 אלף שקל הוגדרו בלתי מוסברים, בין היתר משום שלא הוצגו קבלות בזמן אמת, וחשבונית ריכוזית אחת הופקה חודשים לאחר גביית הכספים.

גם פיסטול שגה, ציינה השופטת, בין היתר בהורדת מחירים ובהעסקת יותר מדי עובדים, אך רוב הטעויות נעשו לאחר פתיחת העסק, ולכן האחריות העיקרית רובצת על הנתבעים. תביעה לאובדן רווחים בסך 1.6 מיליון שקל נדחתה, מהנימוק שלעסק לא הייתה היתכנות כלכלית מלכתחילה.

פיסטול, שנקלע להליכי חדלות פירעון, אמר כי אינו צפוי לראות את כספי הפיצוי. "לצערי הרב אני בפשיטת רגל, אני לא הולך לקבל שקל, הכל מיועד לתשלום החובות", אמר. "אבל נלחמתי פה על הכבוד שלי. אמת יש רק אחת".

המדריך: מתי כישלון עסקי הופך לאחריות של היועץ

השאלות שהפרשה מעוררת רלוונטיות לכל מי ששוקל להקים עסק בעזרת יועץ, ולכל מי שמתפרנס מייעוץ. את התשובות, המבוססות על פסק הדין, השיב עו"ד יעקב בטש, מומחה בסכסוכים עסקיים מורכבים.

פניתי ליועץ, העסק קרס ואני בחובות. היועץ אחראי, או שזה סיכון שרובץ עליי בלבד?

לא כל כישלון של עסק חדש נחשב אוטומטית לסיכון יזמי. כשיועץ מציג תחזיות לא ריאליות, מעריך בחסר את עלויות ההקמה, מתעלם מהיעדר הון עצמי מספק או נותן אור ירוק למיזם שאין לו היתכנות כלכלית אמיתית, עשויה לקום אחריות משפטית מצדו. כשהכישלון נובע לא רק מתנאי השוק או מניהול כושל אלא מליווי מקצועי לקוי, האחריות יכולה לעבור גם ליועץ.

יועץ שזיהה סיכון, הזהיר בכתב, והלקוח התעקש להמשיך. האזהרה פוטרת אותו מאחריות?

אזהרה בכתב היא שיקול חשוב, אבל אינה מעניקה חסינות אוטומטית. השאלה אינה רק אם הזהיר, אלא אם פעל כפי שיועץ מקצועי, זהיר והגון אמור לפעול. במקרה קיצוני שבו ברור שאין היתכנות כלכלית, ההון העצמי זעום והמיזם נשען כמעט כולו על חוב, לא די להזהיר ולהמשיך כרגיל. חובתו של יועץ סביר אינה לומר "תיזהר", אלא "עוצרים כאן", ואף לסרב ללוות את הפרויקט.

האומדן של היועץ היה סביר בזמנו, אבל הנתונים השתנו. עד מתי נמשכת חובתו לעדכן?

יש הבדל בין יועץ שנותן חוות דעת נקודתית לבין יועץ שמלווה את הלקוח לאורך הפרויקט ומעורב בגיוס המימון ובקבלת ההחלטות. בליווי שוטף ומתמשך קשה יותר לטעון שהאחריות הסתיימה עם מסירת האומדן הראשון. כשעלויות ההקמה מזנקות או נדרש מימון נוסף, החובה המקצועית היא לעדכן את הלקוח בזמן אמת ולבחון מחדש את כדאיות המשך הדרך.

גם אני עשיתי טעויות בניהול אחרי הפתיחה. זה מוחק את אחריות היועץ?

לא בהכרח. גם אם בעל העסק טעה בניהול אחרי הפתיחה, זה לא מוחק אוטומטית את אחריות היועץ, במיוחד כשהכשל המרכזי נולד עוד קודם, בשלב התכנון ובדיקת ההיתכנות. טעויות של הלקוח עשויות להקים טענה של אשם תורם, כלומר להפחית מהפיצוי, אבל אינן מבטלות בהכרח את אחריות היועץ. בפרשה הזו בית המשפט הכיר בכך שפיסטול קיבל בהמשך החלטות לא מיטביות, אך פסק את מלוא רכיב ההשקעה בלי להפחית בגין רשלנות תורמת.

אפשר לתבוע גם בגין אובדן רווחים?

עקרונית כן, אבל צריך להוכיח לא רק מה היה הרווח הצפוי, אלא שלעסק הייתה היתכנות כלכלית אמיתית מלכתחילה. בפרשה הזו בית המשפט דחה את הרכיב הזה משום שקבע שהעסק כלל לא היה צריך לקום. אי אפשר מצד אחד לומר שמדובר במיזם ללא תוחלת, ומצד שני לפסוק רווחים תיאורטיים כאילו היה אמור להצליח.

חנן עמוס מסר בתגובה לפניית mako כי הוא מכבד את הכרעת בית המשפט אך חולק באופן מהותי על חלק מהקביעות, ובימים אלה בוחן עם בא כוחו אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. לדבריו, לא ניתן ללקוח אור ירוק על בסיס הון עצמי של 60 אלף שקל בלבד, אלא על בסיס מכלול הנתונים שהיו באותה עת, ובהם ניסיונו הקודם של היזם בתחום ומבנה המימון המתוכנן.

עמוס טען כי תפקידו של יועץ הוא להציג נתונים, חלופות וסיכונים, אך ההחלטה הסופית מתקבלת על ידי היזם, וכי לאחר הפתיחה קיבל פיסטול החלטות תפעוליות עצמאיות בניגוד לחלק מההמלצות. לגבי התשלומים טען כי עיקר הסכום שולם עבור עבודת ייעוץ וליווי שבוצעה בפועל, ולא ככספים שהוחזקו בנאמנות לספקים. את המסמך מ-31 באוקטובר 2018 הגדיר אותנטי, וטען כי פסילתו לא הייתה צריכה להתבסס על מאפיינים טכניים וצורניים בלבד.

עוד טען עמוס כי הסכום של כ-300 אלף שקל הוצג לקרן מימון מסוימת ולא כתקציב סופי, וכי במועד הפתיחה עמד היקף ההתחייבויות על כ-370 אלף שקל בלבד, בעוד היתר ניטל מאוחר יותר בשלב התפעול. הוא ביקש להבהיר כי הקביעות העובדתיות נקבעו במקור בבית משפט השלום, וכי המחוזי דחה את הערעור שהוגש עליהן.

טענותיו של עמוס עומדות בסתירה לחלק מקביעות בית המשפט. הטענה שלא הייתה מצוקה תזרימית סותרת את קביעת השופטת שהנטל המימוני "חנק את ההון החוזר" ואת תיאור המצב כ"הרת אסון". לגבי המסמך מאוקטובר 2018, בית המשפט לא הסתמך רק על מאפיינים טכניים אלא על כרונולוגיה, וקבע כי הסכום שנקב בו לא היה קיים במציאות במועד עריכתו לכאורה. באשר לפער בתקציב, בית המשפט קבע כי בהערכת ההיתכנות שהכין עמוס עצמו הוערכה עלות ההקמה בכ-300 אלף שקל, והגדיר את הפער בפועל "פער תהומי פי כמה".