המצור חונק את איראן: מאגרי הנפט מידלדלים והמטבע הזר הולך ואוזל

החדשות בקצרה:

• מאגר הנפט הזמין של איראן ליצוא עשוי להיגמר בתוך חודש.
• אם המצור יישאר על כנו - גם כל תהליך הפקת הנפט של איראן בסכנה.
• בחודש דצמבר עשויים "להתייבש" כל מקורות ההכנסה מנפט של איראן.
• בשל המצור, גם תעשיות נוספות באיראן נפגעות.
• לקוחות סינים של הנפט האיראני מתחילים לחפש מקורות חדשים.
• השאלה המרכזית: האם איראן תסלים צבאית כדי לשנות את המצב.

  ---

המצור הימי האמריקני חונק את אחד ממקורות החמצן המרכזיים של הכלכלה האיראנית - ההכנסות מיצוא נפט. על פי דיווח בוול סטריט ג'ורנל, מאז אמצע יולי לא הצליחה איראן להוציא אף לא חבית נפט גולמי איראנית אחת מקו המצור האמריקני, ובמקביל הולך ומידלדל מאגר הנפט שאיראן הצליחה להוציא המפרץ הפרסי ולהחזיק על מכליות מחוץ לאזור החסימה.

לפי חברת Kpler, העוקבת אחר תנועת הספינות, היקף הנפט האיראני שכבר נמצא על מכליות מחוץ למצור צנח מכ-90 מיליון חביות באמצע יולי לכ-29 מיליון חביות בלבד כיום. מדובר במאגר שממשיך לייצר הכנסות עבור טהראן, אך הוא הולך ואוזל במהירות. אם המצב הנוכחי יימשך, המלאי הזה עלול להיגמר כבר באמצע אוקטובר.

איראן עדיין מפיקה נפט, אבל הוא נשאר "כלוא"

איראן ממשיכה להעמיס נפט על מכליות, אך מדובר בכמויות קטנות בהרבה ממה שהיא הפיקה לפני המצור הימי. בחודש אוגוסט העמיסה איראן כ-255 אלף חביות ביום על מכליות בתוך המפרץ, ירידה של 85% לעומת הממוצע בחודשים פברואר עד אפריל.

אלא שהנפט הזה אינו מצליח להגיע ללקוחות. החביות החדשות נשארות לכודות מאחורי קו המצור. בוול סטריט ג'ורנל מדווחים כי לקוחות סינים רבים של הנפט האיראני מתחילים לחפש מקורות חדשים, ומסתמכים פחות ופחות על הנפט מאיראן.

גם האפשרות להעביר את הנפט דרך היבשה אינה יכולה לפצות על החסימה הימית. לפי Kpler, איראן יכולה להעביר באמצעות משאיות לכל היותר כ-40 אלף חביות ביום, לעומת קרוב ל-2 מיליון חביות ביום שייצאה לפני המלחמה. גם היכולת להעביר נפט ברכבות מוגבלת, בין היתר משום שלאיראן חסרים קרונות המיועדים להובלת נפט גולמי ומוצרי נפט.

התוצאה היא שהמצור לא רק מקשה על איראן למכור את הנפט שלה. הוא מתחיל לאלץ אותה לצמצם גם את הייצור.

בחברת Kpler מציינים כי מאגרי הנפט באיראן לא גדלו באופן משמעותי. הדבר מצביע על כך שאיראן הורידה את הייצור והתאימה אותו לרמה הדרושה לצריכה בתוך המדינה.

כך מתממש למעשה תרחיש שמומחים הזהירו מפניו כבר בתחילת המצור במהלך המלחמה: אם איראן אינה יכולה להוציא את הנפט מהמדינה, היא עלולה להגיע למצב שבו שטחי האחסון שלה מתמלאים, ולכן אין לה ברירה אלא לצמצם את ההפקה. לכך עשויה להיות השפעה גם על סגירת בארות נפט, דבר שעלול לגרום להן נזק בלתי הפיך.

אוקטובר עלול להיות נקודת המפנה

השלב הבא במשבר צפוי להגיע בתוך שבועות. איראן ממשיכה כיום לספק כ־1 מיליון חביות נפט ביום, שרובן מגיעות לסין. מדובר במלאי נפט שהועמס על מכליות שעזבו את המפרץ הפרסי לפני שבועות וחודשים, וכיום מהווה את מקור יצור הנפט היחיד של איראן. המאגר הזה עשוי להיגמר עד אמצע אוקטובר.

אבל גם לאחר שהמלאי הזה ייגמר, הבעיה לא תסתיים. התשלומים עבור משלוחי נפט שכבר נמסרו צפויים להצטמצם, ולפי ההערכות עלולים להתייבש עד אמצע דצמבר. גם קבלת הכסף הזה הופכת קשה יותר, בעקבות הסנקציות החדשות של וושינגטון שמכוונות לבנקים ולערוצים פיננסיים המאפשרים לבצע עסקאות עם איראן.

למעשה, איראן ניצבת בפני רצף של פגיעות: קודם נפגעת היכולת לייצא נפט, לאחר מכן מצטמצם המלאי שכבר נמצא על המים, כך גם היכולת להפיק את הנפט ובהמשך צפויה להיפגע גם היכולת לקבל תשלומים על משלוחים שכבר נמסרו.

המכה למקור המטבע הזר של איראן

המשמעות הכלכלית של הפגיעה בנפט גדולה במיוחד. כשליש מתקציב המדינה האיראני ממומן בדרך כלל מהכנסות מנפט. מכירות הנפט מסייעות גם במימון הצבא, משמרות המהפכה וכל מנגנון הביטחון של המשטר.

כעת הולך ומצטמצם מקור המטבע הזר המרכזי של טהראן, בדיוק כאשר המדינה זקוקה לו כדי לתמוך בריאל ולשלם עבור יבוא, כולל חומרי גלם הדרושים למפעלים. כאשר המטבע הזר מתמעט, היבוא מתייקר. הדבר מגביר את האינפלציה ומפעיל לחץ נוסף על הריאל והכלכלה המקומית.

האינפלציה הרשמית באיראן כבר עומדת על יותר מ-80% בחישוב שנתי. קרן המטבע הבין-לאומית צופה שהכלכלה האיראנית תתכווץ השנה ב-5.4%, הירידה החדה ביותר מאז שנות ה-80. מאז שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז באוגוסט על מסע הלחץ הכלכלי שלו, איבד הריאל כמעט 15% מערכו מול הדולר.

גם תעשיית הפטרוכימיה נפגעת

הפגיעה אינה נעצרת בנפט. תעשיית הפטרוכימיה, מקור ההכנסה השני בגודלו של איראן במטבע זר אחרי הנפט, תלויה אף היא במידה רבה ביצוא דרך הים.

לפי Kpler, עד אוגוסט ירד היקף המטענים שהועמסו ליצוא בכשני שלישים לעומת תחילת 2026. כך, המצור פוגע בהדרגה ביותר ויותר מקורות להכנסת מטבע זר למדינה.

הסחר ממשיך, אבל הופך יקר ומסורבל יותר

איראן עדיין מצליחה לייצא סחורות שאינן נפט. לפי התקשורת האיראנית, בין אמצע מרץ לאמצע אוגוסט הסתכם היצוא הזה בכמעט 15 מיליארד דולר, אם כי מדובר בירידה לעומת השנה שעברה.

אבל גם כאן הלחץ גובר. הסחר הרשמי דרך איחוד האמירויות נעצר ברובו לאחר שהמדינה הודיעה בחודש שעבר כי תשהה עסקאות פיננסיות וכלכליות עם איראן. חלק מהמסחר עדיין מתקיים באמצעות חברות חשאיות.

במקביל, הפעילות המסחרית עוברת דרך טורקיה, עיראק, עומאן ופקיסטן, אך המעבר לנתיבים האלה מוסיף זמן ועלויות.

איראן מאיימת בהסלמה

כל הנתונים הללו מתכנסים בסופו של דבר לשתי שאלות מרכזיות: השאלה הראשונה היא אם הנשיא טראמפ יתמיד בלחץ הכלכלי על איראן, תוך שארה"ב מצליחה להוציא כמויות גדולות של נפט מהמפרץ ולשמור על מחיר חבית נפט בסדר גודל סביר ומניח את הדעת עבור הכלכלה העולמית. השאלה השנייה היא אם הלחץ הכלכלי על איראן יכפה עליה להתגמש בדרישותיה או אולי אפילו להיכנע.

לפי שעה, כל ההערכות מצביעות על כך שאיראן לא צפויה להתגמש, למרות האתגר הכלכלי הגדול, אולי הגדול ביותר בתולדותיה. למרות זאת, בכירים באיראן, בהם הנשיא פזשכיאן ויו"ר הפרלמנט קאליבאף, מתייחסים באופן רשמי שוב ושוב למחיר הכבד שאיראן משלמת, ואף על הצורך לסיים את המלחמה.

באיראן מחריפים בימים האחרונים את האיומים בפעולה צבאית, אם המצור הימי של ארה"ב לא ייפסק. התגובות באיראן לא מותירות מקום לספק כי טהראן סובלת קשות מהמצב, ולא מסתירים כי הם עלולים לחדש את הלחימה, למשל נגד מדינות המפרץ, בניסיון לשנות את המשוואה ולא להמשיך להישחק כלכלית במשך חודשים נוספים.